ממש מתבקש שאת תשעה באב השנה יציין עם ישראל סמוך לישוב נצרים, או לפחות בכניסה לציר המרשים שנפער בלב הרצועה עבור הצבא.
אם חלק מאנשי תל אביב לא יכולים לשאת תפילה בהפרדה במרחב הציבורי, הייתי נמנע מלהילחם בהם על כך, ונמנע מלהוסיף שנאת חינם בעניין.
עודד הרוש רוצה להזכיר בלי ציניות, שדווקא ברגע המשבר הכי חמור וקשה שלנו, אנחנו חייבים לזכור מה כן מחבר את כולנו ביחד.
בט' באב תשנ"ד פרצו במחסום ארז קרבות ירי עם לוחמים פלשתינים, שעדיין כונו אז 'המשטרה הפלשתינית'. הנהגה סירבה להכיר במציאות.
מה מונע אותנו לקום ולבנות את הבית? האם אלפיים שנות גלות גרמו לנו להתרגל למציאות הנוראית הזאת?
בהלה והיסטריה זה בדיוק מה שחיזבאללה ואיראן רוצים לראות. זה חלק מהשיטה שלהם. לא ניתן להם את זה.
19 שנים אחרי החורבן השני, כעת אנו משלמים את המחיר הכבד מכל. השאלה עדיין תלויה ועומדת ואין איש עונה או לפחות מבקש סליחה
לא אגזים אם אומר שמאז חורבן הבית לא היה דור כזה של אהבת חינם. אל תאמינו למחוללי התבהלה והשיסוי.
בימים אלה הופרך ביתר שאת עוד שקר שהופץ בעולם עוד טרם המלחמה, נקלט היטב בקרב שונאי ישראל וגם בחוגי שמאל בקרבנו.
בגלל שזה אנחנו וזה המוסר שלנו, לא פוגעים באנשים חפים מפשע. לא בהם, לא בנשיהם ולא בילדיהם
אסף ויס, אחיו של רס"ב אילון ויס ז"ל שנהרג בקרב, פועל יחד עם שניים מאחיו להחזרת בעלי פטור לשירות מילואים פעיל בצה"ל.
התרבות המערבית הציבה בראש הסולם, את היחיד ואת הרגע העכשווי, ולפיכך היא מתקשה לעמוד מן הצד מול סבלם הגדול של יחידים קונקרטיים.
עשרות רווקים, גיבורים, חזרו מהמלחמה פצועים בגופם ובנפשם. אסור לתת להם לוותר על החלום הגדול של כל רווק באשר הוא
"יונתן דויטש נרצח בבקעת הירדן. אנחנו צמים ומתאבלים על חורבן הבית הגדול, וגם על כל בית פרטי, אישי, כמו זה שחרב הערב ולא יקום"
איציק ואזנה שנפצע בפיצוץ מכונית תופת בנצרים ואיבד את עינו נזכר בחשיבות השמירה על חבל קטיף.
בשביל להירפא מהמצב שנקלענו אליו אנו זקוקים למורים רוחניים, שיאחזו מחדש בתורת העין הטובה, יעודדו ויטפחו כל ניצן של שיח אהבת חינם
העימות האחרון על מינוי נציב שירות המדינה מדגים היטב איך משתמשים המשפטנים בשלטון החוק כדי ליטול לעצמם את כל סמכויות השלטון.
במקום להיתקע שבועיים בענייני מחבל בזוי, ראוי שנרים את הראש, ונחסל את שארית חבריו בשטחי הלחימה תוך שאנחנו תומכים בלוחמינו.
תרבות התעתועים הדביקה לפקידים שמונו בידי השלטון היוצא את התואר "שומרי הסף"; ביטוי שמשמעו הוא שאין לגעת בהם.
החובה לשמר את זיכרון החורבן איננה משאירה אותנו מאחור – היא מובילה אותנו אל עתידנו ויעודנו.
גם מבקשי השלום ותיקון העולם חייבים להפנים שרק ניצחון ברור והכרעת הרוע באופן מוחלט יוכלו להביא סוג של שלום או שקט יחסי עתידי.
בימים אלו, ובמיוחד בשנה זו בה הצער שלנו וצער השכינה גדלו במיוחד, נכון לתת מקום בלב בזמן העלייה להר הבית לנחמת השכינה
אין טעם לצפות מבית המשפט העליון בהרכבו הנוכחי לאפשר ליהודים להתפלל בתל אביב לפי מסורת אבותיהם כלומר בהפרדה מגדרית.
היהודים צריכים כעת להבין שהגיע הזמן לסגור את הפרק של הגלות, הגיע הזמן לחזור הביתה!
ארבעה אורות גדולים האירו לי מתוך החשכה הזו, ומילאו אותי בתקוה, ואני מבקשת להודות לכל אחד מהם
הכשל העצום של הדלפת סרטון מפוקפק עם פרשנות שמשחקת לידי שונאינו מחייבים ניקוי אורוות גם בפרקליטות הצבאית, לצד אחותה האזרחית
אם כנה דאגתכם למוסריות של צה"ל – התגייסו אתם ותלמידיכם לשמירה על המחבלים המרצחים ולמדו אותנו איך עושים את זה נכון.
גזלייטינג זה השם שניתן למניפולציה שגורמת לקורבן להטיל ספק במה שהוא מאמין ואפילו במה שעיניו רואות
ישראל לאחר השבעה באוקטובר היתה זקוקה לנחמה והייתה תקווה שגם אחים לנשק יתעלו לגודל השעה, אך מהר מאוד נוכחנו לדעת שזה לא יקרה.
