פורום בית המדרש

קריעה על הר הבית בימינו למול אמירת "נחם" בט' באב (מאמר) – שיעורי הרב שלמה אבינר)

הלכה יא - קריעה בזמן הזה על ירושלים ובית המקדש | פרק ט - הלכות זכר למקדש | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

ובהערות שם

אז גם לגבי ירושלים, יד ישראל תקיפה הכוונה היא לאו דווקא עצמאות, אלא אוטונומיה היוצרת חיים פוליטיים יהודיים בירושלים (יותר מעירייה, אלא אוטונומיה כמו בימי נחמיה עם מטבע, שרים, וכוח חמוש)

במה שונה ה"עצמאות" בעיר העתיקה, תהא אשר תהא משמעותה של אותה "עצמאות", מהעצמאות בתל אביב? איזה אישור דרוש מאיזה אומות לעשות מה בדיוק בעיר העתיקה? לנתץ את המיצג בכנסיית הקבר?

 על מה אתה מדבר? האם הם המחוקק שקובע חוקים שחלים בשטח, שבפרט גם סופח לריבונות ישראל אחרי מלחמת ששת הימים? תחשוב שנייה כמה לא הגיוני מה שאתה מנסה לטעון. שום - חוזר שוב שום - עניין שעונה בו כל בעל עניין בשטח ירושלים המוניציפלי, איננו מכוח עצמי אלא מכוח מתן היתר וגושפנקא שהעניק לו המחוקק הישראלי בכנסת ישראל.

שזה סופח לישראל, שהרי אם זה היה מסופח על הנייר אבל דה פקטו ללא שליטה זה לא היה נחשב. גם דה יורה קרים שייך לאוקראינה מבחינת המפות האוקראניות.  בפועל אתה צודק שישראל היא השולטת על הר הבית, ולכן זה נחשב תחת ידינו

שולטים מבחינת מצוות ירושת הארץ באופן מלא על הגנים הבאהיים , או אתר נבי שועיב הדרוזי, או כנסית הבשורה בנצרת, או כנסית המולד בירושלים, או להבדיל על בית כנסת "אהבת ישראל" באשדוד. מכיוון שהמדינה שולטת שם, והמנהלה הם סך הכל גבאים/מנהלה דתית

מי שטוען שאין לנו. טוען כך על סמך שהעולם לצערינו לא מכיר בשליטתינו מעבר לקוי 67 ורואה ברובע היהודי "התנחלות", ועל כל בניה חריגה בעיר העתיקה העולם יסתכל בשבע עיניים ולעיתים יפעיל לחצים (למשל אובמה לחץ על ביבי בזמנו לא לבנות בגבעת המטוס בירושלים כי זה מעבר לקוי 67 וביבי התקפל). ובמיוחד בעיר העתיקה שנתפסת בעולם כ"אגן הקדוש" והעולם לא רואה בעין יפה שהשטח הנל בשליטת ישראל ולא מבונאם. שלא לדבר על הר הבית.

בפועל קורה שהאומות (וגם ארהב) לוחצות עלינו ואנו מונעים לעשות כל מיני דברים בירושלים שמעבר לגבולות 67.

כנ"ל גם לכל פעילות בטחונית בעיר העתיקה, העולם יגיב אחרת מפעילות בטחונית בלוד או רמלה

הנה מה אנחנו עושים בעיר העתיקה שפוגע בזכויות - בית המדרש

בספרו "תורת המדינה". הוא מקיף הרבה מאוד מקורות הלכתיים, וטוען שכיום ירושלים אינה ביד גויים ואין לקרוע עליה.

קראתי את המאמר לפני המון שנים, וממה שזכור לי בגדול הוא די מקיף את שיטות הפוסקים (בשונה מדרכו תמיד, להתייחס בעיקר לספרות חז"ל הענפה, בה הוא היה בקי באופן מבהיל). אני מדגיש את זה, כי יתכן שבנושא הזה צודק הרב גורן שהשאלה היא מי הריבון ולא מי התושבים.

(הרב גורן החזיק בשיטה מאוד עקבית, שהריבון קובע ולא התושבים; לכן הוא טען שמאז קום המדינה לא ניתן להשתמש בהיתר מכירה. כמדומני שיש לו מאמרים בנושא  גם בתורת השבת והמועד וגם בתורת המדינה.

בנושא היתר מכירה וכו, רבים חלקו על שיטתו הקיצונית והמשיחית מעט. אבל אולי לעניין קריעה יסכימו עימו.)

אם ירושלים תיאורטית תהיה במצב כמו בימי נחמיה - אוטונמיה יהודית ולא עצמאות. האם גם אז לא קורעים עליה?

