פורום הריון ולידה

לי יש לנסינו חשמלית דו"צ והיא אחלה (עד כמה שלשאוב אחלה בשבילי).

צריך גם התאמה של גודל הקאפ לגודל שלך, זה משפיע על היעילות והכאב (בכל מקרה לא אמור לכאוב!)

לא ניסיתי, 

לי יש את של לנסינו, דו"צ, חשמלית..  והיא סבבה, ותו לא. 

בגדול ההתקנה לא כאבה לי ממש סבבה עניין של שניה וחצי

ההטהרות במקום לדמם 4-5 ימים זה היה 9 ימים ודימום יותר חזק מברגיל מה שכן מבאס שאת שומרת נידה

חוץ מזה הייתי די מרוצה מה שכן הרופאת נשים אמרה שפעם הבאה ממליצה הורמונלי שהוא מתאים לדתיות 

התקנתי כשהייתי טהורה, הרב שלנו פוסק שהדימום בעקבות ההתקנה לא אוסר.

תופעות- בימים הראשונים אחרי ההתקנה היה דימום רציני, בחודש הראשון היו הרבה כתמים (לפי הפסיקה שלנו זה לא אסר) בחודשים הראשונים יותר הרגשתי כאבי ביוץ, וכל הזמן שהיה בפנים המחזור היה קצת יותר ארוך 7-8 ימים במקום 6.

הקניה וההתקנה קצת יקרה. כדאי לחפש מישהו מומחה ומומלץ.

לי זה עשה דימומים כבדים במחזור, וגם האריך לי אותו בכמה ימים (יכול להיות גם 10 ימים עד שהצלחתי לעשות הפסק) וממש נחלשתי בגלל הדימום החזק

בסוף התייאשתי והוצאתי אחרי כמה חודשים

להיטהר לפני??

עוד המלצות לרופאה?

היה לי את זה גם לפני שנקלטתי (לקח חצי שנה עד שהבנתי שמשהו לא בסדר)

זה נקרא עקרות הלכתית

פיספתי את הטבילה ביום יומיים כי הגוף שלי לא היה מאוזן.

לקחתי תמצית שיח אברהם של חברת ברא

ותוך שבועיים שלוש נקלטתי ברוך השם

ממליצה מאוד זה מאזן גם למי שהמחזור שלה לא סדיר וכו.

בהצלחה ובשורות טובות!

שמבינה בהם..

שיח אברהם זה צמח מאוד חזק והוא יכול לעשות לך עוד יותר בלאגן אם את לא משתמשת בו נכון.

וחיבוק.💞

הומאופת/נטורופת

בסניפים של ניצת הדובדבן השירות ניתן בחינם.

אני יכולה להגיד לך על עצמי שאני מאוד רגישה להכל )ברמה שהתקן לא הורמונלי גרם לי לדלקת שלקח לי כמעט שנה להתאושש ממנה)

שיח אברהם זה תמצית טבעית . עליי אישית לא עשה בלגן ,ההפך. הוא הקדים את הביוץ ונכנסתי להריון של תאומים.

כן הייתי מתייעצת על הכמות

בהצלחה

אשמח לדעת לאיזה מצבים זה עוזר...

אבל לא רוצה להקדים את הביוץ.

הביוץ שלי בסדר גמור כנראה, אבל רוצה להגדיל את סיכויי הפוריות, יש סיכוי שזה יכול לעזור? כמה זמן צריך לקחת?

זה יכול להביא להריון מרובה עוברים?

יכולה רק להעיד על עצמי בלבד וכמובן לא לוקחת אחריות על כלום וכדאי להתייעץ עם מומחה

אני לקחתי את זה מאחר וניסינו להיכנס להריון כחצי שנה ללא הצלחה כשברקע יש כבר ילדים בבית. הייתי אצל רופאת הנשים שאמרה בוודאות שאני מפסידה את הביוץ בגלל הטבילה שנעשית לאחר מכן.

היא המליצה על איזושהי תרופה שמאחרת ביוץ ואני חיפשתי משהו טבעי וזה מה שהומלץ לי . היה לי וסת לא סדירה וקושי להיטהר וזה פתר לי את הבעיות. זה נקרא הצמח שמבין נשים ויש לו כל מיני "סגולות" . כדאי לקרוא באתרים השונים ולהתייעץ .להגדיל את סיכויי פוריות אין לי מושג , תלוי מה הבעיה וצריך להתייעץ שוב.

ולגבי הריון מרובה עוברים אני לא יודעת אם זה בגלל זה . מה שבטוח ,כך השם רצה

בהצלחה 

מנסים קודם לפתור בכלים הלכתיים.

יכול להיות שאפשר להקדים את ההפסק ביום ואז תספיקי.

דברו עם רב!

אני מניקה כרגע ילד שבלי ליווי צמוד של רב לא היה סיכוי!

בד"כ זה בנות...
יום הביוץ זה בנים.
מקווה ומאחלת בשבילך שעוד תבשרי פה...

אני מכירה הפוך, שאם האשה מבייצת קודם ואז הזרע מגיע יותר סיכוי לבן

יום אחרי ביוץ זה בנות.
יום לפני- מעניין שזה גם לבנים.
בקיצור לפותחת, תהיא אופטימית...

אז קודם כל חיבוק גדול

אבל כמה שזכור לי 48 שעות אחרי הביוץ עדיין אפשר להיקלט

זרע יכול לחכות גם 72 שעות ואפילו יותר לביצית.

ולפותחת היקרה, לי שיח אברהם פעם אחת ממש עזר ופעם אחרת בלגן את כל המערכת....

כדאי להתייעץ עם נטורופת מוסמך.

וכמו שאמרו- לבדוק אם אפשר להקדים את ההפסק.

ואם את רוצה לטפל בזה רפואית- זה הטיפול הכי פשוט ורווח (כגון אסטרופם לכמה ימים וכד')

אני בהריון עכשיו מביוץ שהיה לפני טבילה

מה יש לך?

אין מתוק כזה!

ממש שמחתי שזה בן..

קשה לי עם שינויים, אני רגילה להיות אמא לבנים

אבל מתישהו בעז"ה ארצה גם בת

אבל באר מרים שהיא פה בעבר סיפרה שילדה בן מביוץ כמה ימים לפני הכניסה להריון (בתקופה שמנעה עם שמ"פ אם אני זוכרת נכון את הסיפור)

ככה שזה לא מדע מדוייק

לא יכול להיות שביצית מחכה לזרע כ"כ הרבה זמן. מקסמום 24 שעות. וגם שם חלון הפוריות המיטבי הוא 12 שעות.

אם אני זוכרת נכון שבוע 18-20.

בעיקר בשביל לא לקחת סיכון שיפטרו אותך עכשיו.. 

באיזה דרך?

שולחים מייל, אפשר עם העתק למשאבי אנוש. 

"שלום

אני מודיעה על הריון, צפויה ללדת בתאריך ****". 

סיפור די דומה רק שהיו קצת יותר אנשים בצוות

ב"ה קיבלו את זה מאוד יפה 

קודם כל - איזה משמח!! בע"ה שההריון יעבור בטוב ובידיים מלאות!

הייתי מחכה לפחות עד שרואים, (באמת.. לא שאנחנו חושבי שרואים. אצלי לפחות זה פער גדול חחח) או לפי חוק סביב שבוע 18-20, לא זוכרת בדיוק.. גם מהשבועות האלה יש מלא זמן לחפש מחליפה. כמה חודשים טובים.

מבינה מאוד את הבאסה שהמתח בעבודה מעלה חששות ותופס טיפה את המקום של ה 100 אחוז שמחה. לא ניסוח מדוייק. אבל חושבת שהבנת. הייתי שם גם. בדיוק באותו סיטואציה..

ובע"ה בזמן הנכון תספרי בצורה שהכי מרגיש לך נוח. אני העדפתי פנים מול פנים ולא מייל/הודעה. אבל זה מאוד אישי עם היחסים בעבודה. 

קבעתי תור דרך הקופה לד"ר לילך מור, כי העדפתי אישה.

אבל פתאום מלחיץ אותי שאין לי עליה שום המלצות...

מישהי מכירה? זה סיכון ללכת ככה בלי המלצות? באמת משמעותי ללכת למישהו בפרטי?

פעם ראשונה שלי...

עדיף לבטל את התור ולקבוע בפרטי למישהי מוכרת יותר?

לא רוצה לעשות פה טעות...

זה שווה את התשלום בפרטי?

אבל באופן אישי התקנתי אצל הרופאה הקבועה שלי בקופח והיה מעולה ב''ה. לא חפרתי מעבר.

לא שמעתי על קשר בין מי מתקין לכמה כתמים יהיו.

היתה מצויינת ממש!

אני גם צריכה להכניס התקן . איזה סוג התקן עשית אצלה? לפני כמה זמן זה היה ? מה היה לגבי דימומים? טהרה ?

תודה 🙏🏻 

אני חושבת שקוראים לו מונה ליזה.

הייתה ממש רגישה עם ההתקנה,

ואחרי שהיא שמה בדקה עם אולטרסאונד ודייקה יותר את המיקום.

זה היה לפני קצת יותר משנה,

עשיתי את זה בשבעה נקיים -שאלנו רב והוא אמר שזה דם מכה ואין בעיה.

