הימנעות מערכת הביטחון מהכרעה עולה לנו בדם, וחיסולם של חוליית בודדות מפעם לפעם לא מצליח להביא למיגור גדודי הטרור
ישראל תגיב, אבל הפעם התגובה צריכה לצאת מפרופורציה ולהיות הרסנית, הן במרכזי אנרגיה, נמלי ים ואוויר
הנחישות שלנו, החשובה כל כך, שהיתה חסרה לראשי המדינה עשרות שנים, מכאיבה להן, והכאב שלהן כואב לי עד מאד
השר עמיחי אליהו במאמר על תקיפת הרב לייבל בבני ברק: "ברגע שמי שמתעטר בכתר תורה רומס את ערכיה, הוא הופך ממגן למזיק".
לכבוד "בני עקיבא" ושאר תנועות הנוער שיוצאים למחנות הקיץ גם בעיצומה של המלחמה נזכרת נאווה בודק אחירון בכמה שירים שנכתבו
מי שקורא לשנות את חוק הלאום, לא הדרוזים הם שמעניינים אותו, אלא הרצון לשנות את אופייה של מדינת ישראל
בשבוע שעבר קיימה אוגדת עזה סמוך לקיבוץ רעים ערב הוקרה וזיכרון לשומרי הגבולות וללוחמי כיתות הכוננות.
למדתי הרבה מהשהות בקרבתך, מניהולך את שדה המערכה, יום יום, שעה שעה, ברוטינה של ישיבות, בוקר ולילה
דרך ארוכה לפנינו. יהיו גם השלכות לחיסולים האחרונים שנצטרך להתמודד איתם - אבל אסור לתת לרגעים הללו שזקפו את קומתנו להישכח.
האסטרטגיה הישראלית הנוכחית אמורה לכלול יוזמה התקפית נחושה ומתמשכת עד להשגת מאזן טוב יותר מבחינת ישראל.
עין טובה היא עניין קריטי בחיים האישיים, כל שכן במדינה מרובת גוונים. אסור לנו להקהות אותה גם אם 'הצד השני' מוותר עליה.
הרב דוד לייבל פועל להקמת חטיבה חרדית בצה"ל, שדווקא היא תמנע לדעתו התחלנות ה'חלשים', אך נתקל בקהילתו בחרפות וגידופים.
העיתונאי החרדי אריה ארליך משתף בתובנות מחיסולו של רב המרצחים הנייה שבבוקר השבעה באוקטובר תועד שמח וכורע בהודיה על הצלחת המתקפה.
רק שינוי המפה באופן שיאפשר שיקום ליישובי הצפון, יביא הכרעה, שתקבע את ניצחוננו, וגם תשקם את ההרתעה.
הפצ"רית כובלת את ידי חיילי צה"ל, מונעת מהם לנצח את האויב וגורמת למוות מיותר של חיילים רבים.
מערכת משפט עושה הכל כדי להרוס את קיר הברזל שנועד להגן על מדינת ישראל
הרצי הלוי, היכן היית עד כה? דווקא עכשיו כשנכנסו כמה מפגינים לבסיס בשדה תימן כדי להביע מחאה והזדהות עם חבריהם החיילים התעוררת?
על מנת להשיב את הסדר על כנו מנהיגי ישראל צריכים להעמיד את הפצ"ר על מקומו באופן שתינתן לצה"ל כל התמיכה הנצרכת לניצחון מוחץ.
כשבאופן עקבי מתרגלים לאכיפה בררנית ולמשוא פנים, הלב הופך לגס וקהה עד כדי כך, שהוא לא מבדיל בין אוהב לאויב ובין עמית לטורף.
קוראת למקבלי ההחלטות - עצרו. חשבו על המסר שאתם מעבירים לדור הבא של המשרתים. האם אנחנו רוצים צבא של מפוחדים, החוששים מכל צעד?