אגב מעניין שלא מוזכר שנחמיה קורע את בגדיו כשהוא בא לראשונה לירושלים ורואה את חומותיה הרוסות,

 לעומת שמוזכר שנחמיה מתאבל וצם כששמע על כמות ההרס של חומות ירושלים ומצב החורבן היחסי של העיר. בעוד שמוזכר שעזרא קורע את בגדיו כשהגיע לירושלים ושמע על נישואי התערובת. אבל ייתכן שפשוט מזכירים את עזרא כי זה עשה אפקט ציבורי.

אבל כמובן אין ללמוד כי ייתכן שעל ירושלים צריך גם שתהיה בנויה כעיר וגם תהיה ביד ישראל. בעוד ששאר ערי יהודה מספיק שהן ביד ישראל גם אם חרבות.

נגיד בית לחם, האם צריך לקרוע עליה?

אם נאמר שאוטנומיה מקרי שלטון על עיר. האם האוטונמיה הפלסטינית מפקיעה את בית לחם משליטתינו? (הרשות הפלסטינית די דומה ליהוד מדינתא של נחמיה מבחינת רמת האוטונומיה). או שמא בגלל שאנחנו הבוס ושולטים עליהם, אז זה מקרי יד ישראל תקיפה על בית לחם, וזה לא סימטרי? ומה לגבי עזה (לפני ואחרי המלחמה)?

מצד שני אולי לגבי עיר זה לא מספיק שיהיה "ביד שלטון ישראל" והיא באמת מקרי חרבה.

מה לגבי בית לחם לפני הסכם אוסלו?

גם צהל נכנס כרצונו לשטחי a כשהוא רוצה ועושה בהם פעילות.

כל יחסי החוץ שלהם תלויים אך ורק בנו. כל מטוס זר שיטוס מעל שטחי הרשות ייורטעל ידי צהל וכדומה

נחמיה היה בעל תואר פחה (התרשתא=כבודו) וישב בירושלים כבירתו עם מערכת של שרים, זכות לטבוע מטבע משלו, וכוח צבאי קטן. עיין ערך "יהוד מדינתא".

גם בימי היוונים עד חנוכה היה לכהן הגדול אוטונומיה מוגברת על יהודה כירושלים בירתו

משמע מהבית יוסף ומשאר הפוסקים עליו

שמכיוון שאין ידינו תקיפה מספיק לעקור עבודה זרה מהעיר העתיקה, אולי צריך לקרוע על העיר העתיקה (הרי האומות לא יאשרו לנו לעקור עבודה זרה מהעיר העתיקה).

מצד שני מכיוון שהעולם גלובלי היום, גם לא יאשרו לנו לעקור עבודה זרה מיפו או מנצרת, כשם שלא יאשרו לאיטליה להרוס את האתרים הארכאולוגים ברומא ולא יאשרו למצרים להרוס את הפרמידות, ויפעילו עליהם סנקציות במקרה כזה.

ולכן נראה שחוסר יכולתינו לעקור עבודה זרה מהעיר העתיקה לא קשור לחוסר עצמאות. ולכן לא קורעים על העיר העתיקה.

@מי האיש? הח"ח! 

אני לא חושב שבפועל נצטרך לעקור שום בניין בעתיקה. את כיפת הסלע אפשר להעביר בשלימותה לרובע המוסלמי שתשמש בית תפילה לערבים בני נוח שיעלו לרגל בסוכות בעתיד לבוא, ואת שאר המסגדים להשאיר. ואת הכנסיות אפשר שהגויים יעשו בהם פגימה קטנה של אקט סמלי והם בטלות מעבודה זרה (וכמובן יפסיקו לעבוד שם אדם כאלוהות).

זה אמנם הצריך כמה דקות, אבל קלטתי בסוף כמה זה מוכיח שצדקתי.

איך יבינו בלי מוזיאון, עד כמה טרוריסטית, צמאת דם, מחרחרת מלחמות ואפוקליפטית המחשבה שהדת אמורה להיות ערך ושיקול משפטי במסגרת יישום הציונות המדינית?
הרי פינה מיוחדת במוזיאון תוקדש לסיפור הכואב של בעיטת היהדות מירושלים העתיקה:
החכמים והתורה ליבנה;
הכוהנים, המקדש והעבודה לחורבן ולחיסול;
והלוחמים הסיקריקים, הבריוני דירושלם ששלקו תבן לשתות מימיו, לשבי ולביזוי בקירקס הרומי, טרף לאריות.
ונשות המורדים לבושת וחרפה, ילדיהם וילדותיהם לעבדות וקלון.
 

