האם אנחנו במקום הנכון?
מה למדתי בערב עם חמותי, מנחת ההורים? העולם מסביב מבין ואפילו מכבד. צריך למצוא את נקודת היציבות הפנימית
מה למדתי בערב עם חמותי, מנחת ההורים? העולם מסביב מבין ואפילו מכבד. צריך למצוא את נקודת היציבות הפנימית


ההיסחפות לטענת 'מאי אהנו לן רבנן?' מפתה, אך שומטת את קרקע קיומנו.

מה שמאפשר לנו מרווח נשימה בין צרה לצרה זו התורה. בזכות אנשים כמו אלון וייס ז"ל עם ישראל ינצח את אויביו ושונאיו - מבחוץ ומבפנים.

חיילי צה"ל מילואים וסדיר תמיד היו מאוחדים. כולם שם בלב שלם ובמסירות ללא גבול. שוב הרוח כאן מנצחת.
עזרה לגרים להשתלב בחיים הישראליים היא האתגר הגדול של ה"יום שאחרי"

הארץ מלאה בעיות עד מעל לראש, ונתניהו איבד את סמכותו וכישוריו כמנהיג בטחוני וכלכלי כפי שהיה בעבר.

מדינת ישראל נמצאת באחת משעותיה המאתגרות.

התנדבותו גבורתו ומסירות נפשו של רס"ב אלון וייס הי"ד וחבריו מחייבת את כולנו לניצחון מוחלט לנתינה ואחדות

19 שנים לאחר שגורשנו, מצאנו את עצמנו דורכים שוב באותו חבל ארץ כימים עברו.

יש הזדמנות "להפוך תקליט", לנצל את הזמן הזה בשנה שהילדים מבקשים לעשות חיים, כדי שנחזור כולנו לחיים.

ככל שהצלחנו מול צבאות סדירים, כשלנו מול אירגוני טרור ברבריים, שפועלים מתוך רצועת עזה, דרום לבנון ובתוככי יו"ש.

בכל בתי הספר מתחילים את מסיבות סיום השנה. זה הזמן של ההורים ללמד את הילדים שלהם מהי הכרת הטוב ומאיפה היא מתחילה.

מוסכם על כולם כי אנו נלחמים מלחמת קיום מוצדקת מאין כמוה. המלחמה היא על הבית , על עתיד ילדינו וזכותנו להתקיים על פני האדמה.

ערבות איננה מעלה, אלא היא כורח קיומי על האדמה הזו, עם האנשים הללו כדי שכולנו נלמד תורת חיים.

הם ממיטים עלינו חורבן במו טירופם. מי שמנסים להלך אימים על העם והממשלה, מפסידים אותי, שתומך בממשלת אחדות ובחירות מוקדמות.

בן גוריון העריך שבקרוב לא יהיו כלל חרדים ולכן נתן פטור מגיוס לארבע מאות בחורי ישיבה ובן גוריון צדק

מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית זקוקה לרבנות בעלת שרשרת פיקוד הצומחת מהעם

במקום שאין אנשים, אנחנו ואתם נהיה שם, כדי להוביל מהלך של ממשלת אחדות רחבה ומיידית.

הקרבה הגיאוגרפית, עלויות היצור הנמוכות והסכם הסחר משנות ה־90 הפכו את טורקיה ליעד אטרקטיבי ליבואנים ישראלים.

כוחות רבים הוצאו מהרצועה וחיל האוויר כמעט שאינו פועל. מחבלים לא מעטים חוזרים למקומם ומשם מזנבים בחיילינו.

אם חפצי חיים אנחנו, הצעד הראשון שלנו כחברה צריך להיות הוקעה של אלו שהעלו על נס את הרס צה"ל וערבבו את השירות בויכוח הפוליטי

ההפגנות שנתנו תקווה לחטוף אנדי קוזלוב - וזה טבעי לגמרי - נתנו תקווה גם ליחיא סינוואר וחבורתו.

ללא בושה, ללא התחשבות בתוצאות ההרסניות שתצאנה מכך, מכריזים על הפסקת מלחמה כל יום לשם טיפול הומניטרי

למרבה הצער הנשיא ביידן מעדיף לתת חופש פעולה לאיראן תוך נזיפה בישראל; לחוס על האייתוללות אך לנזוף בנתניהו

השבת פרשת נשא שבה קראנו על כל נשיאי השבטים ש"הקריבו את קרבנם", מספרת באופן חד את כל סיפור ישיבות ההסדר בתוך כלל ישראל.

"הבעיה היא שהמטה הכללי מנותק מההוויה של הכוחות בשטח. שהוא מסוגל להוציא הודעה כזו ביום שבו אנחנו קוברים 11 מטובי הלוחמים"

במשך שנים מערכת הביטחון הלעיטה אותנו בתחזיות-שווא. רמטכ"ל אחרי רמטכ"ל קפצו לחיינו הפוליטיים בהתחזות למה שהם אף פעם לא באמת היו

חטא אי-השוויון בנטל השירות הסדיר ושירות המילואים הוא צורם ומקומם גם בימים רגילים, קל וחומר בימי מלחמה.

כל אחד מהחללים הקדושים במלחמה אמנם לא נמצא איתנו כעת בגופו, אבל ברוחו הוא מחובר עוד יותר למשהו נצחי, אמיתי וטוב.

קבינט המלחמה והמטכ"ל החליטו לא לכבוש את הרצועה, הדרך היחידה באמצעותה ניתן היה לחסל את יכולתו הצבאית של החמאס.