חשוב לזכור שמי ששוברים את החוקים פה בסוף הם קומץ. יקדם אותנו לדאוג שהם יישארו קומץ ולא ימשיכו לבלוע עוד אנשים מכל צד.
מי שלא מכבד את הלוחמים ומטיל עליהם קוד אתי זר ומוזר וחרדת משפטנים, פוגע ברוח הלחימה ומסתכן בתבוסה.
לצד יאיר לפיד ניצבים שרים וח"כים מהליכוד ומהציונות הדתית שלא העזו לגנות את חבר הכנסת צבי סוכות על הפלישה שלו למחנה צבאי.
מה שראינו אתמול היה נורא, פסול לחלוטין, מדיר שינה, ומסוכן עד אימה. וזה לא משנה כמה צדק יש בהפגנה. חציית גבולות החוק? לעולם לא.
כמו שהמלחמה הזאת ריסקה הרבה קונספציות, היא תרסק עכשיו את הקונספציה שבחור דתי לאומי יכול לשרת עם בנות לוחמות.
הפגיעה בהסברה הישראלית מתרחשת דווקא כאשר מדינת ישראל כל כך זקוקה לגיבוי הבינלאומי במלחמתהּ נגד החמאס
אין אחד במדינה שלא הביע חמלה למול האסון של העדה הדרוזית. למה כשזה נוגע למחלוקות בתוך החברה שלנו, אותה חמלה וסולידריות מתפוגגת?
חוסר השוויונית וההטיה המשפטית לשמאל, היא מקור הזעם וההתפרצות העממית בעד חיילי המילואים המשרתים.
מחאות כן, פריצה לבסיסים צבאיים לא. בדור הזה צריך "עצבים של ברזל", אמר בזמנו הרב צבי יהודה, זהו הזמן להמשיך להפעיל אותם.
מה הטעם בפריצה לבסיס? לחיילים החשודים זה לא עוזר. בדיוק להפך. תשומת הלב הבינלאומית ממוקדת בעקבות כך לראות מה יעלה בגורל החקירה
אנשים הבינו שבראש סדר העדיפויות של המערכת יש בית הדין בהאג, תחקירים בניו יורק טיימס, מערכת המשפט ובסוף יש את חיילי צה"ל.
"אני מתנגד לכל הפרה של החוק בין שמדובר בהצתת מדורות בלב עורקי תחבורה ראשיים בידי לזימי ובין שמדובר בפריצה לבסיס בידי סוכות".
יש חשיבות לנאומים. בוודאי כמו אלה שנשאו שמיר ונתניהו. חשוב גם לקרוא אותם, להפנים אותם. אולם נאומים אינם חזות הכל.
ישראל חייבת לגוון את הבריתות האסטרטגיות, את מקורות חומרי הגלם והנשק, ואת השותפויות הטכנולוגיות שלה.
ניצן דוד פוקס, אנליסט גיאופוליטי ומגיש הפודקסט המשחק הגדול, מסביר על תפיסת ממשל ביידן שהביאה להסלמה החמורה במזרח התיכון.
תרומתו של הרב וקסלר לעיצוב דמותם של בוגרי הישיבה היא תרומה עצומה. הוא תמיד שימש כמגדלור של אור, חום וביטחון בים סוער.
בשני ספרים שאינדיק השאיר הוא מודה מניסיונו, שחוסר ההבנה האמריקני היה ביסוד הכישלונות להשיג שלום באזורנו
אתם שאמרתם לנו שוב ושוב שהכלה היא כוח, וויתור מוביל לביטחון ולשקט וקוראים למלחמה בלבנון - הישבעו לתמוך ולא לבקר עד סיום המלחמה
"אף אחד לא יעשה במקומנו את תפקידנו להגן על עצמנו ולשמור על בטחוננו. בטח לא האויבים שלנו, ובטח לא בחבל עזה".