בתשעה באב השנה חשוב שנזכור שיש צורך קיומי לבלום פיזית את הצר הצורר שמתכנן עוד כמה סבבי 7 באוקטובר אם לא נשכיל לבלום את ציר הרשע
כל חמוש צריך להיות בן מוות גם אם אין בשטח באותו זמן יהודי שבו הוא מתכוון לירות.
רק שני קריטריונים אמורים לבוא לידי ביטוי בבחירה למשרה רבנית בכירה: מצויינות תורנית ומידתית לצד "נגישות" כלל ישראלית.
הפעילות התקשורתית-משפטית המזעזעת נגד אנשי כוחות הבטחון מנסה נואשות להגן על הקונספציה שקרסה
"גורל ישראל תלוי בשני דברים: בכוחה ובצדקתה", אמר בן גוריון. את הדברים האלו שכחנו בשנים האחרונות. הפסקנו להאמין שאנחנו צודקים.
תוך כדי המלחמה בחוץ מתחולל בתוכנו מאבק עיקש לשנות מהיסוד גם את תחלואי הפנים. על נאום מפקד אוגדת עזה הנכנס תא"ל ברק חירם
כל מי שחי בארץ בשלושים השנים האחרונות, מתקשה להאמין שעוזי פוגלמן ובית דינו מסוגלים לקבוע עונש מוות למחבלים.
אכן יש בנו אהבה, אך היא לבדה לא תוכל לנצח. האהבה מחויבת ללכת עם ביקורת ואומץ. אחרת היא תיפול במלכודות הדבש של 'האחדות-המדומה'.
זה הזמן לנשום עמוק ולהיכנס למערכה בעיניים פקוחות ודרוכות. יהיו מן הסתם נזקים, כאבים ואתגרים, נעבור אותם וננצח.
אלמנט העונג שאנו מבקשים עולה לנו בחיים עצמם. ככה זה עובד.
דמותו הטראגית של אלכס הי"ד מדגישה במיוחד קשר זה בין שואת ששת המיליונים לבין אסון השבת הארורה.
איראן מתייצבת בראש, בגלוי. זה יתהפך עליה ויפגע בראש התמנון. היא תמצא מולה צבא ואומה נחושה שתשיב לה מלחמה שערה.
אם מישהו סרח יש לברר את הדברים בשקט ואם האשמה מוכחת להדיחו מצה"ל. עד אז עומדת לו זכות החפות ויש להתייחס אליו בכבוד.
ההמתנה המתוחה למתקפה האיראנית מזכירה לנאווה בודק אחירון את ילדותה בתקופת ההמתנה למלחמת ששת הימים.
אם בכוונת מדינת ישראל להשיב את כבודה והרתעתה במזרח התיכון עם סיום המערכה אזי עליה לנהוג מתוך כבוד והבנה למנהג המקום
לרשות הפלסטינית אין יכולת לנהל שטח תוך הבנת הצורך, הגידול והאיזונים הנדרשים. בינתיים אף ממשלה לא הצליחה לטפל בבעיה הזו.
אין לנו ברירה, אם לא נילחם עכשיו ניאלץ להילחם בצורה קשה פי מאה, בעיתוי שיהיה נוח לאויב. כשאנחנו ביחד - אף אחד לא יכול עלינו.
תא"ל חירם לא רצה לבקר חלקים בחברה הישראלית, אבל אחרי שהשמאל השתולל בזעם קדוש, אפשר לומר שכנראה שהצדק איתו.
מדינת ישראל ב"תקופת המתנה". ממתינים לטילים ולפלישות כמו ברווזים במטווח. צריך לומר די להכלה. אנחנו רוצים ביטחון לישראל.
אנחנו אכן חברה נהנתנית מערבית, אבל גם כזו שיש לה ערכים משותפים שהם סוד כוחנו, והאחד לא סותר את השני.
ליהודים יש בעיה מהותית בהבנת ערבים ומוסלמים כי הם אינם מסוגלים להרגיש את מחשבותיהם ורגשותיהם.
התקיפות ב-30/31 ביולי מסמנות את תחילת השתחררותה של ישראל מאזיקים צבאיים ודיפלומטיים בלתי אפשריים.
לפעמים השיעור הכי חשוב בכלל מתחיל בלהיות נחמד ולא לשכוח לחייך למאבטח בחניון.
הקמת בית מחוקקים שני, כברוב המכריע של הדמוקרטיות, יכולה להיות תחילת הדרך להשבת הריבונות אל העם
יש לי ולנו תפקיד: להמשיך את חיינו, ברוגע. להמשיך בשגרה ובמלאכתנו, בבניין ובעשייה, מתוך אמונה גדולה.
המשפחות השכולות ומשפחות הנופלים ביחד עם עשרות האזרחים וארגוני חברה אזרחית החליטו להפסיק לשתוק.
כמו בתש"ח, מתוך מהומות המלחמה באויבינו, מגילת עצמאות חדשה נכתבת. דור הקוממיות שלנו קם ומתנער, ואין לו שום כוונה לעצור.
הבעיה של מערכת הביטחון היא התודעה. הזהות. לא היו חסרים לצה"ל בשמחת תורה האחרון משאבים וכלי קרב. היתה חסרה תודעה יהודית.
הכול שפיט, קבע אהרון ברק. מלוא כל הארץ משפט, הוא הוסיף – ודהר קדימה. שערי בית המשפט נפתחו לרווחה.
לכידות ואיחוד המטרה הלאומית והציונית הם צו השעה. הנהגה אמיתית ואחראית צריכה לחתור אליהם ברצינות קודם ליציאה למלחמה מלאה בצפון.