לכן אותי מעניין שיהיה מוזיאון. ואגב, מה מעניין אותי המיקום האורבני של הכנסת ושל הממשלה הישראלית הקונסטיטוציונית (כפי שבהודעה הזו היצגת, בנוסח "את הכנסת ומשרדי הממשלה צריך להעביר קרוב להר הבית"...)? למי אכפת מהתב"ע או התמ"א מבחינה תיאולוגית ואידאולוגית, או ציונית? נראה לך שאני איגרר לדיון בשטויות וקשקושים כאלו? אנחנו דנים כאן על הדת ועל האמונה שיש לאדם ולעולם. ועל השאלה איך חיים את חיינו המציאותיים, במקום לחרחר כמו פושעים נגד האנושות את מלחמת גוג ומגוג.

את הדת הממסדית צריך להרחיק מהמתחמים שהיא מנסה לשים עליהן את טלפיה. כי ההיסטוריה מלמדת שהאפסונים שמנהלים את הממסד הזה, בכובעים תיאטרליים ותלבושות בניכוס עצמי, יאבדו בסוף שליטה על צאן מרעיתם, והתסיסה שמקומות ומוסדות כאלו מעוררים תגיע לרתיחה עד פיצוץ. בכלל, תגיד, אתה זוכר באיזה יקום אתה חי? ממה הגענו לייסוד של דת יהדות אוניברסלית אלטרנטיבית מומצאת (כולל "בייבל" מזוייף של בשורות כזב ויוונים המזייפים כתבי קודש), אם לא מיהודי נזעם, שהגיע מהגליל עד ירושלים להעיף שם את דוכני חלפני הכספים?

כשאין לזה מוזיאון, כשהעם לא בא ורואה במיצג קבוע ונהיר את הסיפור, אפשר לחיות תמיד בתודעה פסיכוטית, או אולי בסינדרום ירושלים קלאסי, של "להעביר בשלמותה" את כיפת הסלע. הרי המחלוקת היא בדיוק על זה, על הניסיון להלביש על חיינו את מלחמת החורבן השלישית, את השגעונות והטירוף. כיפת הסלע, באמת. מבנה שרק בשנים האחרונות עלתה לתודעה התבססותו המקורית על כנסייה ביזנטית אדירה מתומנת שאיננה עוד, ושזו עצמה התבססה על מקדש יופיטר (הוי יגון הוי אסון) שהרומאי הרוצח האכזר איליוס הדריינוס הקים בדיוק באבן השתייה של הר הבית, לתקוע בו את הרומח הרצחני של הקיסרות מבוססת הלגיונות. ולך יש את הפרטנזיה, את השגעון, לקשקש על הזזת הבטונאדה מצופת הזהב ההאשמי הזאת? מאיפה זה בא בכלל, הרעיון הזה? מי הרב שלך? למה זה נשמע לך מתקבל על הדעת שזה מה שתציע כאן, באיזו מופקרות חסרת אחריות?

בפעם המי יודע כמה, שוב: לא תהיה כאן שום פשרה. יריות תישמענה ("shots fired"), פורט סאמטר, גטיסברג, צ'רלסטון, ריצ'מונד. עמודי אש. תבערה. מוטות שעליהם תולים באשכולות את הפורעים הטרוריסטיים.
עד שהלקח ייקלט לתוך מוחותיהם הנוקשים של מבקשי המוות, כשם שתקעו אותו לתוך מוחות מורדי הקונפדרציה החמומים והקהים.

המקום יהיה מוזיאון לכאבי העבר, ולציפייה הרפה, המיוסרת, לאיזה שהוא עתיד. כל אבן, כל לבנה, כל מרצפת, תציג את האסון והתקווה האלו, במסגרת המוזיאון. ושאת ביריוני דירושלים, או של המשרד של הרב רבינוביץ', יעיפו לנהל מגרש או חצר של איזו חסידות ביישוב חרדי בעוטף ירושלים.

ואם גם בפסח השני השנתי ינסו כל מיני עיתונאים "לתעד" את הילד שלהם מתרוצץ עם גדי, טלה, שה או כל גריל פחמים פוטנציאלי על תקן חיית מחמד, או להבריח בבגאז', באיזור האגן הקדוש, אז הרי מודעא; זה לא "חביב" ו"יהודי" ו"הנח להם לישראל" שגם אם זה בגדר שרבני ישראל וגדולי הדור רואים זאת כמעשה תעתועים ומשיחיות ברגל גסה, והקרבת חוץ של אש זרה, עדיין ב"מקור ראשון" מתמוגגים מהצידקות והקדושה הטהורה. אז לא, אלא זהו טרור, פראי, מתסיס, מודע ומכוון. זהו אוייב וצר בשערינו. ומבחינתי, הוא צרור בצרור אחד עם כל ה"תיחום" בכותל, וה"ניהול" דרך "הקרן למורשת" וההזיה "להעביר בשלמותה" וכל הטרוריזם הזה.

