יד ושם מקדם אוניברסליזציה של הרוע ומאיים שגם אנחנו מתקרבים לדרגת הנאצים. המוסד הלאומי הקרוי יד ושם לא מקדם עמדה של לעולם לא עוד
אנחנו עם מלומד בצרות וייסורים, האויבים שלנו ידעו תמיד את זמני החגים שלנו, את המועדים לשמחה, ודווקא שם הם פרעו בנו.
כל מפקד בצה"ל וכל מדינאי גדול צריך להמשיך ברוח האחדות של כל מגזרי העם - בלא לסייג ולתייג בני ציבור מסוים. זה המפתח לניצחוננו.
"כמה סמלי היה כשעשרות הלוחמים, חבריו של טל שביט ליוו אותו בבית העלמין בתל חי אל מול פסל האריה השואג".
הכיבוש הצפוי של רפיח - שע"פ עקרונות המלחמה וכלליה הייתה צריכה להיכבש בפתיחת המערכה - הוא הזדמנות להפוך כישלון לניצחון מכונן
ביום זה ממש נדרש מאיתנו לשנות גישה ולא להסתכל על ההצלה הגופנית שזכינו לה בארץ ישראל אלא לקדם יחד את ההשלמה הרוחנית הנדרשת לנו.
טל מאיר כותבת על סבה וסבתה, גיבורי המחתרת היהודית בצרפת, שסיפורם נותר במשך השנים מתחת לרדאר.
ד"ר עדו ליברמן מבקש לקעקע את האמירה המופקרת, כלשונו, וחסרת הבסיס לפיה 50% מהציבור הדתי לאומי חוזר בשאלה במסגרת השירות הצבאי.
המסר המרכזי אותו יש ללמוד מאז ונכון הוא גם להיום הוא כאשר במלחמה נגד הצורר יש ללכת יחד כאיש אחד בלב אחד.
חמאס, חזבאללה, איראן - הנאצים של זמננו – הנחילו לישראל אסון כבד, אבל את זממם הסופי לא הצליחו לבצע
הרדיפה והשנאה שישראל סבלה ממנו כל השנים, מה סיבותיה וכיצד דווקא מהדבר הזה אפשר להתחזק
כמה הזוי ופתטי נראה הפיצול בגטו וורשה היום. אז איך אנחנו נראה לנכדים שלנו בעוד 50 שנה?
כדי שההצלחה הזאת תמשיך צה"ל חייב להמשיך ולקבל גיבוי מלא מאיתנו. תנו לצה"ל את הגיבוי שהוא זקוק לו. יהיה מספיק זמן לביקורת אחר כך
מדוע הצמידו את ה"גבורה" ליום השואה? והאם, לאחר סיום הטראומה הנוכחית, יהיה לנו האומץ לקרוא למלחמה "מלחמת עזה והעוז"?
יום יום, ארבע פעמים ביום, משך שמונה חודשים שמעה אימי את זעקות "שמע ישראל" של הנרצחים שבקעו מתוך תאי הגזים.
סיפור על השואה ששמעתי לראשונה השנה, ומתחבר מאוד למצבנו כעת.
שבעים ושש שנים חלפו ואנו נמצאים בעיצומה של מלחמה קשה שמתנהלת בכל הגזרות.
עם ישראל עצמו מבולבל, ורבים מבניו ובנותיו הופכים מבלי דעת לכלי משחק בידיהם של חמאס ואיראן כדי לזרוע פילוג, ייאוש ושכחה.
לא עת לשבת בבית. בערב יום השואה אין מנוס מלומר: כך נראית הליכה כצאן לטבח.
אנחנו עומדים ממש על פי תהום. אותם מחוללים של מצעדי האיוולת מדברים עתה על "אופק מדיני", כשהכוונה היא להקמת "מדינה פלשתינית"
אין לנו עצמאות אמיתית כנגדו, אם המגמה השמדת החמאס בעזה, מדוע אנחנו מתעכבים מיישום מטרה זו?
עם ישראל ברובו המוחץ מוצא את עצמו כלוא במציאות הרמפרודית זו, לא רק בתחום הצבא, אלא בכל תחומי חיינו המדיניים
ידע לו כל מי שהולך להפגנת תמיכה בעסקת חטופים שהוא לא משרת את החטופים אלא את החמאס. כן. בכך החמאס יכול להעלות את המחיר של העסקה
טרור הוא לא רק פיגועים, רצחנות. טרור הוא לא פחות מזה - הפצת שקרים ותעמולה כוזבת
נתניהו בשלב זה לא מסוגל להוביל לניצחון. אם הוא יורה על כניסה לרפיח, וימשיך במקביל לספק לחמאס משאיות סיוע, ההפסד במערכה מובטח.
נציין בכאב את יום השואה ואת יום הזיכרון שיקבע לזכר האסון שפקד אותנו - אולם לא נהיה כפויי טובה לקב"ה שמקדם אותנו מדור לדור.
השרה מאי גולן: בינדר בתפקידו כרח"ט מבצעים בצה"ל, היה אמור להכין את כוחותינו למצב חירום מלחמתי - וכשל בתפקידו באסון ה-7 באוקטובר
איך מינינו שופטים למרות המחסום הבלתי-עביר של ועדת השניים
בניגוד לרושם שמנסות ליצור חלק ממשפחות החטופים, הדילמה העומדת בפני הממשלה איננה 'חטופים תמורת פוליטיקה', אלא חיי אדם מול חיי אדם
בפגישות רבות שקיימתי לאחרונה שאלתי את השאלה הזו. שאלתי חוקרים ואנשי אקדמיה, שאלתי בכירים בצה"ל ושאלתי חברים שונים.