היו קצת כתמים בשבוע אחרי אבל לפי הפסיקה של הרב שלנו זה לא אסר.

בכללי המחזורים מתחילים לי עם כתמים ויש קצת כתמים ב7 נקיים ולכן קיבלנו הנחייה לעשות רק את המינימום בדיקות שצריך.

בהצלחה!!

אחד מאפס את הבית ואחד שמשכיב.

יש סדר מאוד ברור של ארוחה, מקלחות, צחצוח שיניים, טקס שינה כזה (לכל הגילאים )

בינתיים יש מדיח שחוסך זמן בשטיפת כלים והאחראי  על הסדר מאפס משחקים/ כביסה או שדוחה למחר - יש לי גם עוזרת כשצריכה.

וההרדמות שלנו לא חלקות אבל לא כאלה ארוכות כמו אצלכם

כמו שהציעו, אחרי ארוחת הערב אפשר שאחד מהם ירחוץ אותם, והשני ינקה, ואח"כ שישחקו קצת בזמן שאתם מבשלים ועושים את שאר עבודות הבית. תוך כדי גם אפשר לדבר איתם ולשמוע את הסיפורים שעולים וכו'.

גם ההרדמה, למשל ב8, אולי שאחד מכם ישאר איתם בחדר עם דלת סגורה עד שירדמו, ולשני יהיה קצת זמן רגוע, ותחליפו ביניכם כל יום. גם אצלינו הקטנים לא נרדמים לבד ויוצאים מהחדר אם אין מישהו איתם, אז אחד מאיתנו נשאר וברמה מסויימת זה גם קצת זמן שקט שגולשים בו בפלאפון וקוראים חדשות/מיילים וכו'

וגם אם יש זמן, בדרך כלל בערב כבר אין לי כח.

לגבי ההשכבות של הילדים-

אם הם צריכים שיהיו איתם, אז מלכתחילה תשבו לידם עד שירדמו. אין מה לנסות לתת להם להירדם לבד ובסוף לבוא כי הם לא נרדמים/ משתוללים.

לא צריך ששניכם תהיו עסוקים בהרדמות. עדיף שאחד יהיה עם הילדים,והשני בינתיים יהיה פנוי לדברים אחרים.

תמצאו זמן לכל הדיבורים והסיפורים לפני ההשכבות, ובזמן ההשכבה תקבעו כללים ברורים כדי לא להימרח סתם.

אצלינו בדרך כלל אני מספרת שני סיפורים, ואז מכסה אותם, מכבה את האור יושבת לידם עד שהם נרדמים. בינתיים אני בטלפון, ולפעמים נותנת יד לאחד הילדים.

אם מתעכבים וכבר מאוחר, אז אני לא מספרת סיפור. ככה הם פחות נמרחים בערב לפני שהולכים לישון.

אם הם מפריעים אחד לשני לישון, אפשר לפצל אותם. שכל אחד מכם יהיה עם ילד אחר במקום אחר, או להרדים קודם אחד ואחר כך את השני.

אם לוקח להם הרבה זמן להירדם כי הם לא עייפים, עדיף לאחר את שעת ההשכבה.

אבל נשמע שהם הולכים לישון מאוחר, ולא זאת הבעיה.

אולי דווקא ההיפך, בגלל שהם לא ישנים מספיק, הם גם ישנים פחות טוב ומתעוררים בלילה.

הילדים שלי בגיל הזה הולכים לישון בסביבות השעה 8. אבל זה תלוי ילד, ותלוי גם מתי קמים.

לגבי שאר הדברים שצריך להספיק, גם לי זאת נקודה שקשה לי.

יש דברים שבעלי עושה, כמו לשטוף כלים.

לפעמים יותר קל לי לקום מוקדם ולבשל משהו בבוקר, מאשר להתחיל לבשל בערב.

יש דברים שאני משאירה ליום החופשי, או לסוף השבוע.

בזמן האחרון ההשכבות אצלי זה בשתי נגלות.

יש את שני האמצעיים, בני 4.5 ו 6.5, שהולכים לישון בסביבות 8.

ויש את בן השנתיים שישן צהריים במעון, ואני משכיבה אותו בסביבות 9:30.

לפעמים אני עושה דברים ביחד עם הקטן, כמו לדבר עם ההורים שלי. אבל זה לא משאיר לי הרבה זמן.

לפחות הגדולה הולכת לישון לבד.

כשהילדים שלי היו קטנים רק בעלי היה מצליח להרדים את כולם יחד, אצלי תמיד נגרר לשיחות והשתללויות..

אפשר לשבת איתם יום לפני כן ולהגיד שעכשיו עושים זמן אישי לפני השינה, קצת דיבורים להמשיך לשינה רגועה..ילדים בני חמש בוודאי עייפים בשעה שמונה, בטח אם השינה שלהם לא רציפה..

צריך לנסות לעזור להם להרגיע את הגוף ולהיכנס למוד שינה, אם לא הולך ביחד אז בנפרד..

שש ארוחת ערב

שבע מקלחות

שמונה במיטה

אצלי רגילים לישון לבד אבל גם אם לא יושבים איתם וזהו בלי לקום. ניסית לשים להם פודקאסט להקשיב כשהם שוכבים? זה יכול לעזור

עוד דבר, אם יש לכם עוד חדר תפרידו אותם

ככה לא יעצימו אחד את השני

נניח שאני צריכה לשיר שירים או לספר סיפורים לילדים שלי כדי שיירדמו - אז אספר להם סיפורים שמעניינים *אותי* (ברמה שלהם, אבל לא כאלה שלגמרי משעממים אותי) ואשיר להם שירים ש*אני* אוהבת ונהנית לשיר.

ונניח שאני צריכה לסדר ולנקות את הבית כשכל מה שבא לי זה לישון או לראות סדרה - אז אני אעשה את זה אבל אשמע תוך כדי משהו מעניין וכיפי (משיעור תורה קליל ועד פודקסט מעניין).

כך ארוויח שני דברים יחד - גם הרדמת הילדים/סדר הבית וגם זמן כיף לעצמי.

או נניח שבעלי ואני יחד צריכים להרדים את הילדים - אז נשב בחדר ונחליף בדיחות מעל ראשיהם שרק אנחנו מבינים, או נספר סיפור שבו כל אחד אומר שורה אחת ואז בעצם זה יוצא משחק בשבילנו.

ונניח שאנחנו מסדרים יחד את הבית אחרי שהילדים סוף סוף נרדמו - אז נפטפט תוך כדי ונעשה את זה בצורה כיפית ומשותפת ונהנה מזה.

וכך בעצם נרוויח גם זמן זוגי וגם הילדים יירדמו בסוף והבית יהיה מסודר.

כמובן, זה לא תחליף לגמרי לזמן זוגי אמיתי או לזמן אישי אמיתי, אבל פעם בכמה זמן אפשר להביא בייביסיטר ולצאת כזוג (לפעמים במפתיע אצל אחרים הילדים לא עושים בעיות), ופעם בכמה זמן אפשר להחליט שמוותרים על הסדר היומי ואז לעשות זמן כיף אישי.

ובשגרה לתחזק את הכיף והנחת תוך כדי הטיפול בילדים ובבית...

הולכים לישון בשמונה בגיל חמש. יש ילדים שכן צריך להיות קצת אסרטיביים. עברתי את זה עם גדולים. אם לא הייתי קצת אסרטיבית הם יכלו להיות ערים גם 16 שעות ביממה. לשטוף כלים ולבשל אפשר תוך כדי. הם לא תינוקות. אם הם הורסים בית תענישי אותם .

אני לא חושבת שיש שם איזה צורך שלא ענית עליו. פשוט זה כיף להשתולל ולזרוק דברים ולא ללכת לישון.

בעלי עדיין הולך לישון רק כשהוא מת מעייפות 

מנסה להגיע לערב זוגי עם בעלי. יש לנו שני ילדים, הבכור בגן אז מי שמרדים אותו מסיים עם זה תוך דקה שתיים, אבל הקטנה בתקופה של השנצ במעון אין מה לדבר לפני 21-22 על שינה אצלה. ניסינו להיות יעילים ושאחד ירדים את שניהם אבל אז הם משתוללים וזה לא עובד, וגם בזמן האחרון היא רוצה רק אותי (אני לקראת לידה ממש והיא מרגישה ברמות ונהייתה רגשית), אז אני פשוט נרדמת איתה , ובגלל ההריון המתקדם קמה (כמו עכשיו) לפיפי ולמקלחת וכו ורואה את בעלי ישן בספה או עם הילד השני אחרי ש (שוב) אמרנו שנעשה ערב זוגי.

זה מסתכל מאוד אני לא מצליחה להחזיק את עצמי בסוף היום וגם לא הוא , ההרדמות פשוט מרדימות אותנו .

ואני עובדת מהבית אז איכשהו בהפוגות מספיקה לתחזק את הבית שזה המזל , אבל מבחינת זמן זוגי זה כבר ממש מדאיג כי אני שמה לב שזה כבר דפוס של שבועות שלמים שלא מחליפים מילה חוץ מליל שבת (מילים שהן לא טכניות או קשורות למה איתך

איך בעבודה ומי אוסף

את הילדים ). לא יודעת איך משלבים ילד שלישי בתוך המירוץ הזה תאמיני לי 

ב18:00 ארוחת ערב, מקלחות אפשר לפני,

ואז יש סדר יום קבוע.