אבל מה שהכי עגום בעיניי הוא עד כמה הפנאטיות והטרור מפרידים כאן גם בין מי שדיעותיהם קרובות במקור. הרי לא אני ולא אתה – וגם אפילו לא רבים אחרים כאן – בעד כל הפריצה להר, ההסתובבות עם הגדיים, הפרובוקציות שמתחפשות לאיזו גאולה מתקרבת וקץ משיחי על ההר. האם אתה משתטח? האם אתה מנסה בכוח לתקוע בהגבהה המוכרת שם כ"רמה" על השטח, בראש השנה? האם אתה עושה סיבוב שערים ואז מנסה להיכנס דווקא דרך אחד השערים שהמשטרה אוסרת מהם כניסה? האם נעצרת שם, עוכבת שם, ספגת שם צו הרחקה על עימות עם הרשויות? האם קיווית, ברמה ממשית של ציפייה שונה מבכל יום, ש"תרגול הקרבה" או "שירת לוויים" תימשכנה ממקום ה"ניסוי" ועד לראש ההר עצמו, ששם זה יהפוך – בבת קול שתפוצץ בראשי ההרים ותשבח את מי שלחץ על הכפתור ושיגר את המשיח, שיבוא וייטול שכרו – להביא לימות המשיח? האם מעשים כאלו יצרו בך איזה רטט, איזה ריגוש עמוק, כאילו השתנה יום מיומיים? אם התשובה לכל הנ"ל היא "לא", ושברור מבחינתך שכל אלו הם כציפצוף זרזיר, כדעת רוב מניין ובניין גדולי ומאורי הדור (הגם שבאמת קולם של מיעוט רגשני בעניין נשמע לעתים צעקני יותר, כתגרני שוק), אזי למה צריך גם את הפנאטיות בעניין רחבת הכותל?

למה אין הדבר ברור מבחינתך, שגם אם נניח שדווקא הציונות – כולל זו הדתית של הרב קוק – היה זה מעניינה לעשות קטטה ותיגרה בין לאומית על הכותל, הרי שכל זה הוא עניין לאומי ודיפלומטי, אורתוגונלי לחלוטין לדת, ושהפרשנות שייחסה לקיר ההרודיאני שאנו מבקרים את הסגולות של "כותל המערבי שאין שכינה זזה הימנו", היא שגויה ומופרכת, ושאולי יש תמונות של היישוב הישן המבכים את החורבן סמוך ונראה אליו, אבל לנו בעולמנו החדש והמדעי והמחקרי אין כל טעם בזה? למה לך ברור שצריך להשאיר את השטח - החשוב מאין כמותו מבחינת לאומיות, מבחינה מוזיאלית ומבחינת פאר ההיסטוריה והתרבות הישראלית והיהודית של העם והארץ - דווקא ליישוב הישן (או לנוקטים כמעשיו באתר הזה), ולא לתפוס אותו ולקחת אותו לצורך ההכרחי של מורשת הלאום המדינית והתקומתית הציונית? מה ההכרח שזה יהיה בית כנסת אולטרא אורתודוקסי? למה שהמקום ישרה את אותה קדרות דוממת, אותו מילמול יהודי של עיירת גולה מקוננת? מדוע שם בטלה זכות העם לחגוג את תקומתו, את מורשתו, את עצמאותו האמיתית כחברה, כציבור, כאומה חופשית, מגוונת, רבת פנים?

אני לא מצליח למצוא בדבריך שום הסבר וטעם הגיוני, חוץ מפחדנות ומורך לב שנובעים גם מספיריטואליות מבוהלת אולי-קבליסטית, אבל גם מכניעה רופסת לאלימות ביריונית של גזלנים חמסנים, שחיים מכוח הציונות ומעוצמת הישגי המדינה, אבל אז מנסים להלביש על הישגים אלו גלימה תורכית של פאשות ובאבות, כאילו כל זה קרה רק כדי להתכופף בפני ממסד עויין ואפילו לא ישר להכיר תודה די הצורך.

אין אומתינו אומה אלא באלוהיה, 3 אבותיה, ארצה ותורתה.

גם האידאה הדתית של הגלות צריכה להשמר כדי שלא נחטא בחטאי בית ראשון. וכדי שלא נרגיש מפוחדים מלהגיע לחאי בית ראשון ונקצין לשנאת חינם של ביתשני.

דווקא הסייגים של הגלות עוזרים לנו להתנהל ברוגע ולא בפחד, ולא להגיע לקיצונות דתית של בית שני. כאדם שנמצא בממד אין צורך שישכב על האספלט באזעקה.

