על משמעות השיר שמלווה את המלחמה הזאת, דברים לזכרו של רס"ר הרב אלקנה ויזל הי"ד, שנפל בקרב בציר כיסופים
לאחר למעלה מיובל שנים בהם בית המשפט העליון דן בתיקים משטחי יהודה והשומרון, הוא טרם מצא מקור נורמטיבי איתן לבסס עליו את סמכותו
דווקא הקושי שבמעבר לשגרה עשוי לרומם את המבט על המציאות ועל חיי השגרה של העם והפרט. לצבוע אותם מצבעי האפור לצבעים חיים ועזים.
האם יכול לחול מפנה אמיתי בקרב יהדות ארה"ב? האם היסטורית נזכור את השנה הזו רק כשנה כואבת וקשה, או גם כשנה של מפנה, של התעוררות?
ההתגייסות המהירה והרבה של החברה הישראלית במלחמת חרבות ברזל לחיזוק העורף אותתה כי קיים מכנה משותף
תכאבו, אבל עם גב זקוף. הזילו דמעה. אבל תהיו מלאי גאווה
10 סיבות למה הפעם חייבים ללכת עד הסוף
עם שחרורם של מאות מילואמניקים ששבו מהחזית, כדאי שנזכור: יכול להיות שהבן אדם שהרגע עיצבן אותנו ונדחף הוא אחד מהם.
אלמנתו של רס"ר (במיל') אוריה מש ז"ל שנפל בקרבות בעזה עונה בכאב לנציגת משפחות החטופים, במכתב אישי.
ההתבטאויות של אנשי יש עתיד חסרות אחריות ומסכנות הן את החטופים בכך שהן מעלות את המחיר הנדרש עבורם, והן את עתיד המדינה
רגע אחד משבת עם משפחה של חטופה והמשמעות הייחודית של שירת 'אשת חיל'.
אסון השבעה באוקטובר קרה לאחר עשרה חודשים של הפגנות קשות נגד נתניהו ונגד ממשלת ה"ימין על מלא" בראשותו.
רק אם נבסס את ההבנה שלנו בענינים של עם ישראל, גאולת ישראל, ארץ ישראל ועוד, יהיו לנו הכוחות לעמוד במשימות לאורך זמן
לא ניתן לברוח ממחייה מוחלטת, מעל העצים ומתחת לאבנים, של חמאס. לא ניתן לברוח ממלחמה מתמשכת שתניב ניצחון. כדאי לצמצם נזקים בדרך.
שמאל וימין, דתיים וחילוניים, מעוטף עזה עד הרי חברון והשומרון נחתום על מסמך שבו אין מחויבות להסכים, אך יש מחויבות לשותפות אמיתית
אין מנוס משיתוף פעולה קרוב עם ארה"ב ובנות ברית אחרות שיש לו מחירים - גם בחופש הפעולה שלנו - וגם בדרך הפעולה שלנו תוך כדי לחימה.
ההחלטה המחפירה שעברה היום בקבינט המדיני ביטחוני הראתה לצערי כי רבים מחברי הכנסת והשרים עדיין שרויים בעיוורון מוחלט.
המשך הלחימה לפירוק החמאס מסכנת את חיי החטופים, זה נכון, אבל הלחימה הזו היא הסיכוי היחיד להציל אותם או לפחות את רובם
מדינת ישראל חייבת לשנות דיסקט, זו הערובה היחידה לכך שלא נופתע ולא נותקף וגם אם כן עדיין יכולת התגובה תהיה מספקת במידת האפשר.
להיות אבא של לוחם זה להיות מלא בתודה, בהוקרה ובגאווה על הדור המופלא הזה שביום בהיר אחד פשוט קם והסתער כמו אריה
אני רואה את השלטים שנושאים המפגינים, אלה שתומכים, כביכול, במשפחות החטופים - וקצת קשה לי להבין את פשרה של התנהגותם.
ניתן לפתור את כל המפגעים בתכנון יסודי, בשיתוף פעולה מלא עם תושבי השכונה ובהתחשבות במאפייני שכונת ארמון הנציב.
האם ראש הממשלה יעמוד במילתו, שישראל לא תשקוט, תמשיך בלחימה, עד שיושגו שלוש מטרותיה
רשעי חמאס מצטרפים למפגינים נגד ראש ממשלת ישראל בדרישה להשיב את החטופים 'עכשיו', למען העמקת השסע בחברה הישראלית
האם את תנאי העסקה קובעת ממשלת ישראל בהתאם לאינטרס הלאומי או שמא את תנאי העסקה קובע החמאס.
מיקי רוזנטל כנראה שכח שיהודים ליברליים ממערב אירופה ויהודים אורתודוכסיים עטויי תפילין סיימו את חייהם צועקים יחדיו למרומים
סיפור יציאת מצרים משפיע כבר אלפי שנים על מיליוני אנשים ומעורר תקווה והשראה. השבוע יש לנו הזדמנות לחבר אליו את היומיום שלנו.
לעם הפלשתיני יש מטרה אחת ויחידה: חיסולה של ישראל וכל עוד העולם תומך בלאומיות הפלשתינית הוא תומך בשלילת קיומה של ישראל. דעה
העובדה שנמל המפרץ החדש בחיפה הוא בבעלות סינית, והעובדה שגם תנובה היא בשליטה סינית, לא הפריעה לסין לבחור צד במלחמה.