אהבתנו למדינתנו לא מותנית בשום דבר. ממש כך. יש שקוראים לנו 'פראיירים'. בסדר. לדידן, אין מחמאה גדולה מזו.
חבל שיו"ר יד לבנים שכח את קשר הדם בין בית העלמין בכפר סבא שאליו טוען בן שם שהשר סמוטריץ' לא יכול להגיע לזה של חברון.
אמא של חטוף גרמה לי להבין השבוע: לא יכול להיות שאחרי ה-7.10 משתיקים דעות ורעיונות
שמעתם פעם מישהו קורא לסגור את הפקולטה לספרות בבאר שבע כי פרופסור חיים באר השתלח: "הצינות הדתית הם סרטן באומה"
אחרי שגולדה מאיר התפטרה מראשות הממשלה, בחרה מפלגת העבודה מועמד אחר מטעמה, יצחק רבין, בלי ללכת לבחירות חדשות.
אבישג ליבמן כותבת לבנה אליקים שנחטף לעזה בשבעה באוקטובר. "לשלוח לך אנרגיות או להתפלל לעילוי נשמתך?".
האלוף במיל' יצחק בריק שב ומבקר את האלופים בדימוס והפרשנים באולפנים שמבקרים את כולם חוץ מאת הדרג הצבאי.
כל הראיונות וההפגנות והשיח ברשתות מרגיש כאילו לא למדנו כלום מה-7 באוקטובר ויש מי ששכח שאנחנו אחים.
במצב מתוקן, מיד לאחר המתקפה הקשה בשמחת תורה ותוצאותיה המזוויעות, היה ראוי שהרמטכ"ל וראש השב"כ יתפטרו.
הגאון היהודי בסדר גודל בלתי נתפס, שזכרו הלך ונשתכח מאז פטירתו, חוזר בימים אלה למודעות הציבור, בזכות שני מפעלי מחקר וזיכרון
הולך וקרב יום העצמאות ה-76. היום הזה צריך להטעין כל אחד מאיתנו בגאווה, למרות מה שעבר עלינו מאז יום העצמאות הקודם.
ההיאחזות של חמאס וישראל ב"תמונת ניצחון" ממשיכה לעכב עסקת שחרור חטופים, ששעון החול שלהם הולך ואוזל
מאות קורבנות עתידיים מסתכלים עלינו עכשיו ומתחננים על נפשם - אבל אין להם שמות ואין להם פנים
ריטואל בו הימין מתייצב כמעט אוטומטית נגד עסקה, גורם ליצירת הרושם שאין לו עניין בחטופים, ומציב אותו בפוזיציה שלילית מאוד.
האם היזם המבריק שחווה מהפך תבוני עשוי להוביל אותנו לדרך השלום?
כדאי לכולנו לפתח סוג של קור רוח מול עוולותיו של העולם הזה ומאידך למצוא לעצמנו את הדרכים לזכור שזהו אינו המצב האידאלי.
עסקה שלא תכיל את כל החטופים, שתעצור את המלחמה, תחליש את ישראל בכל הזירות, תזמין גל טרור וחטיפות ותפקיר את תושבי הדרום לגורל מר
הסטודנטית הישראלית שעומדת אל מול הגל האנטישמי בקמפוסים בארה"ב: "כשהם צועקים את השקרים שלהם, אנחנו נצעק את האמת עוד יותר חזק".
קבלת העסקה שמונחת על הפרק תוך דחיית כיבוש רפיח והשמדת חמאס, פירושה אי עמידה במטרות המלחמה, יש בה פגיעה אסטרטגית במדינת ישראל
עלינו להבין ולהפנים, שהבחירה איננה רק בין 'כניעה לחמאס' ל'ניצחון מוחלט', אלא גם התפרקותה של החברה הישראלית מבפנים.
היום (רביעי) מסתיים פרק משמעותי במשימה צבאית ראשונה במעלה, במלחמת חרבות ברזל.
פרשה ומימושה – פרשת אחרי מות – שבוע הגבורה - ומלחמת 'חרבות הברזל' תשפ"ד.
הגנת גבולות הדרום והצפון לא הותאמה לאיום החדש; היא נשארה מותאמת לאיום חדירתם של מחבלים בודדים ולכן היא קרסה.
המאהל הפרו פלשתיני בקולומביה ייל וברקלי שב ומוכיח: המסר של והגדת לבנך ימשיך להדהד הרבה אחרי פסח ולהיות שזור בהיסטוריה היהודית
ומה אם לא הרגשנו משהו מיוחד בליל הסדר? ואיך פסוק מספר זכריה קשור בדיוק להיום?
רפיח היא אכן תחנת חובה, אבל יכולה לחכות, ובכל מקרה אף אחד לא חולם שאחרי תמרון ברפיח חמאס ירים ידיים או יוכרע.
במצב הנורא הזה, מסכימים גם חלק מבני המשפחות, שמאמץ השחרור חייב להיות צבאי, כלומר, השתלטות כוללת על רצועת עזה עד לשחרור החטופים
אל תתרגשו מקולות המיואשים והשונאים. יש מישהו יותר חזק מהם שיחליט מה יהיה ולו אנו מודים גם בימי חג וגם בימי חול.
לנתניהו יש שני כתמים על כהונתו רבת השנים: עסקת שליט ואי הטיפול בחמאס, שהיו חלק מהאירועים שהובילו לטבח 7.10. כעת הזמן לתקן.
