סימני דרך
לא רק לסימנים עצמם יש ערך, אלא גם הסדר שבו אנחנו טועמים מהם טומן בתוכו ערכים שכדאי שנטמיע בנו בפתח השנה החדשה.
לא רק לסימנים עצמם יש ערך, אלא גם הסדר שבו אנחנו טועמים מהם טומן בתוכו ערכים שכדאי שנטמיע בנו בפתח השנה החדשה.
אין לנו הבטחה שמעשינו יביאו לנו את התוצאה הרצויה, אבל יש הבטחה שבמידה ועשינו כמיטב יכולתנו – הקב"ה יוביל את הדברים למקום הנכון
אם רוב מובהק של המומחים הרפואיים טוענים שיש לקחת חיסון שלישי זה מה שנעשה! בוודאי לאחר שהחיסון הראשון והשני הוכחו כיעילים
ביחס למשברים כדוגמת משבר הקורונה, הרב קוק היה מן הסתם מביט בנו בעיניו הטובות ואומר לנו "נכון, המצב מאתגר! אבל תראו כמה התקדמנו"
חודש אלול תשפ"א יהיה חודש נפלא; למרות הקורונה; למרות הבעיות; למרות הרעש התקשורתי. למה? כי זהו חודש מלא אמונה וקדושה
המלחמה באינסטגרם או בתכנים לא צנועים היא הפניה של האש לכיוון הלא נכון.
הרב חגי לונדין מבין את ההתעניינות באולימפיאדה, אך לפני שההתלהבות מאבדת פרופורציה הוא מציע לקחת כמה נקודות לתשומת הלב.
תשעה באב אינו יום של ייאוש אלא יום של תקווה. בלילה הזה כן לומדים תורה. לומדים תורה שמספרת לנו מה חסר לנו כיום כשאין בית מקדש
השמאל מנסה להפוך את ימי האבלות על החורבן לתקופה קודרת של נבואות זעם באשר לעתידה של החברה הישראלית והמדינה. דעה
אלו אינם ימים של ייאוש אלא של תקווה. בתקופה זו יש לכאוב וללמוד מה חסר לנו כיום כשאין בית מקדש – ואלו הן קדושה וקרבת אלוקים.
שנת השמיטה היא שבת ציבורית שמאפסת את מערכות החברה. שנה תמימה בה אנו 'שומטים' את האחיזה שלנו בחומריות ומאמצים אחיזה ברוחניות.
במבט ראשון נדמה כי חודש תמוז הוא חודש שמטרתו לגרום לנו לדיכאון. הוא מכיל בתוכו את כל המרכיבים על מנת ליצור תחושת 'באסה'
המצב הפוליטי הנוכחי יכול לשמש לנו כמודל להתמודדות עם מצבי ברירת-מחדל בחיינו.
יש כיום אדם אחד במדינת ישראל שבמצב מתוקן היינו כולנו צריכים לעלות אליו לרגל ולהגיד תודה.
אנחנו לא מבוהלים ולא מיואשים. אנשים מאמינים עומדים זקופים מול המציאות, מתנהלים באופן ענייני, נאבקים בגבולות האפשר ומנסים לקדם
לכבוד יום פטירתו של התנא יונתן בן עוזיאל, הרב חגי לונדין עם מסר מיוחד מתורתו המתחבר לימינו אנו
התגובה העגמומית לרצף המאורעות שפקד אותנו היא לא רק טעות בהבנת המציאות, אלא גם עמדה נפשית לא יהודית. האדם המאמין אופטימי תמיד
מכיוון שאיני פוליטיקאי איני יודע כיצד תסתיים התסבוכת הפוליטית, אולם יש פה הזדמנות אדירה ללימוד מוסרי, מה מניע אדם בהחלטות חייו?
"ממשלת השמאל והשנאה לא תשאיר חותם ממשי במציאות, לא משנה כמה יכבסו מילים ויקראו לה ממשלת שינוי או ממשלת אחדות".