אימפריה של טרור הקימו אויבינו בחבל עזה, אותו קיבלו מאתנו ללא שום תמורה, מתוך מחשבה חסרת-הגיון שעכשיו יהפכו אותו ל"סינגפור"
הרב פרופ' יצחק כהן עומד על כמה עניינים חשובים בפרשת השבוע המשתקפים בחיינו בכלל ובמלחמה הנוכחית בפרט.
אסור לא להתמכר להצלחה הראשונית אלא להפנות משאבי נפש להתמדה. לחוש התחדשות לא רק ברגעי שיא אלא בדרך ארוכה ומפותלת.
החמאס ימשיך לאתגר את רגשות הציבור הישראלי באמצעות משחק על רגשות משפחות החטופים וגורלם של בני הערובה.
המלחמה הגדולה עוד לפנינו, ואין רע יותר מלקיים בחירות בזמן מלחמה או בעת ההכנה אליה, משום שבחירות זהו דבר מפלג
באיזו מלחמה ממלחמות ישראל, שאלת 'היום שאחרי' גובשה תוך כדי המלחמה? תשובה לא מפתיעה: אף לא באחת מהן!
מתפלל שהשארנו מאחור את השנאה. לצערי נראה שכמה מאלו שלא קמו והלכו להלחם, נשארו איתה במלא התוקף.
צריך לכאוב את הכאב, להתאבל ולהצטער על הרע שמתרחש. אבל, יחד עם זאת - אסור לנו להישאב לכך.
אנחנו חייבים את זה לעצמנו, ועוד יותר לחיילנו שמחרפים את נפשם להגנת המדינה, ולנופלים שנפלו במערכה
בשיח בתקשורת ישנה תחרות סמויה וגלויה מי מוכן לשלם יותר לסינוואר תמורת השבת החטופים וכביכול מי יותר הומני
הבעיה אינה בסדרה המדוברת, אלא בסוד השמור שאיש לא מדבר עליו בטלוויזיה.
עזה שלא הכרנו: תעשיית השקרים של החמאס, הינדסה את העולם כולו, להאמין שבעזה חיים מזי רעב המשוועים לסיוע. מישהו עובד עלינו?
גם בימינו מעיזים האנשים ה"חכמים" והמתונים, שהביאו עלינו את מחדלי שמחת תורה, לכנות את סמוטריץ, בן גביר ושות' כ'משיחיים'
פשטנו את המדים, יחד עם עוד אלפי חיילי מילואים. מנסים לחזור לשיגרה. אבל השיגרה כבר איננה.
אם היינו חושבים שמציאות המלחמה הנוכחית תשנה משהו, הרי טעינו בגדול.
"חופשיים", "חילוניים" והקשר שביניהם. על ההזדהות העממית עם מצוות התפילין על רקע המלחמה ועל מחאות השבוע החולף.
הניצחון על החמאס יושג רק על ידי שליטה ישראלית מלאה בעזה. שתשאיר רושם לדורות, זו האמת וזו גם השפה שמבינים אויבינו
דבריו של חיים באר ראויים לכל גינוי, אבל הכאב האמיתי מגיע דווקא משתיקתו הרועמת של מי שרגישותו אומנותו.
לפעמים דווקא במקום שמבקש רייטינג גבוה, להיות מחודש בעיני הצופה, אתה מוצא רגעים מזוקקים של 'נצחיות', וכבוד למה שמעבר לתהילה
זה לא רק תיעוב מזדמן של אנשי רוח כושלים שמחפשים קאמבק, זו אסטרטגיה שמטרתה להדיר את המגזר שמקיז את דמו בעזה ממוקדי קבלת ההחלטות.
במהלך השלושה חודשים האחרונים היה לי המון זמן לחשוב. בעיקר על למה, וגם אל איך אני ואנחנו נשתפר כחברה וכבני אדם
הורים רבים מנסים 'לקנות את הירח' ולכבוש נהרות ואוקיינוסים בדרך לרכבת החוויות שהם רוצים להעניק לילדיהם.
ברק פוקס חיפש משהו שימלא אותו מבחינה רוחנית במילואים. הוא החליט שבין פעילות לפעילות הוא ילמד את התנ"ך, עם פירוש של הרב שטיינזלץ
במלחמה הנוכחית, זו שעדיין אין לה שם רשמי, היעדים הצבאיים ברורים מעל כל ספק ומעל כל פרשנות.
הטבח בשבעה באוקטובר חייב לשמש נימוק מרכזי לכך, ששלטון ערבי-טרוריסטי ביו"ש יסכן את עצם קיום ישראל
המוסריות הגדולה ביותר היא לחסל את חמאס. המוסריות היותר גדולה היא לעשות את זה עם כמה שפחות חיילים הרוגים
מדינות וארגונים שרואים בעזה בית כלא אחד גדול מתנגדים עכשיו ליציאה של תושבים מכלא עזה
אנחנו לא הולכים לשום מקום. אנו ממשיכים לצאת ביד רמה ממצרים, ייקח כמה זמן שייקח.
תזכורת חשובה לאירועים שלא קשורים למלחמה, לכאורה.
אני מביט בהשתאות אל כל הכוחות, הפועלים כבר יותר ממאה ימים, בניגוד גמור לאווירת הנכאים בתקשורת, ואינם מתעייפים או מפסיקים.
