חמי, שמואל דב פרל, אביו של הרב מנחם פרל, ראש צומת, היה באושוויץ במשך שמונה חודשים. אשתי יפה הקליטה וכתבה את סיפורו.
בשנים שאחרי מלחמת ששת הימים, היו אלו ממשלות ישראל בראשות מפלגת העבודה שתיכננו ברצינות העברה של ערבים מרצועת עזה אל מחוץ לרצועה
תהליך "מינוי" השופט עמית הוא עלבון לדמוקרטיה. השופטים בחרו להתעלם אפילו ממראית עין של לגיטימציה ציבורית כשבחרו בקולגה לתפקיד
בשם הערבות יצאנו להגן על אחינו ב-7 באוקטובר ובשמה שילמנו מחיר כבד. כשאחיותינו חוזרות הביתה אנחנו שמחים – אך גם כואבים את המחיר
טראמפ עורר חלום חדש - ישן לפיתרון הריאלי והיחידי לביטחון והדמוגרפיה הישראלית ביהודה ושומרון- אך בעזה תחילה.
לוחם מילואים פונה לאביה של לירי, החטופה ששוחררה, ומשתף בכאב, באחריות ובמחיר ששילמו חיילים ומשפחותיהם למען שחרור החטופים.
בזמן שישראל נלחמת בטראומה ובאתגרי הביטחון, תפקיד התקשורת עולה לכותרות – נדרש חשבון נפש של "הממלכה השביעית".
בעקבות שחרור התצפיתניות, עולה השאלה האם נשים חיילות צריכות לקבל עדיפות על פני אזרחים בשבי.
לנו יש מדינה עם צבא, עם משטרה, עם שב"כ, עם עצמאות יהודית, את כל זה לא היה בפולין שם היהודים היו חסרי אונים.
החשבון שייך לבעלי המבט הכללי, תגובה לדבריו של אביה של החטופה שאמר שהעם יבוא חשבון עם מתנגדי העסקה, תגובה מכובדת אבל אמיתית.
המחנך אבינועם הרש מציע תפיסת עולם אחרת, שתעניק לילדים שלכם את המתנה של החיים שתלווה אותם עד מאה ועשרים.
פערי התפיסות ההלכתיות משקפים את הצורך לשוב אל תורת ארץ ישראל, המחברת את ההלכה עם חזון הישועה והקיום הלאומי.
למי אתה בז? למשפחות החיילים שקנו בדמם את ההישגים האלו בעזה, שהוויתור עליהם יגבה מאיתנו עוד מחיר דמים נורא? למשפחות השכולות?
יצחק עמית, באמצעות חבר מרעיו, בחר בעצמו את עצמו בלא שהעלה בדעתו כי ראוי, ולו לפחות למראית עין, שהטענות שהועלו נגדו יבדקו.
"העם לא יבוא חשבון עם מתנגדי העסקה. העם מבין שמדובר באחת ההכרעות הקשות ביותר בין דם לדם". חגי לובר מגיב לאבי החטופה אלי אלבג.
אני בא לזעוק את הדממה מצד מנהיגי הציבור, רבנים ואנשי רוח, בעלי דעה ועמדה, אבירי זכויות האדם שמתעלמים מהפשע הנורא שנעשה בשם החוק
המלחמה הזו היא על הצלת חיי אדם. אם לא ננצח אותה עכשיו, היא תמשיך כשילדינו יהיו חיילים, והמחיר בחיי אדם יהיה כבד שבעתיים.
לא ייתכן שנראה לנגד עינינו רק את המרגש, ומהמחיר נתעלם לחלוטין. יש כאן מחיר כואב וכבד שנראה בהמשך.
מדוע אני לא זכאית ל-50% הנחה? מי החליט ובאיזו סמכות הוחלט שאוכלוסייה מסוימת במדינת ישראל, הציבור החרדי, זכאית להנחה של 50%?
ליהודים בחצי האי ערב בימי מחמד היה מובן מאליו שנבואה יכולה להיות רק בארץ ישראל.
פרשנים וכתבים צבאיים בכל רשתות התקשורת היטעו את הציבור לאורך כל ימי הלחימה במצגות שקריות של ניצחונו של צה"ל והם ממשיכים בכך.
השרה אורית סטרוק מספרת על ישיבת הממשלה בליל שבת בירושלים והדיון הקשה שעסק בעסקה לשחרור חטופים במסגרתה ישוחררו מאות מחבלים.
הכוס החמישית היא כנגד 'והבאתי' – הבאתי את עם ישראל לארץ ישראל, עיקר עניינה של הגאולה הוא שעם ישראל יגיע בחזרה לארצו.
הפוליטיקאים החרדים הסבירו שאין מצווה גדולה מפדיון שבויים. זה נכון, כמובן, אבל איך נשכחה מהם מצווה גדלה ממנה, הגנת ישראל מיד צר?
יש להתבסס על המשפט הפלילי, אך בנוסף לחוקק חוק ייעודי עבור העמדה לדין של פושעי חמאס ועוזריהם, בדומה לחקיקה נגד פושעים נאצים.
כל אזרח בר דעת יודע, כי מינוי חשוב כשל נשיא בית המשפט העליון חייב להתבצע כאשר ברור מעל לכל ספק כי המועמד שנבחר נקי מכל רבב.
במקום לתמוך באנשי החינוך, המדינה בוחרת בפתרונות הרסניים, כמו התקנת מצלמות לשם הפללה ולא למניעת בעיות.
סיפורו של אב למשפחה שהפך באחת ל"אויב" בעקבות תיוגו כנרקיסיסט – ללא אבחון מקצועי או אפשרות להשמיע את קולו.
