לקח בן-גוריוני: בין חזון להיפרדות
משנתו של דוד בן-גוריון מול גישות ההיפרדות בימינו – מה ניתן ללמוד על סכנות הוויתור ומה המשמעות האסטרטגית לישראל כיום?
משנתו של דוד בן-גוריון מול גישות ההיפרדות בימינו – מה ניתן ללמוד על סכנות הוויתור ומה המשמעות האסטרטגית לישראל כיום?

כיצד עקרונות חופש הדיבור והביקורת, כפי שנוסחו על ידי זאב ז'בוטינסקי, מתיישבים עם צעדי שר התקשורת?

כשחזיתות רבות נפתחות מול ישראל, והשנאה האנטישמית גואה, הפירוד הפנימי מאיים יותר מכל על חוסנה הלאומי.

מפצעי המלחמה ועד ההקצנה במחאות – יוסי אחימאיר בוחן את מחיר השסע בעם, את אחריות ההנהגה ואת פניה המשתנים של החברה הישראלית.

800 משפחות שכולות ואליהן יש להוסיף אלפי חברים, מכרים, שנושאים בלבם את זכר יקיריהם.

ממוביל ההתיישבות בקו התפר ועד לקרבות על שלמות הארץ והפשרה המדינית – דמותו המורכבת של מיכאל איתן ותרומתו לביטחון והחברה הישראלית

הערבים הפלסטינים, בתעמולתם היעילה, יודעים לטפח את ה"זכות" שלהם, להמציא "היסטוריה" עוד מימי הכנענים.

החזית הירדנית מתחממת והולכת, מתחברת לטרור הגובר ברחבי יהודה ושומרון – והמלך, גם אם היה רוצה בכך, ידיו כבולות למדי

כמה פעמים ועוד כמה זמן נשמע שוב ושוב את האמירה מפי ניר דבורי ויואב גלנט – "התקיפה באיראן תהיה בקרוב"?

תזכורת מרה לכך, שסוכות השנה נחוג בעיצומם של ימים נוראים של לחימה בכמה חזיתות, חללים ולוויות, אזעקות ובהלות.

7 באוקטובר יכול היה להיגמר הרבה יותר גרוע, אילו חזבאללה ואירגוני הטרור ביו"ש היו מצטרפים בו-ביום למיתקפה של חמאס.

יצא יום הכיפורים והפגנות משפחות החטופים התחדשו. "בוגד", "פושע", "מפקיר" מכנים בהן את נתניהו. סינוואר? – הוא אינו מוזכר

שייקה גביש הקים וניהל במשך 30 שנה את בית הפלמ"ח המפואר ברמת אביב. פלמ"חניק ותיק שכבר איננו עימנו

תמיד זה בא לנו בהפתעה. כך ב-7 באוקטובר אשתקד בעוטף, כך ב-1 באוקטובר כעבור שנה בירי ביפו וב-180 טילים אל עבר רחבי ישראל.

ישראל קטנה, מאויימת בלי סוף – אבל חזקה. על המחדל מלפני שנה מחפה מאז לחימה יעילה, עצימה, מתוחכמת, גבורה והקרבה

כידידה שלנו, היה על ארה"ב ליטול חלק ישיר במערכה להשמדת שני ארגוני הטרור שפתחו בתוקפנות נגד ישראל ומשלמים עתה מחיר יקר על כך.

גם בנתיב-העשרה בגבול עזה עיקר תשומת הלב נתונה עתה לצפון הבוער. הדם רותח למראות ההרס במטולה ובמנרה.

יוסי אחימאיר מדגיש את הצורך בחקירה מעמיקה וממלכתית של המחדל כדי לחשוף את הכשלים וללמוד מהם לקחים לעתיד.

גם מצב המלחמה לא הרתיע את רן ארז, "המשבית הלאומי" והיו"ר שאינו מפנה את כסאו. השבית את התלמידים, אף החריף את האמצעים.

זוהי ההכרעה הקשה הניצבת לפתחו של ראש הממשלה. אין לקנא בו. שום מנהיג ישראלי לא עמד בפני הכרעה כה קשה, שבין חיים למוות.

יש אדם אחד שלופת בגרון את כולנו – בני המשפחות הקרועות, עם ישראל כולו, ממשלת ישראל וגם את אמריקה.

לפני 57 שנה לא שלטה ישראל ביהודה ושומרון, שהיו תחת שלטון ירדני. במלחמת ששת הימים כבשה ישראל את השטחים.

עם חמאס יש לדבר רק בשפה אחת – כוח. צה"ל הוא התקווה היחידה של החטופים. המשך הלחימה, המשך הלחץ והמשך חיסול מפקדים בחמאס.

בימים אלה הופרך ביתר שאת עוד שקר שהופץ בעולם עוד טרם המלחמה, נקלט היטב בקרב שונאי ישראל וגם בחוגי שמאל בקרבנו.

דמותו הטראגית של אלכס הי"ד מדגישה במיוחד קשר זה בין שואת ששת המיליונים לבין אסון השבת הארורה.

יש חשיבות לנאומים. בוודאי כמו אלה שנשאו שמיר ונתניהו. חשוב גם לקרוא אותם, להפנים אותם. אולם נאומים אינם חזות הכל.

"תנועת הליכוד איבדה מזמן את הקשר שלה למורשתם של מייסדיה. זהו אולי חלק מההסבר לכשלים שהמדינה נתונה בהם, מאז השבעה באוקטובר".

צרפת של מקרון נכבשת בהדרגה על-ידי האיסלאם, הפכה זירה לאנטישימיות אלימה ומתלהמת

לפתע המילה "בוגד" נהייתה לגיטימית. נתניהו עצמו לא נרתע, ממשיך בדרכו, באמונתו כי עמדתו צודקת. לא את כל שיקוליו אנחנו מבינים.