סיפורים זה מדהים ותורם המון להתפתחות, לא הייתי מוותרת אלא מקדימה ל17:00. חשוב ממש לתת להם זמן להתבטא ולהקשיב להם בפניות.

אפשר לעשות אמבטיה משותפת ארוכה בזמן הזה לתת להם לדבר.

מ19:00 בפיגמות אחרי כל הארגונים מי שמוכן מצטרף לסיפור ומורידים את האנרגיות אט אט.

19:30/19:45 נגמרו הסיפורים ורק מנסים להירדם.

בעיני הגיוני לשבת לידם עד שירדמו.

הם עדיין קטנים וזקוקים לביטחון.

אבל זה לא אמור לקחת יותר מ45 דקות גג, גם אצל ילדים שמתקשים להירדם (אם כל הערב לפני היה מותאם למעבר לשינה)

אז נניח 20:30 אתם אמורים להיות אחרי השכבות.

מטבח כלים סידור הבית, עושה ההורה שלא יושב לידם עד שירדמו.

נניח הורה אחד יושב 45 דקות. השני ב45 דקות מארגן הכל.

טלפון לאמא לא צריך להיות בסוף היום, אפשר בדרך לעבודה/ מהעבודה. וגם לא חייבים כל יום.

להכין אוכל למחרת אני מכינה בזמן ההכנה של ארוחת ערב.

מכינה מראש יותר ושומרת בצד.

נדיר שמתחילה לבשל בשעות בערב, לפעמים קורה, אסל אז מבשלת כמות ל2-3 ימים.

נניח מטגנת שניצלים אחרי שהכל היה מוכן מראש, לוקח  45 דקות נגיד ומספיק לכמה ימים. (יש לי גם גדולים שאוכלים כמות יפה) אז אם זה לשני מבוגרים זה לא כמות גדולה.

מרקים למשל אני שופכת לסיר ונותנת לזה לרתוח עוד לפני ארוחת ערב ואז בסוף היום רק מסיימת מה שצריך נניח לטחון את המרק.

להעדיף בישול פשוט ככל הניתן. (לצרוב חזה עוף זה ממש כמה דקות)

וכן יש תקופות בחיים שאוכלים פחות מסודר, זה עובר..

להתקלח זה הזמן האישי שלי, לא צריכה מקלחת בנפרד לזמן אישי

סדרה זה בחלומות.

אי אפשר בתקופת שיא בחיים לגדל ילדים קטנים וגם לחיות כמו רווקים..

זמן זוגי משתדלים תוך כדי.. למשל אם מקפלים כביסה ביחד אז מדברים קצת תוך כדי.

ובעיקר בשישי בבוקר.

חיים עם ילדים הם עמוסים ב"ה, זהו עומס מבורך.

לדעתי אם מרגישים סיפוק והנאה מההורות, רואים איך הילדים גדלים והופכים לאנשים קטנים, זה נותן המון כח ושמחה וממילא מדרבן ונותן מוטיבציה לשלם את המחירים שהעומס מביא איתו.

אם התחושה היא שהילדים נטל (ובהחלט הגיוני שיש תקופות כאלו) אז העומס הופך למעמסה וזה קשה.

מבחינת הקושי, זה הולך ומשתפר.

הבכור שלי היה גם יחד פעלתן ושובב מלא רעיונות יצירתיים והיה צריך גם להשגיח עליו ב7 עיניים וגם לא ממש היה אפשר לנשום.

ואז הוא גדל, ופעם פגשנו הורים לתאומים בנים אנרגטיים ברמות, וההורים גם הביעו קושי כזה של למה הבנים שלנו לא יכולים לשבת שניה בשקט ולהיות רציניים כמו הבן שלך.

הרגעתי אותם שגם הבן שלי שהיה בגיל של התאומים שלהם לא ישב דקה, וגם כשהתאומים שלהם יגיעו חדיל של הבן שלי הם דם ירגעו קצת.

ועכשיו הם בני 10 וממש השתנו והרבה יותר רגועים.

עדיין יש להם שובבות של ילדים, אבל שובבות בריאה לא מוגזמת.

אז מצד אחד מעודדת אותך שעם הזמן זה ישתפר

ומצד שני לא כדאי לסחוב תסכול מהשלב הזה וכדאי לשפר את החוויה סביב המציאות המאתגרת כרגע. להרגיש סיפוק בתוך העומס.

יכולה להגיד שרופא אנדוקרינולוג מומחה ממש אמר לנו שאין שום בעיה לתת את זה

ילד בן שנה וחצי

ו- 2 בני 6 ו-7

אחהצ הולך לנו מצוין ממש, רגוע שלו, משחקים, עושים ש.ב

מכינים אוכל ואוכלים

מגיע זמן המקלחות וכו והמצב מתהפך

מזזמן רגוע הכל הופך לסיר לחץ...

מקלחת את הקטן

ורודפת אחרי 2 הגדולים יותר 

שיכנסו להתקלח

שיצאו מהמקלחת

ושבאמצע לא ישתוללו  מדי...

ואז ההשכבה ההארווווכככככה

הקטן לאחרונה צריך שיהיו לידו

ולוקח לו זמן

והגדולים בזמנים טובים קוראים ספר

ובזמנים פחות טובים משתוללים ועושים רעש

וזהו בשלב הזה אני כבר מאבדת את זה..

מגיע לזמן ההרדמות איתם כבר בלי עצבים וכוח

וזה מסתכל אותי

כן נותנת נשיקה וקריאת שמע עם כל הסבלנות והרוגע שעוד יש בי...

אבל כבר לא נשאר בי טיפת כח וסבלנות לסיפורים רגועים

ואם נזכרו במשהו להגיד זהו בכלל...

בעלי לא יכול להיות בבית לעזור...

מה אפשר לעשות?

להקדים אא כי לא נספיק כלום באחהצ...

לזמן ההשכבה:

אם משחקים זה כיף להם, אז להפוך את המקלחת לזמן משחק (לקלח בובות או משחקים אחרים יחד איתם).

אם את מספרת סיפורים, אז לשמור סיפורים מיוחדים (עדיף בהמשכים) לשעת ההשכבה.

וכן הלאה.

וגם לערוך להם הטרמה - ללמד אותם לזהות בשעון את שעת השינה, וחצי שעה מראש לומר להם: בעוד חצי שעה מתחילים מקלחות. ואחר כך - בעוד רבע שעה, בעוד חמש דקות...

ולומר להם את סדר הערב בכל פעם: נאכל ארוחת ערב, ניכנס להתקלח, נשכב במיטה, נשמע סיפור, נקרא קריאת שמע ואז נישן.

שאולי הזמן הזה לחוץ, לפחות אצלנו, כי כבר מגיעה תחושה של סוף יום ואז אתה רוצה שזה יגיע כבר מהר..

אם נגיד המקלחות היו לפני זמן המשחק והש"ב, את חושבת שזה היה מתנהל אותו דבר?

מצידי למשוך את הזמן בנחת ולהשכיב ברוגע

אבל בלחץ משעה מסוימת שהם עדיין לא ישנים

ויהיה חסר להם שעות שינה

ויהיו עייפים למחרת...

כמה שאני מקדימה ואומרת בואו נשחק עד 7 כדי שנתקלח בנחת אחכ ולא בלחץ

זה לא עוזר

כשמגיע הזמן הם לא מתגייסים אליו

וכנראה שהבעיה בהתנהלות היא בי...

הוא מקדומים,

אם הבנתי נכון יש לו עסק שהוא מתכנן איתך בדיוק מה את רוצה ואז יש לו כל מיני נגרים שעושים את זה.

כמה אצלנו במשפחה עשו אצלו הזמנות של רהיטים שונים וסופר מרוצים.

(אנחנו שקלנו להזמין אצלו ארון אבל החלטנו לדחות את הקניה כרגע).

אז זה לא כל כך משנה...

אנחנו עשינו פעמיים בשערי צדק. עכשיו אנחנו אמורים לעשות עוד אחד, וזה יהיה בהדסה עין כרם אצל רופאה מומחית מסוימת, כי מדובר בניתוח מסובך מהרגיל.

הרופא אמר שאפשר לבחור בית חולים, אבל לא רופא מנתח.

בניתוח כפתורים כל יום ושבוע שווים פחות פער התפתחותי 

פחות תסכול..

לפעמים ירצו בדיקות שמיעה נוספות.

מראש כבר תבקשי הפנייה לבדיקת שמיעה נוספת. ממליצה על קדמה יש להם מומחיות לבדיקה אצל פעוטות והרבה סבלנות.

בהצלחה!

בעיקרון אם יש לה נוזלים ובאמת רואים ירידה השמיעה אז היא יכולה לקבל מרופא הפניה לכפתורים. אם אני זוכרת נכון עושים גם צילום לשקד ואז מצרפים את הניתוחים יחד.

העיכוב השפתי יכול להיות ממש מזה.

אצל הילד הספציפי שניתחנו הוא הדביק את הפער צ'יק צ'אק אחרי הניתוח. בפשטות הם מתחילים לשמוע תוך יום יומיים טוב

אבל זה כנראה גם שקד שלישי, מעניין מה הזמינות שם....