ב. אין כזה דבר "דת ממסדית". יש את חכמי ישראל שנוצרו בצורה ספונטנית. כשם שאין כזה דבר "שפה עברית" ממסדית.

אין לך אלא שופט שבימיך ודרך הפולחן הנוכחי אנו עובדים את ה'. ועודיבוצעו בן שינויים רבים כשנהיה ראויים, אנו עדיין לא שם.

ג. בית פולחן חי עדיףעל מוזיאון ואנדרטה מתים. בפולחן בכותל יהודים מבטאים רגשית את כל התת מודע הקולקטיבי של למידה מטעויות של 2000 שנה, יותר מכל אנדרטה שלא באמת תזיז למישהו.

ד. אף אחד לא רוצה להעביר כיום בשלמותה את כיפת הסלע. ניתן גם בעוד 200 שנה, שהעולם המוסלמי יעבור שינויים לותרנים ורפורמות. אתה יודע מה צופן לנו העתיד?

ה. לא קראתי את הכול זה ארוך. אולי אגיב לשאר בהמשך.

ו. החמסנים הם הציונות החילונית שניסתה להלביש על עם ה' לאומיות פלאפל של היותינו עם ככל העמים

הבעיה היא, כמובן, שגם כוכבים ככל שהם בוהקים יותר, גדולים יותר, זוהרים יותר, כך הם קרובים יותר להתלקחות ולפיצוץ.
קודם זו היתה הבהרה, עכשיו זה כבר ממש ברור. רק שאיכשהו עם כל הבהירות, אנחנו עדיין מסתובבים סביב אותו פנס.

רק שיש כאן חוסר יושר מצידך שלא מאפשר להתקדם. קודם היה לך דחוף להטריל בפרובוקטיביות על הזזת כיפת הסלע. עכשיו פתאום מתברר שזו הילכתא למשיחא. לאיזה עתיד סטארטרקי שבו בהקשת מקלדת ייעקרו הרים ובניינים ויונחו ברובוטיקת AI במקום אחר, או בכוכב אחר. מחילה ממך, הטריק הזה לא עובד עליי ומקווה מאוד שלא על אף אחד אחר. זו התחמקות פתטית מלהיתפס על טרוריזם, אחרי שנלחצת אל הקיר.

כל מה שאתה מביע כאן זו בהלה מחיי יום יום ומציאותיות שלא נוחה לרועי הצאן הדתי, מוריו הרוחניים שמגזימים בהבטחותיהם לישועה, מתוך תחרות עסקית, ואז לא יודעים איך לעמוד במילתם. שום דבר חדש, אותו שבר שאנשים חוו כבר בשלהי ימי הבית השני במרד אתרונגיוס. אותי זה לא קונה, כל הקישקוש הזה על ההכרח לערבב בין מדינה ודת.

אפשר להיות ציוני ולהיות דתי, ולא ראיתי אף פעם את ההכרח לעסוק כל היום ב"מקף המחבר", האהוב כל כך על יצרני שטף התעמולה הפוליטית של המגזר, בעיקר לדעתי לצורך ריקוד מה יפית בפני מנהיגי העולם החרדי. שהרי כיום מבחינתם, יותר חשוב משאלת המדינה זה שחס ושלום לא יהיה מצב שראש ישיבה גבוהה סרוג לא יוזמן לבר מצווה של נכד של אדמו"ר, או שחס ושלום יגיע והמשב"ק יתסיס נגדו את האווירה בקרב הנוכחים. והמצב הזה, באופן פרדוקסלי, הוא הרי ההיפך מכל הרעיון הדתי לאומי, אבל מובן שלאנשים כמוני כבר נגמר התימהון והבנו שאנחנו כבר בשלב האידיאולוגיה הפוסט ציונית של המגזר. וכפי שהיטבת להגדיר, "בית פולחן חי" שלדבריך עדיף על "מוזיאון ואנדרטה", כלומר שאתוס לאומי וזהות והגדרה מסוימת מחודשת, בהיכל מאורגן ואינדוקטרינרי [במובן הכי מינימליסטי], זה אסור מן התורה. ברור למה, כי זה מאתגר את הממסד הדתי. אין אבסורד גדול יותר מאשר שהממסד הכי מוזיאלי תוקף את ההתפתחות והחדשנות כמצב של "מת". נכון שבעולם היהודי אין חי יותר מן העתיק, "יעקב אבינו לא מת", אבל בוא, זה לא מנע מרבי יהושע להתאים את החיים בתר החורבן להמשיך הלאה, לאכול בשר ולשתות יין הגם שיש כבר מטען כבד על החיים והכתפיים. רק שדרך יבנה וחכמיה, ואחר כך ישיבות התלמוד וקהילותיהן, נוצר חיבור חדש, השתנתה המסגרת, מעגל השנה קיבל צורה אחרת.