הרב חגי לונדין במאמר לסיכום מבצע שומר החומות עם ראיה אופטימית לעתיד
ההמלצה לאנשי הפרסום החדשים של סלקום, שמן הסתם מחליפים כעת את הקודמים, שלהבא כדאי להם ליזום מפגן תמיכה בצה"ל או בתושבי עוטף עזה
קשה לראות את הטוב בימים כמו אלו, לכן נשתמש במילה אחרת: ניתן לראות את הסדר גם בתוך הבלאגן שאנו מצויים בו.
הרב חגי לונדין: מאורעות כמו אלה עוזרים להזכיר: ירושלים לא הולכת לשום מקום; אנחנו לא הולכים לשום מקום; אלוקים לא הולך לשום מקום.
רבים שואלים כיצד יכול להיות שדווקא במעמד כל כך קדוש מתרחש אסון כל כך נורא? הרב חגי לונדין בטור על האסון במירון
מה שנצרך כעת מכולנו הוא אמונה, קור רוח, שיקול דעת ולהוסיף טוב. כמו תמיד, תפקידנו לעשות ככל יכולתנו – וה' יעשה הטוב בעיניו.
הרב יהושע שפירא, הרב שמעון כהן, הרב דוד תורג'מן והרב דוד דודקביץ' בשיח והתוועדות על רבי עקיבא ותלמידו רשב"י, עם הרב חגי לונדין.
הרב חגי לונדין מספר בסרטון חדש על דמותו של הרב יצחק חי טייב זצ"ל ומדוע הוא נקרא "רבי חי טייב לא מת"
לכולנו יש רגעים בחיים שנדמה שאיחרנו את הרכבת; שלא הצלחנו להדביק את הקצב של כולם. והנה מגיע פסח שני ומספר לנו שיש הזדמנות שנייה
בימי ספירת העומר לנו יש תפקיד להוסיף כבוד אישי ולאומי בעולם; בלימוד תורה, בעבודה על המידות ובהוספת חוסן לאומי, למשל ביפו
אנו בעיצומם של ימי זיכרון: יום הזיכרון לשואה ולגבורה ויום הזיכרון לחללי צה"ל. השנה אולי צריך להוסיף יום הזיכרון לחללי הקורונה
הרב חגי לונדין מסביר על האתגר הגדול של הדור הצעיר ועל קורס שמעניק את הכלים לילדים ולהורים לחיות חיי אמונה ושמירת מצוות
דיצה אור והרב חגי לונדין, מראשי ארגון קהלים, מצטרפים לצוות מרצי בית הספר צמאה - מהמובילים בתחום תורת הנפש.
יציאת מצרים אותה חגגנו בתחילת השבוע אינה סוף פסוק. אנו זקוקים השבת, שביעי של פסח, לעבור עוד מכשול בדרך ישראל - לקרוע את ים-סוף.
בלילה אחד בשנה, לילה קצר ומתומצת, אנחנו נדרשים לטפס בחמש עשרה המעלות שמוציאות את האדם מכבלי העדריות אל פסגת השחרור והערך.
הרב חגי לונדין בסיפור ותובנות בעקבות תפילה במניין קורונה בבית שאן
לעיתים אנשים מתבלבלים, בין החלטת הרבנים לא להכריע במי לבחור לבין התפיסה שאין לתורה אמירה ביחס למציאות הפוליטית. לא זו הכוונה!
עצמו עיניים ונסו לשחזר את התחושות בחודש ניסן תש"פ: החשש שזהו סוף העולם, המסכות, הסגר וכו' – וכעת פתחו עיניים ותפנימו, אנחנו פה!
אישי ציבור, רבנים ורבניות נותנים את נקודת מבטם בשאלה מהם החיבורים הנכונים בין התורה לבין החיים במדינה דמוקרטית.
וישנם כאלה שמוצאים עצמם רוקדים סביב 'עגל הזהב' של הכאן והעכשיו: משתתפים במסיבות המוניות, לא מתחסנים, מתפרעים; אנרכיזם ואגואיזם.
בדור שבו שמירה על אורח חיים דתי אינה דורשת אומץ מיוחד, האתגר הגדול עובר מההישגים החיצוניים אל תחושת ההזדהות והחיבור הפנימי