אסותא אני יודעת תוך כחודש מקבלים אותכם כבר וזה רןפא שאת בוחרת. לנו אסותא לא מתאפשר כי הןא אסמתי מאוד אז אני לא יסכן אותו חלילה אבל כפתורים בלבד זה ניתןח פשוט ביותר

בהצלחה ובשורות טובות!

כמה פעמים וגם גיסתי

2 הריונות

לגיסתי היה בתחילה דימום ואז נעלם כלא היה

לאחותי היה הריון אחד שהיה לה דימום משמעותי בחודשיים הראשונים והיה מוגדר כהפלה מאיימת אבל ברוך השם הכל היה תקין ויצא בן בריא ושלם

ועוד הריון שלקראת הסוף גם היו דימומים ואמרו לה 50:50 וגם בסיעתא דשמיא הכל היה בסדר .

דימומים קורים לפעמים מכל מיני סיבות

חשוב לעקוב ולהקשיב לרופאים ובעיקר תפילה ואמונה .

בשורות טובות בע"ה

לא כבדים, פעמיים

רצתי כל פעם להיבדק והכל היה תקין והמשכתי כרגיל

ברוך השם היום עם תינוק חמוד ובריא בן כמה שבועות 😃

לי היו באחד ההריונות דימומים והרבה, (ברמה של פד)
הרופאה אמרה שיש דופק ואין מה לעשות עם זה...
כל פעם שהיה דימום חזרתי אליה.
באיזשהו שלב זה עבר, אבל חזר לי לקראת סוף ההריון.
הילדה בריאה ושלמה ב"ה עוד מעט בת מצווה.

2 ההריונות התחילו בדימומים והסתיימו עם ילד בריא

דימומים לסירוגין עד שבוע 20 בערך. באחד מצאו המטומה, בשני לא מצאו מקור לדימום

שני הילדים בריאים ושמחים היום

ולי לא מצאו מקור במשך כמה שבועות, ורק אחרי שזה נגמר הבינו בדיעבד ממה זה יכל להיות

יותר מווסת רגילה

והכל היה בסדר. הסתיים בהלידה תקינה עם תינוק מתוק שהיום הוא ילדון מהמם

להפך..

גם בבית הוא לא ממש מוכן 

אולי מפחד שהאחים יצחקו עליו?

שאלת אותו מה מפריע לו? אולי זה יעזור למקד אתכם לפתרון מתאים

עורכת - עכשיו רואה שכתבת שזה כי הוא לא רואה טוב. זה גיל שהם כבר מבינים, הייתי מדברת איתו על דברים שאנחנו מתאמצים בשביל לקבל משהו שווה, ומסבירה לו שהעין הזאת תראה הרבה יותר טוב אם הוא יתמיד, מנסה בנועם ליישב לו את זה על הלב

ואז המגע של הרטייה מציק לו?

לא יודעת מה אפשר לעשות, אם כך...

עם טיימר

אחרי 5 דקות את מורידה, (גם אם הוא לא מבקש).

יום למחר 7 דקות וכן הלאה

בזמן קבוע ביום, אח''כ הוא מקבל משהו טעים/ משחק כייף משותף.

אפשר לשלב את זה בפעילות כיפית, (לדוג' נקרא ביחד ספר, ונשים טיימר, כשהשעון מצלצל נסיים לקרוא ונוריד רטייה)

להסביר מה יקרה, מתי, ומה יהיה אח''כ.

לדעתי חצי שעה בפעם הראשונה יכולה להיות הרבה מידי. 

הלוואי שתצליחו בלי מאבקים🙏🏽

חברה שלי אמרה לי שזה פחות טוב מרטייה אבל עדיף מכלום.. זה מין בד כזה שמלבישים על המשקפיים והוא מכסה עדשה אחת, לדעתי היא קנתה באליעקספרס

אלה פוסטרים עם מקום לרטיות, כל יום אחרי שמורידים את הראיה מדביקים אותה על הפוסטר

שהוא לא רואה טוב עם הרטייה

זה לא נוח לו 

משהו שבדרך כלל לא מרשים.

למשל יצירה שווה שקנית במיוחד

לאפות יחד משהו לארוחת ערב/לקחת לגן

לשחק בשודדי ים

להתחיל בהדרגה, כמו שהציעו. שימי יעד שאחרי שבוע תגיעו לשעתיים

בן 6, חכם מאד והסביר לי שהוא פשוט לא רואה טוב עם הרטייה.

ואז הבנתי למה קשה כל כך.

הרי כל הרעיון הוא לאמץ את השריר שלא מתאמץ כל כך, אז זה אימון כושר לעין, בטח שזה קשה, בטח שזה לא נעים וקל, ובטח שכל 5 דקות הוא שואל אותי אם אפשר להוריד כבר.

אצלי הסחת דעת עוזרת, או שאני נותנת לו לספר לי סיפורים שהוא ממציא - מה שבדרכ אני אומרת שאני לא פנויה לשמוע.

אני מקווה שתמצאו את מה שעובד לו, מה ששווה לו מספיק את אי הנעימות, בהצלחה!

שטוב לראות וידאו עם הרטייה, כי העין מתאמצת יותר..

תודה!

ותבקשי המלצות על רופאים או מרפאות שמתמחים בסיבה שבגללה שלחו אתכם לטיפולים, אם יש בנות שגם עברו את זה, תקבלי המלצות על רופאים או בתי חולים,

שימי לב שבפרטי יעלה יותר, שבי עם בעלך, טתעשו חושבים כמה אתם רוצים להוציא ומה חשוב לכם

אפשר כמובן להיות גם מטופלת בבית חולים, אין שום בעיה, אני כן ממליצה על רופא פרטי, עם גישה לשיחות כשאת צריכה להתייעץ, זה הרבה יותר נוח ומרגיע, ורוגע חשוב בתהליך. אבל זו אני, כל אחת וסדרי העדיפויות שלה, תתחילי בלדלות מידע, לדעתי כאן, תפתחי שרשור לקבלת המלצות באזור שאת גרה, לבית חולים או לרופא, בהצלחה♥️

אני עשיתי טיפולים אבל לא pgd אבל לדעתי אפשר גם בפיגידי.

אני הלכתי לרופא בקופה והוא היה מקסים צ ממש! חוץ מזה שהוא נחמד ממש הוא נתן לי את הטלפון שלו ככה שאת כל המעקבים העברתי ישירות אליו בווצאפ והוא נתן הנחיות, בלי לעבור דרך מזכירה או אחיות. כשהגעתי לivf הוא אמר שאני יכולה להמשיך איתו במרפאה ואת הפרוצדורות עצמם לבחור איפה לעשות-או בבי"ח הציבורי שהוא עובד בו, שאז הוא נותן את כל ההנחיות ועוקב אחרי התיק שלי אבל לא מתחייב שבפועל הוא זה שיעשה את הפעולות או באסותא שאז הוא גם עושה בעצמו את הפעולות (עשיתי באסותא כי זה היה לי יותר נוח בכל שיקולים נוספים) גם באסותא, בגלל שזה היה ילד ראשון, לא הייתי צריכה להוסיף שקל, הבאתי טופס 17 מכללית לפרוצדורות עצמם ולא הייתי צריכה לשלם כלום לרופא כי הוא דרך קופת חולים..

הרבה הרבה בהצלחה! מוזמנת לפרטי אם יש לך עוד שאלות או סתם לפרוק או כל מה שתרצי

בגלל שהזכרת את אסותא, אבל מין הסתם זה רלוונטי בכל מקום.

פותחת יקרה, תדעי לך שצריך לקחת ממכון פועה או מבוני עולם השגחה הלכתית.

לדעתי האישית זו חובה, אבל אני חוששת להיות נחרצת שלא יכעסו עלי לכן כותבת כאן שלדעתי האישית. 

מנסה

קשה

טיפולי פוריות זה לא כזה נורא (בוגרת טיפולים בעצמי).

רופא פוריות יתן רשימת בדיקות, ולפי זה תתקדמו לטיפול המתאים.

ולמה הגבלה לשניים? אם בקטע הכספי יש השתתפות מהקופה (תלוי ביטוח, אני מניחה) גם בשלישי וברביעי.

וגם עכשיו

הביאו לי הר של בדיקות כדי בכלל להתחיל תהליל, בלי להסביר מה כל דבר

והכל באנגלית ולא ברור

אם הבנתי נכון.

זאת אומרת זה לא רק השראת ביוץ או הזרעות זה ישר להפריה חוץ גופית, רק שיש גם תהליך ברירת עוברים שמוריד מכמות העוברים הראויים להחזרה.

בקיצור, פיקניק זה לא...

אבל, זה נכון שלפני שמתחילים הכל נראה כמו הר בלתי עביר, וכשאת כבר בתוך התהליך עצמו את מגלה שזה לי עד כדי כך נורא.

בהצלחה ושיהיה כמה שיותר זריז,

עם תינוקות בריאים ושמחים בקרוב בע"ה! 

הרבה בהצלחה ובשורות טובות במהרה

בתי חולים אפשרי

או שתתחילי מהבית חולים שקרוב אלייך עם pgd ולמלא אצלם טופס אינטרנטי / מייל של הגשת כל המסמכים וקביעת תור ראשון

דיוק

2 ילדים

משמע אם יש הריון עם תאומים- לא זכאים לעוד אחד

זה הסל של המדינה. צריך ביטוח משלים טוב בקופת חולים ואז מקבלים מימון גם הלאה.