כבר אינך יודע להבדיל בין המפגינים למען החטופים (ליבנו עימם) לבין המפגינים למען הפלת הממשלה והקדמת הבחירות.

מצב המלחמה, הסכנה לביטחון ישראל, הם מאז השבעה באוקטובר חלק בלתי נפרד מחיינו לתקופה ארוכה

ככל שהצלחנו מול צבאות סדירים, כשלנו מול אירגוני טרור ברבריים, שפועלים מתוך רצועת עזה, דרום לבנון ובתוככי יו"ש.

בתל-אביב לא רק "חוגגים" – גם מפגינים. הן למען החטופים והן לשם הפלת הממשלה, אשר העומד בראשה נתן את האור הירוק לפעולה ההירואית.

איני זוכר מנהיג פוליטי, מלבד מנחם בגין, שההמונים כה העריצו ואהבו. דוד לוי, אוהב האדם והעם, יישאר סמל לתקופה שהייתה ואיננה עוד.

גם בימי לחימה קשים, לקראת הכרעות פוליטיות מטלטלות ולחצים בינלאומיים גוברים, עלינו לשמור על איפוק במחלוקות.

כבוד השגרירה, חבל שלא קראת את אמנת החמאס טרם שפירסמת את מאמרך ה"מתקתק", ואז היית מבינה טוב יותר למה מתכוונים החמאס

בעוד שוויץ כמעט איננה משתנה, את חוצות הערים במדינות הסובבות אותה צובעים המוני מפגיני שנאה בכאפיות בדגלי פלסטין, ובכרזות הסתה

לפי מודעות הענק שפרסם בעיתונות סוף השבוע, אבי שקד כנראה אינו חסר ממון בכיסיו. כגודל המודעות - כך גודל האבסורד הפוליטי.

העיוורון שלנו, בהיבט הצבאי והמדיני, הוביל לגדול המחדלים ב-76 שנות המדינה. לאסון כבד מנשוא ולהשלכות שהן מעבר למה שקרה בעוטף עזה

חמאס, חזבאללה, איראן - הנאצים של זמננו – הנחילו לישראל אסון כבד, אבל את זממם הסופי לא הצליחו לבצע

טרור הוא לא רק פיגועים, רצחנות. טרור הוא לא פחות מזה - הפצת שקרים ותעמולה כוזבת

הולך וקרב יום העצמאות ה-76. היום הזה צריך להטעין כל אחד מאיתנו בגאווה, למרות מה שעבר עלינו מאז יום העצמאות הקודם.

ראש הנחש הרוצח נהנה למראה הפגנות הזעם והכאב בישראל, השסע שחוזר על עצמו, ומן הגל האנטישמי הגואה ברחבי תבל.

"ביבי נקלה, ביבי נבל, ביבי מושחת, ביבי שקרן, ביבי מאוס, ביבי תחמן"... כך נפתח ביום שלישי מאמר בעיתון ה"הגון", "הארץ".

על שולחנו של ראש הממשלה ניצב הטלפון האדום. פעמיים ביום נעשה בו שימוש בשיחות דרמטיות עם הבית הלבן.

הנייה מקשיח את עמדתו, גם אחרי שנוכח כי ידו של צה"ל מגיעה לכל מקום ולכל מחבל, כולל בני משפחתו.

כאן, בכפר עזה הנטוש, בשקט המתעתע, המזוויע, כמו גם בבארי, בניר-עוז ובשאר היישובים הנטושים אף הם, עולה ביתר-שאת שאלת המחדל הצבאי

גם אם נתניהו אינו אומר את המלים המפורשות "אני אחראי", הוא יודע שעליו ייפול ה"תיק". עד אז הוא עושה הכל לחלץ את ישראל מהבוץ

סנה ואחימאיר, קבורים בנחלת יצחק. הראשון מצד שמאל לשביל הכניסה, יריבו הפוליטי מימין לשביל. דור הנפילים.

מדינות ידידותיות מפנות עורף למדינה שיצאה להגן על עצמה. אצבע עקומה מופנית כלפיה.

יעקב מדבר בספרו בשם האב – אני מאשים את כל אלה שפגעו בו, העלילו עליו, שלא העריכו אותו, או בשפתו של יעקב – החמיצו אותו.

מאז השבעה באוקטובר, שבתוכו אנו שרויים בכאבנו ובאבלנו, שמסיח את דעתנו מהגבול הארוך ביותר של ישראל.

יואב קיש, די ליוזמות הנשלפות מן המותן וגורמות רק נזק – וקודם כל לך. סוף מעשה במחשבה תחילה.

נשיא ארה"ב משעבד את התמיכה המוחלטת בדמוקרטיה היחידה במזה"ת לצורכי מערכת הבחירות שלו

הטריומיווירט של ראשי הממשלה לשעבר הוא מכונת הרעל האמיתית, המתמדת, הפוגעת לא רק בממשלה אלא בביטחון ממש.

על יצחק שמיר, בעמידתו נגד כל לחץ לנסיגה ישראל, הייתי סומך לחלוטין. ומה על נתניהו?

נציגי חמאס מרבים לבקר במוסקבה, זוכים לעידוד מן הדרגים שעימם הם נפגשים

ערוצים אחרים עסוקים בליבוי הקרעים בתוכנו, מהדהדים את שלטי החוצות: "אתה הראש, אתה אשם".

אילו שרון היה היום ראש הממשלה, האם היה מונע מראש את המחדל בגבול והטבח בישובי עוטף עזה?

הכה את ביבי – ומיד תקבל ראיון בזק. גם תקבל שי - תוזמן לפרשן באולפנים.