על מכות מצרים, השילוב הקטלני של אש וברד, והחיבור שבין ניגודים – לקחים לימינו
על הרגע שגרם לסמח"ט להתרגש עד דמעות ועל אחד השיעורים הגדולים שלימד אותנו מו"ר הרב אלישע וישליצקי זצ"ל, שש שנים לפטירתו
ד"ר מאיר בן שחר מציע לוותר על ועדות חקירה והתפטרויות, שלדבריו רק מעמיקות את הקיטוב בחברה הישראלית.
סמלי "תרבות" וספורט מרחיקים את ילדינו מעצמם, על מצע התמימות ההורית שאינה מבינה את עוצמת ההשפעה לטווח הארוך.
הוא לא חושב נצחון ולא חושב הכרעה, הוא אינו חושב כיבוש שטח והתיישבות, מה שפעם נקרא ציונות, הוא עמוק בתוך הפרוגרס
רשימת המחבלים שעתידים להשתחרר כוללת לא פחות מ-73 מחבלים שמחזקים באזרחות או תושבות ישראלית • כך הם עתידים להשתחרר חזרה למדינה.
ישראל גנץ במאמר נוקב על זהות, נאמנות לערכים ודילמות קיומיות בעידן של קרע בעם ישראל.
"לחימה מוסרית בטרור", זו כותרת מאמרו של האלוף אייל זמיר בכתב בעת הצה"לי 'מערכות'.
לקיחת האחריות, ההישגים, והצניעות מעוררים השראה. עם ישראל מצדיע לך על שנתך האחרונה בתפקיד
לא משנה מי מהמטכ"ל היה יושב על כסא הראש ב-7 באוקטובר, את כולם זה היה תופס
על אף השגת יעדים מבצעיים משמעותיים, תחושת הניצחון בעיני הפלסטינים מחייבת שינוי גישה
בניגוד להלוי וחלוץ, דוד אלעזר אמנם ניכשל בהיערכות ובמוכנות לקראת מלחמת יום כיפור אבל השכיל לנהל את המלחמה עצמה באופן מופלא
במקום לתקן את טעותו הקשה בעסקת שליט, נתניהו הוביל שוב לעסקה שמחשבת לאחור את הטבח הבא. מה במערכת ההפעלה שלו גורם לכך?
צריך לתת לרמטכ"ל קרדיט על 14 חודשי לחימה, אבל גם לבקר אותו על חוסר ההבנה של מעמדו ביחס לדרג המדיני. ועוד שלוש הערות בשוליים.
אנו שמחים על כל חטוף וחטופה ששבים לעם ישראל אולם לא כדאי להצטרף לצהלה התקשורתית של "חזון אחרית הימים שהתגשם".
לא יעלה על הדעת שלא תגלו הבנה וחמלה, למצוקה של המפגינים ביו"ש, כמו שגיליתם כלפי מפגיני העסקה. הראו שערבות הדדית היא לא חד צדדית
בעידן של אתגרים ביטחוניים ואיומים קיומיים, מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להמשיך במחדלי העבר.
החזרה של טראמפ לבית הלבן מחזירה את התקווה לשיתוף פעולה אסטרטגי עם ישראל.
אחרי שהתקשורת לא הפסיקה לחפור לנו על פילוג וקיטוב בעם, הגיע הזמן לדבר על התמונה כולה
ישראל תצטרך להסתדר לפי סדרי העדיפויות של הנשיא הנכנס, כדי שבהמשך הדרך הוא ייתן מענה לצרכים שלנו.
שחרור חלקי במחיר מופקע, הפקרת הנותרים בשבי, ולחץ נוסף על צה"ל – זו אינה סיבה לשמחה, אלא רגע לחשבון נפש לאומי.
רומי, אמילי ודורון היקרות, הלוואי ותוכלו אתן לשכוח. אנחנו לא נשכח. עד עולם. לא נרדם יותר בשמירה, לא נתמכר לשקט ולמציאות מדומה.
בעוד ישראל נאבקת בפשעי המלחמה של חמאס, עולות שאלות קריטיות על תפקוד הממשל האמריקני, והיכולת למוטט את שלטון הטרור בעזה.
במו ידינו טיפחנו את חמאס תוך כדי המלחמה. הפיתרון היחיד הוא להמשיך לכסח את הדשא ולתפוס בעלות מוחלטת על כל המערכות ברצועת עזה.
עד מתי נבין שיש פתרון אחד ויחיד להשבת הביטחון לישראל, והוא השבת האדמה הגזולה שבידי אויבינו לעם ישראל.
נסיגות ישראל מציר פילדלפי לאורך השנים מייצגות שגיאות אסטרטגיות עם השלכות ביטחוניות ארוכות טווח. ציר הדמים בראי ההיסטוריה
אני לא בורח משדה המערכה באמצע מלחמה גם אחרי הפסד צורב באחד מקרבותיה רק כדי להשאיר את ידי נקיות. אני ממשיך להילחם ולחתור לניצחון
חלק מהימין נופל כעת באותו פח שהחמאס טמן לשמאל לאורך השנה. יש להיזהר מהזדהות עם מסרי הניצחון של החמאס, ולהמשיך לשדר גבורה ועוצמה
כבר יממה מדינת ישראל סוערת לאחר פרסום שמות הארכי רוצחים שישובו לבתיהם כגיבורים מנצחים, אבל המחיר היה ידוע מראש.
מבין השיעים הקבוצה הגדולה ביותר הם השיעים התרי עשרים. הם מאמינים שלאחר מות מוחמד העולם צריך להיות מונהג על ידי האימאם.
החשש היחיד של האויב היה מפני מיטוט שלטונו, ושלטון מחודש של ישראל ברצועת עזה. אבל לזה היה לו קלף מנצח – חטופים.
