משחרור החטופים ועד פירוק איראן
בעידן של אתגרים ביטחוניים ואיומים קיומיים, מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להמשיך במחדלי העבר.
בעידן של אתגרים ביטחוניים ואיומים קיומיים, מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להמשיך במחדלי העבר.


החזרה של טראמפ לבית הלבן מחזירה את התקווה לשיתוף פעולה אסטרטגי עם ישראל.

אחרי שהתקשורת לא הפסיקה לחפור לנו על פילוג וקיטוב בעם, הגיע הזמן לדבר על התמונה כולה

ישראל תצטרך להסתדר לפי סדרי העדיפויות של הנשיא הנכנס, כדי שבהמשך הדרך הוא ייתן מענה לצרכים שלנו.
שחרור חלקי במחיר מופקע, הפקרת הנותרים בשבי, ולחץ נוסף על צה"ל – זו אינה סיבה לשמחה, אלא רגע לחשבון נפש לאומי.

רומי, אמילי ודורון היקרות, הלוואי ותוכלו אתן לשכוח. אנחנו לא נשכח. עד עולם. לא נרדם יותר בשמירה, לא נתמכר לשקט ולמציאות מדומה.

בעוד ישראל נאבקת בפשעי המלחמה של חמאס, עולות שאלות קריטיות על תפקוד הממשל האמריקני, והיכולת למוטט את שלטון הטרור בעזה.

במו ידינו טיפחנו את חמאס תוך כדי המלחמה. הפיתרון היחיד הוא להמשיך לכסח את הדשא ולתפוס בעלות מוחלטת על כל המערכות ברצועת עזה.

עד מתי נבין שיש פתרון אחד ויחיד להשבת הביטחון לישראל, והוא השבת האדמה הגזולה שבידי אויבינו לעם ישראל.

נסיגות ישראל מציר פילדלפי לאורך השנים מייצגות שגיאות אסטרטגיות עם השלכות ביטחוניות ארוכות טווח. ציר הדמים בראי ההיסטוריה

אני לא בורח משדה המערכה באמצע מלחמה גם אחרי הפסד צורב באחד מקרבותיה רק כדי להשאיר את ידי נקיות. אני ממשיך להילחם ולחתור לניצחון

חלק מהימין נופל כעת באותו פח שהחמאס טמן לשמאל לאורך השנה. יש להיזהר מהזדהות עם מסרי הניצחון של החמאס, ולהמשיך לשדר גבורה ועוצמה

כבר יממה מדינת ישראל סוערת לאחר פרסום שמות הארכי רוצחים שישובו לבתיהם כגיבורים מנצחים, אבל המחיר היה ידוע מראש.

מבין השיעים הקבוצה הגדולה ביותר הם השיעים התרי עשרים. הם מאמינים שלאחר מות מוחמד העולם צריך להיות מונהג על ידי האימאם.

החשש היחיד של האויב היה מפני מיטוט שלטונו, ושלטון מחודש של ישראל ברצועת עזה. אבל לזה היה לו קלף מנצח – חטופים.

החשש מהמוני מחבלים עם דם על הידיים שישוחררו הוא חשש אמיתי וההיסטוריה הוכיחה שיש מהם שחזרו למעגל הטרור ורצחו ישראלים רבים.

השאלה המכרעת היא האם יש בהנהגה הנוכחית את היכולת האומץ והמעוף להפוך את המחדל להזדמנות. לצלוח את התעלה.

שיבתם של החטופים אינה רק שמחה על שיבתו של היחיד, אלא שמחה על הגברת עוצמתה של כנסת ישראל כולה

ארוכה ופתלתלה היא דרכה של גאולת ישראל. התיקון התודעתי והערכי שנדרש בחברה הישראלית ובמערכותיה הוא גדול ועמוק.