מה בעצם הסיפור של כל אירועי השנה האחרונה? הסיפור הוא בירור הזהות שלנו. זהותנו כעם השב לארצו.

על מה שבין דיוני הועדה לבחירת שופטים, ובין צווי בית המשפט

לא ניפול בפח ולא נעמיק את הקרע בעת הזאת עם אחינו החרדים כדי להגשים את רצון השמאל להפיל את הממשלה על רקע חוק הגיוס.

העסקה עכשיו נראית יותר ריאלית מקודמותיה. החולשה עולה מהקפלניסטים אל ראש הממשלה, שאולי אין לו כוח להגיד 'לא'.

על לימוד תורה אחרי חג השבועות, ורעיון אחד מעשי ויפה

במציאות של 'אם לא צילמת לא עשית' שכולנו טובעים לתוכה, אנחנו נתקלים במגדלורים שמזכירים לנו שיש גם דרך אחרת, שפויה וגבוהה יותר.

כשהצבא יהיה מחובר לזהות היהודית ומפקדיו הבכירים ידברו בשפה אמונית - לא יהיה ניתן לעצור את שטף המתגייסים מרצון.

דינו של כל מחבל, קטן כגדול, אחד הוא. כל קוד מוסרי אחר לוקה בעיוורון - הוא מרחם על אכזרים וסופו אכזריות על רחמנים.

על דמותו הפלאית של ר' ישראל משקלוב. מגיבורי הצפון של ארץ ישראל, 185 שנים לפטירתו

מדגישה התורה שהספירה של כל אחד היא 'נשיאת ראש' כל אחד הוא בעל חשיבות כ'נשיא' וכל אחד הוא עולם מלא

המערכה בדרום, המערכה בצפון ובשאר הגזרות, והאויבים מבית ומחוץ – שום דבר לא ישכיח מאיתנו שעמדנו וקיבלנו תורה בהר סיני.

מזל טוב: סוף סוף, אחרי שנים, הטלוויזיה הישראלית התחתנה עם 'תוכן חיובי'.

כשם שאין אדם רשאי לוותר על עשיית מצווה ממצוות התורה המעוגנת בתורה, בחז"ל ובראשונים, כך הוא מצווה לקיים את מצוות הגנת ישראל.

חוק הגיוס - להתרכז במלחמה באויבינו, לא במלחמה בתוכנו

מדוע מלכתחילה הציע הקב"ה לבחור בתורה אם היא בכל מקרה הכרחית? התורה מלמדת אותנו כאן יסוד עמוק בנפשו של אדם.

החוק של גנץ הוא נקודת התחלה לדיון ולתיקונים שיאפשרו גיוס של עוד חרדים. הוא תחילתה של דרך לשינוי משמעותי. אנחנו נתעקש על זה.

הטרגדיה של העולם היא שארה"ב שהצילה אותו מאפלת המאה הקודמת, איננה קיימת יותר והנוכחית זקוקה להצלה בעצמה.

המוסר האנושי לומד לקח ממאורעות האדם והעולם. מתוך ההתבוננות על הנעשה בדורות הקודמים - מסיקים מסקנות ומתאימים אליהם את ההתנהגות.

במעמד הר סיני התגלו לכל עם ישראל היסודות של כל תורת הנסתר במראה הנבואה

נראה שטרם השתרשה בתוכנו ההבנה וההפנמה לפיה אנו חיים כיום במדינה יהודית המבוססת על עקרונות התורה והיהדות - ופועלת ברוחן.

מקובל לחשוב שפסח מציין את יציאת מצרים וחג השבועות מציין את הקציר של ביכורי החיטה. אולם כל זה מעיד על קריאה לא שלמה בתורה.

חגי לובר זועם על ארגון "אימהות בחזית" שהציג את שמות הנופלים, בלי היתר מראש מההורים שבניהם נפלו בלחימה, להתרסה פוליטית.

כולנו רוצים לעלות קומה, לבדוק כיצד ניתן לחדש דרכים חדשות וכיצד ניתן להתגבר על המכשולים ואתגרי השעה.

בשעת סכנה איומה זו בה עמנו שרוי - דרוש מכל היושבים בציון לנהוג כאחים באמת - ולהסכים לראות את כולם כאחים על אף הבדלי השקפות.

סוגיית הדתל"שים שבו מבקש ארגון אח"י לעסוק במסגרת כנס "דרושות תשובות" הינה סוגיה חשובה אך ראוי לעסוק בה ביושרה ובפתיחות.

מקריית משה שבכניסה לעיר זרם "נהר" של בני אדם. צפוף, צוהל ונרגש. אכן, לא הלכנו. זרמנו והוזרמנו קדימה אל הכותל

הגיע הזמן שבמקום להתמקד בטעמים שנאכל בחג השבועות, כדאי שנתמקד בדברי הטעם שנוציא מהפה

הנהירה אחר ההצלחה גורמת לפעמים לתלמידים מורכבים ליפול בן הכיסאות אבל מסתבר שיש מה לעשות.

מבצע ארנון מגביר את הסיכוי לעסקה מהסוג הנכון, עסקה שבה חמאס מתחנן על חייו בתמורה לחטופים, ולא עסקה שקטאר וסינוואר היו רוצים.

בתל-אביב לא רק "חוגגים" – גם מפגינים. הן למען החטופים והן לשם הפלת הממשלה, אשר העומד בראשה נתן את האור הירוק לפעולה ההירואית.