ממה שאני מבינה מאוחדת הכי טוב לזה. אני בלאומית בטיפולים לילד רביעי. אני לא זוכרת מדוייק. נדמה לי ששאיבה היה סביב 2000 והחזרות סביב 700. יש גם תרופות. ומן הסתם אם צריך בירור גנטי אז זה עוד.

אבל זה לא שאין אישור. וזה לא מאות אלפים אם את בביטוח הגבוה של הקופה. 

על ילד שלישי אין שום השתתפות בpgd

וזה סדר גודל של 30000 לסבב

ומי שמכיר יודע שזה לא נגמר בסבב אחד בדכ

ילדים יקרים פשוטו במשמעו

יש לי חברה שיש לה שלושה ילדים שנולדו בPGD ובוודאות הייתה השתתפות של הקופה

ל2 הילדים הראשונים יש כיסוי מהסל.

מהילד השלישי ואילך אפשר לנצל מהשב"ן, מביטוח פרטי או להעזר בעמותות.

תתחילי בראשונים בע"ה תבואי תשאלי שוב לגבי הבאים ונייעץ לך. בהצלחה. 

שעוזרת בדברים האלה, או מכון פועה או בוני עולם.

נראה לי חשוב גם לתמיכה נפשית וגם לעזרה בפן הטכני של התהליך

למי שמשלם בקופה, למשל מכבי שלי וכאלה.

ממליצה לך לפנות למכון פועה שיעשו לכם סדר ויעזרו. הרבה ישועות בע"ה!!!

זו ממש ההתמחות שלהם.

אין לי ניסיון איתם בתחום הזה, אבל ממה שאני מבינה הם מומחים בליווי זוגות בתהליכי פוריות. יש שם גם קו ייעוץ נשי עם נשות מקצוע מתחום הטיפול (כל יום בשעות 20:00-22:00), וגם קו של רבנים (פעיל כל יום עד 18:00) שלדעתי יותר מכירים את הצדדים הטכניים (וההלכתיים שמלווים את התהליך) וידעו להסביר את המושגים ולהפנות לאן שצריך.

זה הטלפון שלהם - 02-6515050

טוב שאת מתייעצת אין חשוב מזה!

בהתחלה זה הלם ושוק טוטלי

בהמשך יהיה יותר קל

ובעזרת ה תעברי את זה מהר ובקלות עד לידיים מלאות!

לנו יש ילד ב"ה מpgd

ואני מכירה משפחות גדולות ויפות שבאו כך לעולם

הכסף זה לא מה שעצר אותן.

אל תחשבי ככ קדימה

תהיי מרוכזת בכאן ועכשיו

ואת ממש מוזמנת לדבר איתי בפרטי אשמח לייעץ לך מהניסיון שלנו.

בריאות ורווחה נפשית זה לא מותרות בעיניי.

יש לנו נטייה לדחות את עצמית לתחתית סדר העדיפויות וזה עובר גם בלהקטין את הצרכים שלנו ל"לא באמת חשוב" ו"לא ענין רציני".

מעודדת אותך לבחור בעצמך.

ואם את צריכה עוד מוטיבציות - אז טוב לך זה גם טוב לזוגיות ולמשפחה.

אצלינו גם כשהשוטף מדויק הוצאה של טיפול לא תכניס אותנו למינוס אלא תגרום לדברים אחרים להצטמצם (לפחות לא תהליך קצר של 10 מפגשים נגיד) אז הייתי לוקחת מהשוטף ומצטמצמת קצת

ואם הייתי רואה שיש צורך להמשיך ואנחנו לא מסתדרים כלכלית הייתי עוברת לחיסכון

משווה את זה לדוג שאם פתאום מכשיר חשמלי יקר מתקלקל אני לא לוקחת מהחסכונות האלו ומסתדרים

אז גם כאן ככה

בנוסף

יש הרבה בעלי מקצוע (פסיכולוג/עוס/תרפיסט מוסמך)שאפשר לקבל עליהם החזר אם יש לך ביטוח פרטי אז תבדקי את זה 

וממה מצמצמים נגיד מהשוטף?

יבאס אותי לרדת ברמת החיים בשביל הטיפול...

ואין לי ביטוח פרטי...

זה לעלות ברמה כמה דרגות ברווחה הנפשית שלך בעזרת הטיפול...

בעיני לגמרי שווה לשבת ולחשוב איך מצטמצמים קצת כדי לתת לעצמך את המתנה הזאת.

וכל הכבוד לך!

ולא יודעת כמה להעביר לך במילים איך זה שינה לי את החיים.

הפסקתי לריב עם אמא שלי (היא עדיין מרגיזה אבל לא אכפת לי)

שיפרתי תקשורת עם בעלי.

שיפרתי תקשורת עם הילדים.

והפכתי לאישה הרבה הרבה יותר טובה

כבר דיברתי עם מטפלת שקיבלתי עליה המלצה.

בעז"ה נעשה ונצליח!

מכירים יותר את איך מתנהל האירוע. לפני, אחרי, תוך כדי. ויותר מיומנים בטיפול.

יש בגדים וציוד מילד קודם.

הבגדים מילד קודם לא ככ שימושיים
זה בדיוק עונה הפוכה.

אצלי הראשון היה פיצ, והשני גדול.

ב2 הפעמים.

והשלישית חח יצאה פיצית כמו הראשונה ובעונה של הראשונה , השם סידר אותי סופית

אצלי יש שני בנים בעונות הפוכות, את הבגדים של 0-3, 3-6, 6-9 הייתי צריכה הכל מחדש אבל מגיל שנה בערך הקטן לובש בגדים שהיו של הגדול בלי בעיה

שני בנים בהפרש של כמעט שנה ו5

מתוקים דבש טהור!!!

באלי לשלוח לך הסרטה עדכנית בפרטי, שתראי איזה חמודים הם יחד

היום הקטן שלי כבר בן שנה וחצי כמעט, אז הם כבר ממש מתחילים להיות חברים.

אין ממיס כזה!!!

הגדול דואג ככ לקטן, מספר לו סיפורים, שואל שאלות, מחמיא לו, וממש אוהב אותו.

והקטן מעריץץ את הגדול! עושה אחריו כל דבר.

זה כיף להלביש אותם סט, הם נראים ככ מתוק יחד!!

מאותו המין.
מושלם מבחינת ארגון חדרי שינה בבית 
בגדים וכו פשוט מעבירה מאחד לשני (גם אם זה עונות שונות, עדיין יש חפיפה)
יחוו יחד את מרוץ החיים- גנים, בית ספר, צבא, זוגיות, חתונה (יש שיגידו שהם יכולים גם לא להיות בקשר, ולריב וכו וכו...אבל בנוסף יש את עניין השיתוף, החוויות. שניהם בצבא ישתפו אחד את השני במילים שלהם מהעולם שלהם, הם יחוו הכל ביחד בצורה די חופפת).
בנים- ישחקו יחד כדורגל, גם אם החבר של השני מגיע, יאללה כולם ביחד עושים משחק בכדור, או כל משחק אחר של בנים.
בשבתות וחגים את מלכה- הם בבית הכנסת ואת בשקט שלך...חחח
רק תחנכי אותם מראש לעזרה בבית, שזה יהיה הרגל
ופשוט מושלם
מניסיון

אותם תחומי עניין, משחקים וכו'

יעסיקו אחד את השני בכדורגל.

לגדל שני ראשונים שלא מאותו מין, יש מובנים מסויימים שהכל כפול בטווח זמן קצר יחסית.

סתם לדוגמה עכשיו אנחנו מעלים בן לישיבה תיכונית (ט') ובת לאולפנה (ז')

והכל לגמרי חדש לנו. כמו שני בכורים.

או בארגון בר מצווה ובת מצווה, יש דברים שחוזרים על עצמם אבל גם הרבה שלא.

וגם כל אחד מהם היה הראשון ביסודי שלו, לא יכלו לחזור ביחד/ לאסוף אחד את השני..

עכשיו כשיש לי שתי בנות ביסודי מרגישה כמה זה חוסך. מרמת אסיפת הורים באותו יום, היכרות מוקדמת עם המורה, ועד שהגדולה לימדה את הקטנה לחזור באוטובוס וכל הכרוך בכך.

יש לך זמן עד הדברים האלה,

אבל גם בגיל קטן יש משהו כיף בגידול אחים קרובים בגיל מאותו המין. מקלחות משותפות, שינה משותפת, בגדים שעוברים מאחד לשני, צבע עגלה וכד'.

גם לי היה בערך כזה הפרש 2 בנים בהתחלה (ועכשיו 5 😆 אבל זה כבר סיפור אחר...)

והיה מאוד טוב לשניהם.

בנים זה כיף ומלא אקשן ואנרגיות 

חברים טובים! או חברות טובות.

עוברים את אותם תהליכים בחיים יחד, בית ספר, בגרויות, התבגרות, שידוכים...

אני חושבת שזה מדהים. 