אבל בגישה שלך לגבי העכשיו, אולי הכיפה עדיין סרוגה אבל אפשר כבר לקפל את הציוד של הקיבוץ הדתי, ולבנות מחדש את חומות העיירה. כי בעומק הדברים, וכפי שציינתי ולרגע לא חלקת, אתה לא מנסה דחיקת קץ בסגנון השוליים המגזריים הבוערים, אלא חיבור של הפלגים הדתיים לשלטון החוקתי, כך שתהיה זו מעין גאולה בידי אדם ברמה המקסימלית האפשרית לאצבעותיו הגשמיות של בשר ודם. ומה שאתה לעולם כנראה באמת לא תבין זה עד כמה זה מלאכותי, צורם ועדין כתפירה גסה במחט ברזל וחוטי חבל, של עם ארץ שלובש שק.

ולגבי חמסנות, אז בסדר, נניח שאני לא מבסוט מחמסנות מסוימת ושאתה לא מבסוט מחמסנות אחרת. פרקטית, או שהצדדים יידעו להסתדר או שנגיע לטכניקות האמריקאיות שכל כך מתאים מבחינתי להזכיר.

(למי שמתעניין, בתשובה המקושרת יש אוסף של דעות מפתיעות בעניין קריעה, מפוסקים נחשבים ביותר. בין היתר: 'החילונים שולטים אז זה חורבן', 'המנהג היום לא לקרוע כי כבר התרגלנו מדי לחורבן', 'באוסלו היה צריך לקרוע על בית לחם ואז בחומת מגן לא ועכשיו אולי שוב כן', ועוד ועוד

ברכת יהודה - א - ברכה, יהודה (page 144 of 310))

"לא אוכלים קדשים קלים כיום בעתיקה אז צריך לקרוע על העתיקה".
 

(טענה שמראה האם הפוסק רואה את ירושלים כמרכז המלכות בעיקר, או כחצר המקדש וחדר אוכל לקדשים קלים בעיקר)

נדמה לי שהחוט החורז קרוב ל-"כמה הרב הפוסק מתלהב מהמצב כרגע"

בית מרדכי - פוגלמן, מרדכי, 1898-1984 (page 1 of 324)

https://www.nli.org.il/he/newspapers/?a=is&oid=hzh19670630-01.2.57&type=logicalsectionpdf&e=-------he-20--1--img-txIN%7CtxTI--------------1

אין על תשובות הרב פוגלמן. כשיש הזדמנות אני תמיד נהנה לקרוא את דבריו.

מה שכן, המתודה ההלכתית שלו קצת שונה מהמקובל. הרבה מאוד ציטוטים ודיוקים דקיקים בספרות חז"ל, לעומת מעט ציטוטי פסיקות הלכתיות מקובלות (יש הרבה שרןאים ככה את פסיקות הרב גורן, אצל הרב פוגלמן זה כמה צעדים קדימה...)

אני מדבר באופן כללי, את התשובה הזו עוד לא קראתי.

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

א.   הר הבית הוא מקום קדוש ולא מוזיאון. העם היהודי הוא עם האלוהים ולא עם ככל העמים, בניגוד לזהות הפלאפל ה"ישראלית" המזויפת. בית המקדש הוא בית ה' ולא מוזיאון לאומי. ולכן מכיוון שאין ביכולתינו לעלות להר הבית, אז בדיעבד ממירים את מקום התפילה הקדוש הן לכותל המערבי והן לכל כתלי הר הבית מסביב הר הבית, בדיוק כמו המדרגה ה7 במערת המכפלה. 

להפוך את הר הבית או קירותיו ממקום תפילה למוזיאון , זה פשוט חטא העגל. כלומר לסגוד ללאומיות במקום לראות אותה כככלי להופעת השראת שכינה.  כמובן אני לגמרי בעד גן דווידסון הארכיאולוגי, כי במילא יש את רחבת הכותל. אבל לא ניתן להפוך את רחבת הכותל למוזיאון, או את גן דוידסון לבית כנסת רפורמי/קראי/דת אחרת. (וגם שם צריך להיות נוהל להתלבש באופן צנוע מכיוון שזה אתר קדוש בסמוך לכותלי הר הבית).