"אם תפרשו אתם מיישרים קו עם תרבות כוחנית של כיפופי ידיים, איומים, וכפייה של מיעוט על רוב, שהשתרשה אצלינו כמו רעה חולה".

"המאמץ בו אנחנו ממוקדים בימים האחרונים. המאמץ לבצע סיבוב פרסה ולהחזיר את מדינת ישראל למסלול הנכון, המסלול אליו התחייבנו".

"החלטתי לעשות מעשה שאולי יש בו מעין מסירות נפש. נסעתי לכותל וטיפסתי וברגע הנץ קראתי שמע ישראל והנפתי שני דגלים מעל לכותל".

כל אחד מאיתנו נדרש לבחור עמדה. מתנגדי העסקה לא מעוניינים להפקיר את החטופים, תומכיה אינם פציפיסטים רפי ידיים.

העיסקה תשווק על ידי המחבלים כהצלחה מסחררת. החטופים ינוצלו על ידיהם כדי להגביר את הלחץ על מדינת ישראל ועל החברה הישראלית.

עלינו להתנגד לעסקה בכל כוחנו. אין להתבייש בכך שאנחנו מתנגדים להשבת חטופים בעסקה, זו הדרך היחידה לדאוג לעם ישראל כולו

אנו מוכרחים להתעורר ולהתחיל לדבר על 'איך נלחמים?' במקום לפמפם סיסמאות המחזקות מושגים ערטילאים כמו 'ניצחון מוחלט', 'לא עוצרים'.

התרגלנו לשמוע דיונים ערים באולפנים ולראות החלטות פוליטיות ללא העמקה במהות. עובד פרל מסביר למה עסקת החטופים מציגה את ההפך.

היענותו של נתניהו לדרישת טראמפ מזכירה כמעט בהעתק הדבק את מחדל מלחמת יום הכיפורים.

אם עוד כחודש מהיום המלחמה לא תשוב להתנהל עד להשגת כל יעדיה, "עד הניצחון" והחזרת כל החטופים, לא יהיה מנוס מלהפיל את הממשלה.

למרות הנזקים האדירים שיגרמו מהעסקה – טבעת החנק שהייתה סביב מדינת ישראל הוסרה. אנו נגיע ערוכים להתנגשות הבאה.

האם ייתכן שתלונות של חרדים על השימוש בביטוי 'ערפדים' בטור זה, מהוות גירסת כיסוי לקושי שלהם להסביר את ההתחמקות ממצווֹת דאורייתא?

הדור שקיבל את המדינה מוכנה ומושלמת, מתייחס אליה כמובנת מאליה ופחות מוטרד מקיומה ומעתידה. הוא מוכן לחצות קווים אדומים מסוכנים.

"אני אומרת בצער, מניסיון, הכתובת על הקיר: למעלה מ-10 ישראלים, ביניהם תינוק בבטן אמו, ביניהם בעלי, נרצחו בידי משוחררי עסקת שליט"

"גם אם תהיה עסקה ותפסק המלחמה וישוחררו מאות מחבלים רוצחים, עדיין מאות הנופלים הביאו לעם ישראל הישגים מזהירים".

בואו נסתכל למציאות בעיניים, אין מה להאשים את טראמפ או לכעוס עליו. אי אפשר לצפות מנשיא ארה"ב להיות יותר ציוני מראש ממשלת ישראל.

במקום תמונת ניצחון היסטורית, טראמפ העניק לאיראן ולחמאס הישג שיחזק את ציר ההתנגדות ויערער את ביטחון העולם החופשי.

החלטת ראש הממשלה על עסקת החטופים מתמודדת עם שאלות מוסר, ביטחון ואחדות העם. האם השיקולים האסטרטגיים מצדיקים את המחיר הקשה?