בתור אם הבנים בעצמי

באמת הבגדים זה ממש נוח. השניים הגדולים שלי הם באותה מידה אז חולקים אותו מדף

לבריתות יש כבר בעלי מקצוע קבועים שלוקחים

במקום מגורים את צריכה לחפש רק תת טוב ולא גם תת וגם ביהס

אומרים שעם בנים גיל ההתבגרות קל יותר

לא צריך לסרק כל בוקר ולעשות תסרוקת

בוחרים להם את הבגדים עד גיל גדול יותר לבד

בנסקט ובלנדסטון פתרת סיפור

יש לי רשימת יתרונות לבנים שכתבתי לעצמי בעיתות קושי להתנחם;) כשהבנות של השכנה עשו חוברות כל אחר הצהריים והילדים שלי מהפכה ומכות

אבל עכשיו ברצינות-

כשאני שומעת את הבנים שלי משננים את הפרשה או מברכים על ציצית וכד

מבחינתי זאת הנחת מזה שיש לי בנים

וכשהם עושים את זה יחד אז בכלל...

מדמיינת שירי שבת, טיולים, חגים.. לבנים יש את זה ביותר כיף לדעתי.

גם חברתית אני ממש מאמינה בזה שזה מפתח אותם. הם באים כחבורה, אז גם מתנסים חברתית אחד על השני וגם מקבלים ביטחון אחד מהשני במקומות חדשים

לי יש 2 ראשונים, 11 חודש ביניהם... היום הגדול בן שנה ושמונה והקטן בן 9 חודשים

והם חברים ממש ממש טובים! וזה ממש מתוק (דווקא עם עונות לא הלך לי כי הקטן ממש פיצי.... )

חברים טובים בע"ה כשגדלים

יש להם חברים משותפים ותחומי עניין מאוד דומים

לך זה נוח אצל הילד השני את כבר מכירה הכל, נושאים לימודיים בתי ספר מורים הכל ביחד

בגדים וכו

מזל טוב 🥳 

נשמע מציף וקשוח בטירוף. ממש🫂

נראה לי עכשיו המיקוד הוא על באמת לשרוד את השבועות הקרובים ואת אחרי הלידה. לשחרר כמה שיותר, לשחד קצת את הילדים בזמן מסך ובמתוקים, לתת לעצמך כמה זמן שקט שאת יכולה, אפילו מקלחת ארוכה או זמן עם אוזניות ומוזיקה. אני חושבת גם שבאמת כרגע לגיטימי להגיד לבעלך שאת לא יכולה להכיל אותו ואת ההתלבטויות שלו כרגע בקצב שבו הוא מדבר על זה, ולבקש ממנו בצורה ישירה לנהל גם שיחות שהם לא על זה.

ואחרי הלידה- קודם כל הבן 4, נראה שאתם בתהליך אבחון איתו? אם כן יכול להיות שכדאי אחרי שהוא יאובחן, אם הוא יאובחן ללכת להנחיית הורים שמתמקדת בקושי שלו. או להנחיית הורים בכללי, או טיפול אישי שיעזור לך לעבד את הרגשות הלא קלים שאת כותבת פה כלפי ההורות שלך...

בהצלחה!!

ר מהקריאה הותשתי...

אני ממש מבינה אותך ומכירה את המפלצת הזו... היטבת להגדיר אותה....

טוב שפרקת.

יש לך אפשרות לקחת יום חופש? לקום מוקדם, לפזר את הילדים ולחזור הביתה לשקט שלך?

אפילו מקלחת חמה ולישוווון?

או יציאה לקפה עם חברה?

שולחת לך עוד חיבוק, זה ממש קשוח להרגיש ככה.

ולגבי בעלך- יש מצב שתגידי לו שזה מעייף אותך לשמוע? או אולי לנסות למצוא מה כן טוב במצב הקיים?

כי גם ההתקרבנות, בטח אם היא לא שלך, היא מתישה.

בנקודת שפל היא שיש הרבה לאן לעלות

זה בסדר להיות למטה

זה קורה נראה לי לכולם

הדבר החשוב הוא

כשיגיע הרגע בו יש כוח ללמוד מנקודת השפל הזו

כדאי לקחת את הלימוד הזה

ולשפר את החיים

לטווח הקצר ולטווח הארוך

התובנות הכי טובות שלי הגיעו מרגעי השפל הכי גדולים

תגידי לו שקשה לך לשמוע כל היום כמה קשה לו

ואם הוא יכול להוריד מינון

את באמת רוצה להכיל אותו אבל הכל ביחד זה קשה

ושאת גם רוצה להישען עליו קצת.

ככה אני עשיתי כשכבר לא יכולתי לשמוע עוד מילהההההה בנושא העבודה של בעלי

מילה!!!

שאת חייבת יום חופש לעצמך רק לעצמך

צאי עם עצמך לאיזה קפה ומאפה בארומה תנשמי אויר תדברי עם השם

ואל תגידי פרנסה כסף יש גבול להשתדלות שלנו

גם אם נראלך שיום אחד לא יעזור אל תתפתי לזה, תצאי זה ייעשה לך טוב את חייבת את זה 

בעיקר שאת על סוללה ריקה. ככה פשוט. אחרי תקופה מאתגרת ובסוף הריון. וכשאין לך מאיפה להטעין אנרגיה אז אין אותה. ואת עובדת על מינוס. ואין מכשיר שיכול ככה לעבוד היטב...

וכשאת ככה במינוס גם מאיפה יהיו לך כוחות לקום ולהיטען? וככה הגלגל מזין את עצמו והמצב מחריף ומחריף.

אובייקטיבית האתגרים שלך הם אתגרי חיים מתישים מאוד אבל לגמרי חלק מהחיים לפחות ממה שכתבת. את לא לבד... ואגב גם לא לבד בתחושה שהכל סוגר עליך ואין מוצא. ממש מכירה את זה.

הנקודה לפי איך שאת נקראת לי היא כרגע שאין לך מקור לקבל כוחות.

אז מה עושים??

לדעתי לפחות, להחליט שמעכשיו עד הלידה (שאז באמת הכל מתחרבש לתקופה) את הכי הכי חשובה. לרוב אני נגד זה האמת. כי אם רק אני ועצמי חשובה זה תמיד בא על חשבון וצריך איזון. אבל אצלך הכל כל כך צורח לצד השני שצריך טיפה להקצין לצד ההפוך. מעכשיו את בראש!! חוזרת מהעבודה, שמה להם מסך נכנסת למקלחת, לחדר עם קפה, לטלפון, נשארת בחוץ לנשום. מה שאת רוצה. מביאה בייביסיטר, הולכת לשעתיים לשבת בבית קפה או לקניות. בעלך חוזר, יוצאת להליכה רגועה (אגב זה משחרר חומרים מעולים. יותר טוב משוקולד, מבטיחה לך). מקפלת כביסה, מכניסה שיעור באוזניות. קובעת עם חברה. לוקחת יום חופש יושבת מול גלי הים. הולכת לעשות לק ג'ל. טיפול פנים. לא משנה, זה סתם דוגמאות, אבל הבנת?? ולומר לעצמך, אני נטענת, אני משקיעה בעצמי, לייקר את הרגעים האלה לא לתת להם לעבור על פניך, לכבד אותם, לכבד אותך. את חייבת להיטען כדי שתוכלי להטעין. עכשיו זה לא יום אחד בקסם. כי את בסופר מינוס. ייקח קצת זמן להרגיש טיפה חמצן. ואח''כ תנסי למצוא איזון בין הדברים. את חייבת חייבת את זה. הרעש שיש לך בראש חוסר הסבלנות, הכל כי איבדת את עצמך כבר ואין. המיכל ריק.

אחרי שאת מצליחה קצת להירגע ולהיות יותר בטוב ויש לך אנרגיה לעשות קצת עבודה כדי לא רק להיות בהישרדות, רק אז: הייתי מחפשת יעוץ שינה טוב כדי לעשות להם סדר בתחום. וגם נשמע שבן הארבע הבונבון צריך קצת ריפוי בעיסוק, אולי גם בדיקת שמיעה.

בהצלחה וחיבוק. 

לקחת יום חופש אחד בתקופה כזאת זה לא עוזר כלום. את חוזרת ואומרת - איפה כל האנרגיות והחיוניות שהיו אמורות להיות לי?? רק נכנסתי הביתה בום הכל קרס אני גמורה שוב אין לי כוחות לכלום.

כל אחד צריך להשקיע הכי בעצמו

תמיד יש מחיר לכל דבר

ספציפית השקעה עצמית היא ההשקעה הכי משתלמת

כי ככל שהאדם מטפל בצרכים וברצונות של עצמו

הוא פנוי לעשות טוב ונכון לאחרים

שיש וייב כזה של נשים שלוקחות את זה יותר מדי רחוק. אבל תחושה שלי.

יותר מדי מה שלי ולי ולי. וזה מוגזם לצד השני על חשבון הבית הזוגיות וכמובן הצרכים של הילדים.

לכן צריך כל מקרה לגופו ולאזן כל פעם לפי המציאות. 