בית המקדש הוא בית קרבנות ותפילה. זה מה שהאדם כשבא לה' השוכן במקדש עושה. אף שלמלכי בית דוד יש היתר לשבת על כיסא בעזרה, זה לא אומר שהעזרה הפכה אצלם לאולם משפט המלך או לארמון. הרצים לפי התנך ליוו עם המגנים את המלך עד המקדש, אבל לא נכנסו עם המגנים למקדש.

"ולא יטמאו את מקדשי בפגרי מלכיהם במותם. בתיתם סיפי את סיפם ומזותם את מזוזתי והקיר ביני ובניהם. עתה ירחקו את פגרי מלכיהם ממני ושכנתי בתוכם לעולם". (יחזקאל).

ולכן גם הכותל הוא מקום תפילה ולימוד תורה, כקדושת בית כנסת. ולא מקום טקסים ומוזיאון. גם את טקס חללי צהל עושים ברחבה החיצונית וגם זה פעם בשנה.

ב.  ציונות אמיתית זה שאנחנו עם ה' .  המקדש ההר וקירותיו מוקדשים לעבודת ה'. את ארמון המלך ומוזיאון וכדומה עושים בסמוך למקדש, לא במקדש עצמו. ירושלים שם ישבו כסאות לבית דוד. לא במקדש.

ג. אנחנו עדיין לא בתקופה המתאימה למקדש. לכן אין אפשרות כרגע להקריב קרבנות (בטח לא בכותל) וגם אין מלך בית דוד שיקרא בהקהל אז יש רק זכר להקהל עם נשיא המדינה בכותל. אז הכותל נראה כמו שטייטל במזרח אירופה. כל הפולחן הדתי הוא כרגע כמו במזרח אירופה. למה ציפית כרגע? לקרבנות ושירת לויים והשתחוויה? עדיין לא הגיע הזמן.

(נערך)

לך יש דעות.
הן כנראה לא מתיישבות.
אולי נפתור את זה בדרך של האמריקאים, כשהעסק לא נפתר.

מוזיאון אלא מקום השראת השכינה בלב עיר הבירה ועיר השלטון. והאדם בא לשכינה עם קרבנות, שירה, תפ]ילה , הלל והשתחוויה. לא עם מוזיאונים. מוזיאונים מותר (ואכן מאוד ראוי) שיהיהו בעיר העתיקה. בשביל זה יש את קדושת העיר העתיקה, כדי שהקדושה תתפרש בחיים עצמם ולא רק במקדש.

נ.ב: מחילה על התגובות בחריפות. פשוט בגלל השעה המאוחרת פרקתי. אל תקח אישית. אני אערוך

יש כאן מחלוקת בהירה ביותר.
יש בהחלט מצב שרק אמצעים אמריקאיים ישימו קץ למחלוקת.

ולא העגל.

"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה"

שמורדי הקונפדרציה היו בטוחים לא רק שהצדק עימם, אלא גם שהיושב במרומים עימם.
לצבא היאנקים היו הכלים וגם הרצון להוכיח למורדי הקונפדרציה שהם טועים.
יריות, פורט סאמטר, גטיסברג, בסוף צ'רלסטון, אטלנטה, מדורות בוערות לשמיים.

העם היהודי זה בסיס האתוס הלאומי של האומה לדורותיה.

האומה האמריקאית לא קיבלה עצמאות מהבריטים בניסים אותות ומופתים ובמורא גדול וגילוי שכינה, ואילו האומה היהודית ביציאת מצרים כן, לפי הנרטיב הלאומי

אלא באומנות של סתתים איטלקים, שהגיעו לכאן במפוארות של אוניות הפאר הרומיות בשיט מיוחד. אנחנו אפילו מבינים שחלק מעיטורי השיש ברצפה ההרודיאנית כללו מעין תבניות סוואסטיקה (ללא שום קשר למיתולוגיות גרמאניות). ועם כל זה אמרו חכמינו שמי שלא ראה בניין הורדוס לא ראה בניין נאה מימיו. מבחינתי צריך מוזיאון, ולסלק את רגלי הדת הממסדית מהשטח.

מזכיר את אוהבו של המלך שבא להפגש עם המלך בארמונו. ובמקום לדבר עם המלך מתמקד בארכיטקטורה המרשימה (האמת שהמשל היותר טוב זה המלכה שבאה לפגוש את המלך בארמון, או בניו)

ובוודאי אם יביא עימו את ארמונו, בנוי באש כפי שהבטיח, הרי זה מבטל כל עניין מהעבר.

בינתיים אין לי אלא המצוי תחת ידנו.

לא זזה מהכותל המערבי (של ההיכל איפה שכיפת הסלע, לא של הכותל שלנו). 

וגם אם לא. אשתו או בניו של המלך שמבקרים את המלך בארמונו, גם אם המלך לא נמצא,  יתמקדו בעיקר באדריכלות או יזכרו במקומות בהם המלך ישב ויצפו לבואו?

