לקראת הקידוש הלילה
מה המשמעות של אדם, של עם, שעומד מול הזמן ואומר שאנחנו קובעים אם הוא קודש או חול?

היכולת להעניק את הבטחון הנדרש לתושבי הגליל ולאפשר חופש תנועה במרחב מחייב חיזוק משמעותי של ההתיישבות הכפרית

"חודש הגאווה" מעלה בפני הציבור הדתי מציאות שהיינו רוצה להתכחש אליה: אנחנו נשלטים ביד רמה על ידי מי שרוצה למחוק את דרך חיינו.

הנה רעיון לעונת החתונות, שנמצאת בעיצומה. שמעתי אותו מהחתן רן בר יושפט
אין דבר מרגיז כמו עיכוב בדרך אל היעד. הוא יכול לדחוף אותנו לסחרור של כעס ותסכול.

מאחורי אמוציות השנאה, שוכנת קנאה בסגנון חיים המכוון את האדם להתרגשות מהחיים - באופן טבעי - למרות האתגרים.

שבוע להסתלקותו של הרב יוסף חיים גנירם, כמה נזדכך יוסף האהוב שלנו ביסורים קשים ומרים.

שש זירות שונות – כאשר לכל זירה צריך להשיג את המודיעין הייחודי משלה, שאינו רלוונטי לזירות אחרות

ההתנהלות הנוכחית של המחאה נגד הממשלה ממסמסת את רגע הקשב הנדיר שנוצר לראשונה בקרב הציבור החרדי

השנה קרה משהו נוסף. הפעם הגיעו לשדרה החמישית גם נציגים קולניים ורעשניים של המחאה נגד הרפורמה המשפטית.

מהו סוד הנהגתו של הרב אדלשטיין זצ"ל? כיצד נוכל גם אנחנו לזכות למשהו מאהבת התורה, אהבת ישראל ואהבת כל בן וכל תלמיד?

אחי האלוף לא התקבל לשום מסגרת לימודית שרצה לקראת כיתה ט'. הוא היה ילד שובב. אף מחנך בזמנו לא זיהה את גודלו, עוצמתו ויכולותיו.

כאז, לפני 75 שנה, שנת העצמאות הראשונה, כך גם בימינו. האויבים ממשיכים להסית נגד ישראל, לרצוח בנו, להפתיע אותנו

מצד האמת והיושר הגיעה העת לפרק את "השותפות" המדומיינת הזו שהחריבה את מוסד הרבנות הראשית ופגעה בעם ישראל רבות

המורדים – בדמוקרטיה שהם חיים על פיה- הם שמחליטים מה טוב לעם. כי העם לא יודע מה טוב לו.

כשבוחנים מיהם חברי מועצת הרבנות הראשית המכהנים מגלים שבתל אביב ובחיפה כבר שנים אין רב ראשי

המורשת המשותפת מתגלה כמקור של כוח ועוצמה שמחברים באופן מהותי בין חלקיו השונים של העם שלנו

להחזיר את עטרת הרבנות הראשית ליושנה ולחדש את ימיה כגוף התורני העליון של מדינת ישראל, המתמודד עם מורכבות העידן המודרני

אשרי העם שלא שינה את שמו, לשונו ומלבושו גם כאשר הגויים לעגו לו וצעקו לו באזניים שאין לו סיכוי לשוב אל ארצו ואל מולדתו

האם יורש העצר, שעתה זה נשא לאשה את האדריכלית מסעודיה, ישנה את הקו לטובה, בבוא עתו לרשת את כס המלוכה בעמאן?

הרב אדלשטיין, השופט טירקל, מאיר תמרי, חנה פיינר ועוד 3 לוחמי צה"ל. "מה קורה שם בשמיים?", שאל אותי מישהו.

בעבר היתה קלות ראש כלפי הערך המוביל של הציונות: ההתיישבות היהודית. הממשלה הנוכחית משנה כיוון.

מינוי האלוף דוד זיני הוא הרבה יותר מבשורה טובה למגזר הדתי לאומי. אשרי העם שאלה מפקדיו.

כדי לעמוד בראש רבני ישראל לא די בידע הלכתי, במאור פנים או בכריזמה. רב ראשי צריך להיות איש חזק שמעורר יראת כבוד

בפרשתנו אנחנו לומדים על הזדמנות שניה, שאסור להתייאש. התורה מלמדת שיש סיכוי ל'מועד ב' - ואדם יכול להתחרט.

אי אפשר להיות חלק מהחברה החרדית, להיראות כחרדי, ולהיות באח הגדול. ויחד עם זאת: חייבים לחבק.

מדוע אנשים קטנים שמנהלים דברים "גדולים" - נופלים בגזענות?

יש כאן מלחמה על עיצוב דעת הקהל. כזו שתנסה להגיע ולחדור אל תוככי שולחנות הדיונים. יש כאן ניסיון להפיכה אבל לא למהפכה אמיתית

המחאה האלימה הנוכחית נגד ממשלת הימין, מלווה גם בגילויי שנאה תהומית על גבול האנטישמיות כלפי הציבור החרדי וכלפי ציבור המתנחלים

התחושה שמתעצמת בקרב גורמים רחבים בציונות הדתית היא שהמקף המחבר של "הציונות- הדתית" עובר תהליך מטמורפוזי מתמשך

הרב אייל ורד קורא ל"ועדת הרב אריאל" להודיע כי הרב שמואל אליהו הוא מועמד הציונות הדתית לתפקיד הראשון לציון והרב הראשי.