לא רק לא עסוקות עם עצמן אלא גם לא מספיק דואגות לעצמן ונמצאות לרוב במקום אחרון

במקום במקום הראשון הנצרך לתפקוד תקין ובריא

ככה שאין כ"כ מה לאזן

יעברו עוד הרבה מים בירדן עד שנשים יתחילו לדאוג לעצמן בצורה מלאה (אם זה יקרה מתישהו)

וזה ממש מבורך נשים שמדברות ברשתות על אני ואני

זה טיפה בים בתוכן שמשעבד נשים לכל דבר חוץ מאשר לדאוג לעצמן

שהיא רק פלסטר

וגם שהיא נובעת מתפיסה לא נכונה

שהשקעה אישית היא מצב קיצוני

זה בסדר לחשוב ככה

אבל להמליץ למישהי שהגיעה למקום כזה

על תפיסה כזו

בעיניי זה מזיק

ממצב של מחיקה עצמית לראייה של עצמי בלבד

האשם פה בעיניי הוא החינוך הלקוי בעניין ודוגמה אישית גרועה בבית. גם אני גדלתי עם דוגמה כזו. מקדשים את הסבל וההקרבה למען האחר בזמן שאנחנו נובלות לנו ומתבלים את זה באמירות ופרדיגמות על איך אמורה וצריכה להרגיש אמהות/ זוגיות ומה מותר או אסור לעשות

ואז אם השם עשה איתנו חסד, מגלים שאפשר גם אחרת וזה מקצין בלי פרופורציה במידה וקורה שינוי. ואם לא - ממשיכים לנבול ולקרוס

זה טוב כדי ליצור איזון כשיש יציאה מאיזון. לכל אחד משני הכיוונים. אבל לטווח הרחוק מעדיפה לרקוד סביב קו מסויים שנח לי איתו. יהיה תקופות יותר לכל אחד משני הכיוונים כי אלה החיים. אבל אני לא אקדש שום קיצון בתור אידיאל. אני לא נותנת דוגמאות בכוונה כי הקו בכל תחום מאוד שונה מאחת לאחת. ובסוף גם יש את המכלול.

אם נגיד אצלי תקופת תינוק קטן ןהנקה מלאה מאוד טוטאלית ברמה באמת יותר של הורדה של עצמי בסדר העדיפויות ואני חיה עם זה בטוב לתקופה ואחר כך מאזנת, כי מבחינתי זה חוסר איזון זמני לצד שפחות מטעין אותי בשביל מטרה שאני מאמינה בה, לאחרת דבר כזה יהיה מחיקה עצמית עד תחושה נוראית. מבינה? זה מאוד משתנה מאחת לאחת. אז אם נגיד בזה אני בקיצון אבל יש מישהי עם ניו בורן ששלוש פעמים בשבוע יוצאת בערב לצורך הנאה ומילוי עצמי ולא משנה כמה הוא בוכה עם אבא שלו, זה קיצוני לצד השני. וכנראה שיש הרבה מקום באמצע. וכנראה שצריך להסתכל על שתינו בתוך המכלול של יתר הגורמים בחיים. כי אם אני שמחה עם זה זה סבבה. ואם היא תהיה באשפוז בדיכאון אם תימנע מלצאת ככה אז זה גם סבבה. אבל אם סתם כי היא רואה את הצורך שלה ומבטלת את של התינוק, או שאני בדיכאון מהטוטליות אז זה פחות נכון בעיני. לכן אני כן אומרת שצריך איזון. לפעמים בשביל האיזון הזה צריך רגע לעצור ולקחת טיפה לצד אחד, כמו שנראה אצל הפותחת. כדי לא לסחוט תפוז כבר סחוט בטירוף או סוללה ריקה ובאמת כדי לחזור להיות עם יותר כוחות לטובתה פלוס לטובת כולם. ואחר כך לאזן את המערכת מחדש. 

אבל טבע העולם הוא כזה שלפני שמגיעים לאיזון, מקצינים לרוב. שוב, הסיבה שבגללה מתנהלים בקצוות.. כתבתי כבר

לפני שהוא דואג לעצמו.

ולכן הדיבור הוא לקיצון השני אבל בפועל יש איזון.

אשה שיוצאת 3 פעמים לבלות בערב כנראה מאוד מושקעת בבית בדברים אחרים.

סתם דוגמה משעשעת,

בשבת התארחנו אצל ההורים שלי והבן שלי היה מתוסכל בתחילת הארוחה.

ישבתי איתו כמה זמן עד שהוא בא לאכול, ואז האכלתי אותו ורק ביקשתי מבעלי שיארגן לי צלחת שיוכלו לפנות כבר..

בזמן הזה אמא שלי ניסתה לשדל אותי לבוא לאכול.

וכבר הציק לי שתרד ממני, אני בוחרת כרגע לעשות משהו אחר. ואז היא הציעה שהיא תאכיל אותו (במקום שהיא תאכל בעצמה) ולא הסכמתי ואפילו קצת כעסתי למה היא לא יכולה לאכול בנחת ולעזוב אותנו,

ופתאום קלטתי שאני עושה בדיוק אותו דבר כמוה.

היא מנסה שהבת שלה תבוא לאכול,

ואני מנסה שהבן שלי יבוא לאכול.

היא בטבעיות מוותרת על זמן הארוחה שלה כדי שהבת שלה תאכל, ואני בטבעיות מוותרת על זמן הארוחה שלי כדי שהבן שלי יאכל.

שתינו עשינו בטבעיות גמורה בחוסר שימת לב את אותה הפעולה בדיוק.

יכול להיות שאם הייתי אושיית רשת הייתי מעלה איזה סרטון על למה חשוב קודם שאמא תאכל וכד' ובלי לראות את המכלול זה היה נראה קיצוני לצד השני.

אבל מסכימה שכל מיני תכנים שנחשפים אליהם צריך לבדוק שהם לא מוקצנים לאף כיוון ואנחנו לוקחים אותם בפרופורציות הנכונות לנו.

האמת היא בא לי להגיד לך שלא משנה מה המחיר לצאת לחלד עוד שבוע גג

או להוריד ל3 ימים בשבוע..

גם אני כשעבדתי ככה כל הזמן שאני לא עם הילדים יצאה ממני המפלצת...

חייבים זמן לעצמנו זה לא עובד אחרת!

פשוט לא!!

ואם את לא מפסיקה לעבוד אז להגיע למצב שעש לך שעה ביום לעצמך.. שבעלך יעשה פיזורים או איסופים/ בייביסיטר קבועה/ מסך או גם וגם...

תאמיני לי שאחרי לידה הכלללל אינטנסיבי אז חייבים לאגור כוחות לפני...

לא מגיע לך לחיות ככה בלי אוויר

חיבוק !!!

או סיפורים מוכרים שאנשים מספרי סיפורים העלו למדיה, או פודקאסט לילדים

ועוד רעיון, משחק השקט. מי שלא מדבר שום כלום להכי הרבה זמן מנצח. לתת נקודות תוך כדי (ולהתחיל מיד אחרי 2-3 שניות) למי שכבר מצליח כדי שיתפסו את הרעיון. אפשר גם לתת פרס אמיתי למנצח או לכל מי שיצליח (יכול להיות כוס תה ובסקויט או קוביית שוקולד או הפתעה בשקל וחצי. לא צריך עכשיו אופניים למנצח).

ואני מעריכה שגם בעלך שם לב למצב שלך, אבל מאוד חשוב בעיני לשתף אותו מה עובר עליך, שאת שונאת שאת ככה אבל על הקצה, ומה יכול לעזור לך כרגע לא לעורר את המפלצת. ואם צריך תהיי עם אוזניות בחדר, ותסמכי עליו שגם הוא יגיע לתוצאה שלשמה הוא התכנס, ותארי לעצמך אותך מסתכלת מהצד איך הוא שואג עליהם כדי להכניס אותם לישון. בכל מקרה, להתערב לו בצעקות לא עושה טוב לאף אחד, תנסי לשחרר את עצמך באמת מלקחת אחריות שם.

ויחד עם זה, מכירה מקרוב את התקופות האלה שעל הקצה ושאין שום אורך רוח לבקש דברים יותר מפעם 1, והמפלצת שאסור לעצבן. אז קבלי גם נירמול, ותדעי שזה יעבור, וברור שמה שאפשר לעשות כדי שלא תתנהלי ככה לאורך זמן צריך לעשות, אבל את אמא ואישה טובה, ואכפת לך. ועצם המודעות והשיתוף הם כבר צעד משמעותי כדי לא להישאר במקום הזה לעולמים, ואף פעם לא מזיק להתתפלל על הילדים שלנו ועל עצמנו...

יהיה בסדר, שתעברי את זה בעז"ה בקלות.

אבל נשמע לי שאת באמת צריכה עזרה. כי את קורסת.ובצדק

ילד כזה יכול לחרפן בטירוף

וכשעייפים אז פי מליון

ממליצה ממש לנסות לקחת אותו לאבחון ולקבל הדרכת הורים ממישהו שמתמחה בילדים עם בעיות קשב וריכוז (ולא קריטי כרגע אם זה באמת האבחנה הנוירולוגית שלו או רק התסמינים).הם באמת צריכים סביבה שונה ,התנהלות שונה,וגם אתם כהורים צריכים תמיכה במישור הזה

אפשר גם ללמוד יש דברים בסגנון לא חייב דווקא הדרכה אישית למות שברור שזה הכי יעיל

למשל לא לנסות לצעוק אליו כדי שיעשה משהו. להבין שאין סיכוי שהוא יסב את הקשב וחבל על האנרגיה והעצבים - ישר לגשת פיזית ולתפוס את תשומת הלב באמצעות מגע.