על נאום ראש הממשלה בנימין נתניהו ועל הסאטירה שנכתבה לאחר מלחמת ששת הימים ועודנה רלוונטית לימינו. 120 שנה לפטירת "חוזה המדינה"
עלינו לחזק את תודעת ההנהגה בקרב הציבור.להבין שאין שום אפשרות לקדם שביתות על רקע פוליטי ולרמוס את רצון העם בלי לשלם על כך מחיר.
מותר לחלוק ומותר לא להסכים, אבל אסור לשקר ולהוציא דיבה. השר איתמר בן-גביר ועמו עשרות אלפי יהודים, עולים להר הבית בטהרה.
קרו לבעלים שלנו ניסים גדולים בעזה ובכל הארץ. המלחמה בצפון תטמון בתוכה ניסים וחסדים עצומים ואנחנו חייבות את ה' איתנו.
אין החלטה לנצח, אין החלטה להכריע, אולי אין אימון בכוחנו, אין אימון שצה"ל יכול להכריע את המערכה בשדה הקרב.
ד"ר אריה בכרך תוקף בטורו בערוץ 7 את "גורמי הביטחון" המפעילים לחץ לקיים עסקה גם תמורת נסיגה מציר נצרים וציר פילדלפי: "נכשלתם".
"היו זמנים שגדולי העולם החרדי ראו בהלכת 'הכל יוצאים למלחמת מצווה', משום חובה הלכתית ברורה מאליה. אז מדוע לא היום?"
מדינת ישראל חייבת לחזור ולהיות מעצמה צבאית. מדינה שלא חוששת ממלחמה, ואפילו שוחרת אליה בשעת הצורך.
הענקנו במתנה לאחינו את "הזכות" להיות חופשיים ממצוות. עכשיו אנחנו משלמים את המחיר.
בימי משבר יש נטייה לחוס ולהעצים את הרכרוכיות. אנו זקוקים לדמויות שיודעות לפעול באופן הנכון; לנצח בנמרצות, באמונה ובאופטימיות.
הנאום בקונגרס היה מופת של מסע היסטורי, אבל יותר מכל הוא התאפיין ביכולת של נתניהו לרתום את הציבור האמריקאי לברית עם ישראל.
אחת השאלות שלא נותנות לי מנוח היא השאלה כיצד יתכן שישנם אנשים והם לא מעטים שרוצים עסקה עכשיו.
נתניהו לא יכריז בנאומו בקונגרס על ריבונות ביהודה ושומרון. עם זאת, אחד המהלכים המרכזיים שהוא יכול לעשות נוגע למישור התודעתי.
על רקע לידת בתו של העצור המנהלי אלחי כרמלי, יצא אביו מאיר בטור נוקב על השב"כ שלדבריו נכשל באופן חרוץ בשמירה על ביטחון ישראל.
אם הייתה לנו ברירה, מי היינו רוצים שינהיג אותנו היום, "הורדוס" או "בר כוכבא"?
מחקר גנטי גילה שאצל מרבית הכהנים קיים גן משותף, המעיד באופן מדעי מובהק, על היות רובם ככולם בימינו בני אותה משפחה.
אחרי שהמתין בציפייה ושמע את ניתוח המלחמה כותב הרב יואל בן-נון לעופר וינטר הערה אחת בהקשר של הגברת ההרתעה הישראלית בגבול הצפון.
ראשי מערכת הבטחון הכושלים והבלתי מוסריים לא מרפים. גם הערב, בשעה שרוה"מ בדרך לסנט הם מחבלים במשימתו ודוקרים אותו בגבו
"הוא צריך להיות במעגל קבלת ההחלטות של המלחמה, אבל לא לפרק את הממשלה ולערער את הקואליציה. בן גביר נמצא בנקודת מבחן".
המהר"ל מלמד אותנו לשים לב ל"התחלת הקצה", לסדקים ולבקיעים שמאפשרים בסוף קריסה מוחלטת. קלקולים שחובה לבלום ולתקן הרבה קודם האסון.