צביקה נלחם את המלחמה של כולנו, ומדגיש בפנינו שוב מהי אחריות לאומית, מה ימנע את החטיפות הבאות, ובעיקר מה ישיב את החטופים כולם

"מעט מאוד מצביאים בהיסטוריה הצבאית הובילו מלחמה בשבע חזיתות יחדיו נגד אויבים כה רבים ובהצלחה כה רבה כפי שהוביל רא"ל הלוי"

זו ארצנו היחידה ואין לנו כל כוונה לחלוק בה עם זרים, בוודאי כאלה החותרים להשמדתנו, אך גם אם היו אלה שוחרי שלום.

הן ראש הממשלה והן שר הביטחון אסור שיקדמו את החוק המקומם. אם ימשיכו בכך, לא תהיה תקומה לממשלה הנוכחית, ולא זכות קיום.

באופן אבסורדי, סמוטריץ' הוא היחיד שגם רוצה באמת בהחזרת החטופים, גם עושה לעומק את שיקולי הביטחון וגם עשוי להבין את ההשלכות.

אם ממשלת ישראל מעדיפה את הצלת אחינו החטופים במחיר כבד, היא חייבת לכל הפחות לצמצם את הסיכון הוודאי לחיי אחינו העתידים להירצח

ענף מעונות היום בישראל שהיה הבטחת הבחירות של ראש הממשלה, נמצא בשעות הקשות ביותר שלו.

שינוי התפיסה וההבנה של חשיבות הגיל הרך יכול להוביל אותנו לא רק למסגרות חינוכיות איכותיות יותר, אלא גם לחברה חזקה, ובטוחה

קריאה לניצחון אמיתי: כיבוש עזה ושמירה על זכרם של חיילי צה"ל שנפלו במלחמת התקומה השנייה.

אנא מכם תומכים, מבקרים, ובעיקר פוליטיקאים, התעלו לגודל הרגע בו עם ישראל עומד על נפשו בפני אויביו. אל תפרקו את המרקם העדין שלנו.

האסטרטגיה הבטחונית מול חמאס וחיזבאללה של נתניהו היא כרגע בכיוון הנכון והרבה יותר תואמת מציאות

התגמול על גבורתו העילאית של איתן מור שהציל עשרות צעירים מציפורני מפלצות החמאס על חשבון הצלתו הפרטית- היא הפקרתו הסופית לגורלו

האיסלאמיזציה הגוברת, ההתבססות בסוריה והתוקפנות כלפי ישראל – כיצד הפכה טורקיה של ארדואן לגורם מאיים בזירה האזורית?

טראמפ יסיר את האזיקים מעל ידי ישראל מול חמאס ואיראן.

כל סיוע שנשלח לעזה לא משפר את מצבם של האזרחים, אלא רק מחזק את כוחו של ארגון טרור שפוגע בביטחוננו ומחזיק בחטופים.

חברים יקרים, ראשי המחנה: א-ב של הישרדות במזרח התיכון הוא: לא לשחרר רוצחים כי הם ירצחו עוד.

בימים הקרובים ייכנס לחדר הסגלגל נשיא ארצות הברית החדש ישן דונלד טראמפ, שבסמיכות לפרשת שמות ולהולדת משה רבינו

הרב אבידן שביכה את ההרס בעזה מתעלם משום מה מלב הטיעון במאמרו של הרב אליהו: יש דרך לא מסוכנת לשחרר חטופים.

בעוד סוגיית "היום שאחרי" קובעת את אופי הלחימה ברצועה, התעלמות ממנה רק גובה עוד ועוד קורבנות.

הפסקת שירות מילואים אינה "התנדבות" אלא סרבנות שמסכנת את ביטחון המדינה.

פינוי אזרחי עזה, טיהור הרצועה ושיקום עתידי כבסיס להסרת האיום הביטחוני

כיצד האסלאם מנכס את סמלי הדת והתרבות של העמים הכבושים ומה אנו יכולים ללמוד מההינדים בהודו

על חובת החזרה לדרך ההסכמות ותשובה לשאלה למה השופט סובל צריך לסבול.