למשל בנסיעות אפשר לתת לו אוזניות עם מוזיקה מרגיעה שתתן לך שקט

זה לוקח זמן להבין איך המח שלו עובד, זה קצת שונה ממח של אדם שמנהל קשב, וכשמבינים את נקודות התורפה הרבה יותר קל לשים את האנרגיה במקומות המועילים

בהצלחה!

מפזרת את הילדים וחוזרת הביתה לשמוע שקט ולישון לפחות יומיים

סוף הריון זה זמן נוראי

אני שוקלת לזרז רק בגלל הילדים שפשוט אני כבר לא מסוגלת לראות אותם

יש מהם שחמודים באמת, זה לא עוזר, שץדעי לך

חוצמזה יש לי ילד שובב בטירוף שאני פיזית לא מתמודדת איתו

וילד אחד עם אופי נוראי גם רחפן (יש לו באמת קשב אבל הוא קטן מכדי להיות מטופל תרופתית)גם עניני ויסות (זה חלק מהקשב)

ברגיל אני מתמודדת איתו ויש לי את הכליפ לעזור לו אבל עכשיו דיייייייי דייייי דיייייי

ומרגישה שהבית מבלגן את עצמו ומלכלך את עצמו

רק מנחמת את עצמי שזה יעבור.

באמת שתדעי שאחרי הלידה זה יעבור

ובנתיים אם את רוצה אני איתך בסירה (במחשבה שניה לא בטוח שכדאי ששתי נשים מפוצצות בהורמונים יהיו באותה סירה, אבל חיבוק אתן לך על החוף בשחה)

עו"סית קלינית שמקבלת ברמת גן גבול בני ברק.

קוראים לה יעל לוין, ממש מעולה. 050-748-6687

אותו לשום מקום.

יש לו זכות בחירה ובזה הוא בחר.

ומסרים כדאי להבין באופן ברור ומפורש בפה מלא.

למה אם את אומרת משהו לאחד הילדים בעלך אמור להבין שזה מסר אליו? אני לא הייתי מבינה.

הייתי ממליצה לשבת ולדבר על זה בנחת ובפתיחות.

(אני אגב באופן אישי לא הייתי נסערת אם הייתי מגלה אצלי דבר כזה)

בנוסף לכל התגובות שהפותחת ודאי תקבל

זה לא שלך

את לא צריכה להבהל

אף אחד לא מושלם

לכל אחד יש את הנפילות שלו, הנסיונות שלו, ההתמודדויות שלו..

גם גברים "מסופקים" נופלים בזה. 

אפשר לעזור

אפשר לחשוב יחד

להיות אוזן קשבת

או לתת לו להתמודד בעצמו ולבחור 

מבינה ממש את התחושות שלך,

(למרות שאת ממש ממש לא אשמה בשום צורה)

גם את האשמה העצמית ( זה היה בחירה שלו!)

וגם את ההלם והתחושות שמתעוררות בעקבות זה.

תני לעצמך זמן לעכל,להפנים,להבין.להכיל.

לקחת אויר לנשימה ולעשות לעצמך משהו שיעשה לך טוב.

וכשאת בטוב עם עצמך

אז כן כדאי לדבר בצורה נינוחה ביחד.

לא במקום של האשמה או מקום של מבקר אותו כי אז זה רק ירחיק בינכם אלא ממקום שרוצה להבין אותו ולהכיל את הקושי שלו.

כי סביר להניח שגם לו קשה לו עם עצמו שנכשל בזה.

הוא מספיק כועס על עצמו.

המקום הנמוך הזה יכול להיות מקפצה למקום שמקרב בינכם ונותן הכלה בזוגיות שלכם וגם אם הוא ירגיש מספיק בטוח לא לקבל שיפוטיות וביקורת אז זה גם יכול ממש לחזק את האמון שלכם אחד בשני.

וגם לגרום לאינטמיית ריגשית בינכם.

את לא דחקת אותו לשום פינה

זה החיים ובחיים יש גלים וזה הגל כרגע

אפשר לדבר על זה

הוא יכול להגיד שהוא ממש בקצה, ולך יש את הנסיונות שלך.

הוא צפה מתווך בחירה ומתוך שלא עמד בקושי, זה לא הופך את זה לבסדר.

תכף יגיעו הנשים שיגידו לך שזה שלו וכו וכו

תרגישי בנוח עם זה שזה גם שלך. לא מבינה איך צפיה בתכנים האלה לא קשורה לאישה…

יחד עם זאת באמת תריך לשקול את התגובה מה ואיך

אני חייבת לסיים מקווה להמשיך מאוחר יותר

יש לי עוד לכתוב

🩷🩷🩷

שאני מתכוונת שזה לא רק שלו זה חלילה לא אומר שיש לך איזה אשמה כל שהיא, בשום צורה!

אני רק מתכוונת שזה בסדר הגיוני ונורמלי שזה מפריע לך 

שהאישה לא תמיד יכולה לספק יצר, ושלאיש יש יצר חזק - אפשר להתמודד עם "זה שלו"

קורה שיש תקופות יותר מאתגרות בחיים סביב יחסים, מה שהגבר מחליט לעשות עם זה - זו בחירה שלו. יש נשים שיקחו את זה אליהן, ירגישו אשמות, ירגישו שזה מעליב/ בגידה, ויש נשים שחיות בתודעה אחרת בהקשר הזה

אני אישית לא הייתי נופלת מהרגליים מידיעה כזו.

זה שיש לו יצר "חזק" לא הופך את זה לסבבה

אני יודעת שאת לא נופלת מהרגליים, את הראשונה שעלית לי בדיעה הזו כשכתבתי

גבר שמחליט כשקשה לו לצפות בנשים אחרות כדי לספק את היצר המיני שלו זה לא מתקבל יפה בשום צורה

ואני לא חושבת שזה אמור לעניין אותי כשאשתו אם הוא נמשך אליה רגשית או לא.

הוא מגיע לסיפוק מצפיה בגוף של אישה אחרת? מספיק לי

שאתן מדברות (הלם מוחלט ופגיעה/זה שלו ולא אמור להיות קשור אלי) לא נכונים

ויש משהו איפשהו באמצע..

כי אם הם נשואים ויש בעיות או קשיים במיניות

זה בהחלט קשור גם לאישה. היא לא אשמה

אבל צריך לראות איך לפתור את זה בצורה שמכבדת את שני הצדדים

במיניות.

ואז מה תגידי?

לא משנה ככ מה הרקע בעיניי וברור שאם יש בעיה צריך לנסות לפתור אותה, אבל אני באמת חושבת שגבר שצופה בתכנים פורנוגרפיים זה בעיה שלו ועניין שלו עם עצמו וזו בחירה לא להתמודד ולהתגבר שהיום היא מאוד קלה אגב כשיש לכולם טלפון פרוץ ביד

היא מספרת שיש מורכבות בנושא הזה

יכול להיות שההתמודדות שלו מביאה אותו לצפות בזה ויכול להיות שהיה צופה גם עם הכל היה מעולה בתחום המיניות.

לכן אני חושבת שיש כאן מקום לשיח ביניהם על נושא הצפיה, אולי באמת היצר מתגבר עליו כי חסר לו את זה ביניהם

וינסו לפתור את הבעיה מהשורש.

שגבר שצופה זה לא דווקא אשמת האישה או אומר שיש להם בעיה מסוימת, וזה שהוא צופה זה בעיה שלו בהחלט

אבל זה עדיין פוגע מאוד לאישה, אין שאלה בכלל. זה ממש לא כמו שהוא יבחר להתמודד (או לא להתמודד) בעזרת אכילה רגשית לדוגמה שזה עניין שהוא רק שלו...

שהאישה לא נמשכת כי הוא לא נראה כמו פעם, ושוב חוזר חלילה

זה קצת מעגל שלא נגמר

ואני עדיין בידיעה שונה. פוגע לאישה זה אינדיבידואלי לכל אחת ואיפה זה נוגע בה ביחסים מול בעלה ומול עצמה.  לי זה לא היה מפריע אבל יכולים להפריע לי דברים אחרים

אני רק מתכוונת

שלפתור את זה בצורת צפיה בתכנים האלה זה לא צורה שמכבדת 

צריך פה שיח ביניהם

אולי כמו שהציעו פה לדבר עם רבנים לבדוק הלכתית מה הפתרונות

אם יש לדרך לקיום יחסים בצורה שלא תכאיב לך ולא תדרוש כל כך הרבה הכנה? כי אולי יש לזה פיתרון שלא ידרוש כל כך הרבה מאמץ ןיאפשר לכם  חשק ותדירות שיותר יתאימו לכם...

(כמובן שזה לא פותר את הקטע של הצפייה, אבל זה נקודה שקפצה לי במה שכתבת...)

זה לא הגיוני שכל פעם זה כל כך מסורבל

יש כל מיני היתרים למקרה של כאבים

אני מאמינה שגם לך זה חסר 

ולא כיף בכלל כל הזמן לפחד מכאבים

מוריד את החשק לגמרי

וחיבוק גדול על מה שגילית

אני מאמינה שאפשר לפתוח את זה בצורה נכונה