חקיקה ותקנות מפלות את יהודי הגליל, המהווים מיעוט של 12% בלב הגליל, לעומת ההטבות המופלגות לערבים. ימין מלא מלא?

עיני המורים נשואות אל מי שחתום על תלוש השכר שלהם ומשם, נראה שלא תגיע הישועה. אסור להמשיך ולעודד בינוניות

מאה שנותיו של הרב גרשון אדלשטיין זצ"ל הוקדשו לחינוך ואהבת הזולת, הוא העמיד רבבות תלמידים ולכולם היה אב דואג.

זו הזדמנות ראשונה להזמין את הנשים לשותפות אמיתית ושוב, גם אם זה לא הגוף הבוחר אלא הגוף הממליץ

אם אי אפשר לדבר על ציונות כערך מוביל, טעינו בניווט ואנחנו בעיצומו של תהליך אובדן זהות

אם אנשי השמאל היו חושבים באמת ובתמים שבית המשפט העליון מאוזן, אז הם ודאי היו מציעים בחירות לבית המשפט העליון

יש הבדל בולט בין השמאל הרואה שחורות ומתייסר בעוונות אבותיו שכבשו ארץ לא להם ובין אנשי הימין שמאושרים לחיות כאן

יש לנו משימה חיונית: להביא את מאיר למנוחות, לתמוך בטל, בדלית, ובכל המשפחה. לעזור להם לצלוח את הנורא מכל.

פחות נוח זה לשמוע מנהיג פוליטי מדרבן שנאה תוך אמירת שקרים

בימים בהם אנו עדים להשתקה וסתימת פיות דווקא מאלה המתהדרים בחופש הביטוי הדמוקרטי-ליברלי

רק ממשלה לאומית-ימנית יכולה הייתה לקבל החלטה היסטורית של הכשרת תשעה מאחזים של ההתיישבות הצעירה.

כנס הרצליה עמד בסימן פוליטי, נישאו בו דברים שאינם נופלים בחריפותם והטייתם מדברים שנשמעים בהפגנות-קפלן-בלפור

לימודי הדיבּה (בעולם השמאלי) צריכים להטריד נפש יהודי, הרבה יותר מאשר היעדר לימודי הליבּה (בעולם החרדי)

הסכנה אורבת לכולנו, גם במקרים קטנים יותר. כל אחד יכול לקבל תפקיד, להגיע לעמדת השפעה, ולא לעמוד בניסיון.

רן שריר, ממחברי "האיש שצעק סרק סרק" - הספר היחיד שעסק עד היום בהרחבה בפרשת אבישי רביב, מגיב לתכנית עובדה.

מיקי רוזנטל, פאנליסט בתכנית 'מצעד הטרלול' של רביב דרוקר, פרץ בצחוק חסר שליטה אחרי שראה קטע מתוך 'הפטריוטים'

"התחקירנים" בישראל עוסקים בנושאים שונים, חשובים יותר וחשובים פחות, אבל נמנעים בהתמדה ובעקשנות מתחקיר אמתי

מעולם לא היה לי הרהור חרטה לגבי אורח החיים שבחרנו. התורה מצאה לה משכן בתוך ביתי – וגם בתוך ליבי פנימה.

רק על ביתי שמושפע ממנה באינספור דרכים, על מפת הלב שמוארת בכל פעם מחדש בזרקור של אמת ושל טוהר.

"חווינו השבוע לילה לבן בכנסת - ליל העברת התקציב. התקציב שעבורו הצבענו משקף את זהותה של הממשלה שלנו"

שמו של נותן הכשרות אינו חשוב. מה שחשוב הוא טיב הכשרות שהוא מעניק למקום. הרב חיים מרקוביץ כותב.

איך להתכונן לחג השבועות, חג מתן תורה? לדעתי, במילה אחת: יומי!

אם לא תהיה אכיפה התוצאה לא תאחר לבוא: מנהלים רבים בחינוך הממלכתי יבקשו לעבור לחינוך המוכר שאינו רשמי

ההסתה הפרועה של רבים מהפוליטיקאים במחנה השמאל נגד תקציב לטובת המגזר החרדי היתה מופע צביעות מהמשובחים שידענו.

התבוננות על חרדיות ועל היחס לחרדים בחברה הישראלית לאור חג השבועות

היום מלאה שנה לפטירת הרב אורי זוהר. יש לי כל כך הרבה סיפורים אישיים לספר, אבל לאחרונה שמעתי ממדריך נוער סיפור שנגע בי מאוד

אנחנו עם נורמלי שיודע ליפול ולקום. עם של אנשים שאכפת להם ואוהבים את המדינה, שגאים בהנפת הדגל

הטענה שמי שלא מתגייס היא "חילול השם" היא מגוחכת. לימוד תורה אינו "חילול השם", גם אם ערוצי הטלוויזיה לא מכירים בערכם

בשבועות האחרונים ישיבת 'מעלה אליהו' ותושבי הקהילה שסביבה עוברים מסע של דה לגיטימציה