אני לא נגד אדריכלות של המקדש וההר אבל זה לא העיקר.

את זה משאירים בעיקר לעיר העתיקה, שם יש הרבה ארכאולוגיה ואדריכלות ואכן שם ראוי לשים אותה עיקר "כי רצו עבדיך את אבניה". נאמר על העיר העתיקה, לא על המקדש. ואדריכלות וארכאוולוגיה בכלל אבנים. האבנים עם לב אדם.

וכל השאלה היא איך מיישבים אותה.

שנקודת ההתחברות של הנשמה שלך היא אכן דרך קדושת הארכיטקטורה במקדש, וזה מצוין. אבל גם זה צריך להיות לא כפרישה מהציבור. וברור שהעיקר זה היות הר הבית בית ה', והאריכטקטורה חשובה אך טפילה לעיקר ומקבלת משם את קדושתה

האמצעים האמריקאיים יכולים להבהיר לכולם מה שלא ברור.
כשהושגה בהירות באמריקה, כל אחד בעולם הבין מה כוחם של האמצעים האמריקאיים ליישב מחלוקות פנימיות באופן בהיר ביותר.

אפשר להרוג רעיון ואתוס.

והאתוס של האומה היהודית הוא לצפות לה' שישכון בתוכה, ובמילא האדריכלות של ביתו תהיה גם אבל משנית.

מה שלא הלך לאנטיכוס לא יצליח לארהב

מה ששייך לאמריקאים זה באמריקה.
מה ששייך לנו יהיה כאן.

הן במקדש בהר וכתליו, והן בבחינות של הרבנות הראשית

(ולא רק בבחינות של הרבנות, או משרד הדתות, או מכרזים תפורים למינייהו)

מה שלא מתאים לאתוס של האומה לדורתיה. יכו לשרוד מקסימום 100 שנה אבל יחלוף. ראה מה קרה לאחאב, למתיוונים, לצדוקים ולקראים ולרפורמים

אם אראה אפילו יום אחד את המוזיאון הזה מתקיים, לא כל כך יהיה אכפת לי אם למחרת זה כבר ישתנה בדומה למה שבא אחרי אחאב (או בכלל בית עמרי). הנה, מספיק טוב?

לדורתיה?

ולמה כל כך בוער לך שהמוזיאון יהיה בכותל ולא ברובע?

זה אתר ארכיאולוגי, ואת החוק צריך לקיים ולא לדרוס. עבריינות היא האויב שלי.

לי זה מפריע.

הפתרון הוא לעשות קומה מתחת לרחבת הכותל שם יהיה מוזיאון ארכאולוגי. כמובן גם שם אנשים יצטרכו להתלבש בצניעות כראוי למקום קדוש

יש כבר את מנהרות הכותל, אבל זה לא מספיק. מוזיאון ארכיאולוגי לא חופרים מתחת לאדמה כשהפאר וההדר נמצאים למעלה בחוץ לעין השמש. שאת הבית כנסת יחפרו מתחת לאדמה.

ארכאולוגיה מול עבודת ה' במקדשו.

אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאירה שלימה. חייבים פשרה.

החיים יותר חשובים מאבנים מתות, גם אם זה אבנים עם לב אדם (ואגב גם בכותל מנשקים את האבנים אז זה מוזיאון ארכאולוגי חוויתי לילדים שאפשר לגעת בממצאים

האם זה במסגרת עלייה לרגל דתית, או מפגש מרטיט עם פאר האומה והארץ.
מכל מקום, מבחינתי הפשרה תהיה מה שאני מציע.
וכל ניסיון לסחוט מעבר לזה, הוא פשע ואלימות טרוריסטית רצחנית שתחסל או תחוסל.

זה שניהם.

כמובן תפילה בכותל היא רק הראשון. לכן אני לא מתפלל כשנוגע באבנים שלא יראה שאני מתפלל לאבנים. אלא מתפלל לחוד. ואחר ניגש לנשק את האבנים של הכותל לקיים "כי רצו עבדיך את אבניה" בנפרד. אבל אלו אבני הר הבית כלומר אבני המקדש, ולכן הם לא רק פאר האומה אלא אבני השראת השכינה.

הקשר של האדם כשעולה מהאידאה הלאומית לאלוהית, הוא דרך האידאה הדתית. כמו שאמרתי. פניית האדם אל אלוהים=דת. בעוד  שאלוהים פונה אל ישראל דרך הלאום.

א. עיקר קדושת עם ישראל היא קדושה לאומית ולא דתית.

ולכן גם עניין ירושלים היא קדושה ממלכתית כעיר בירה ולא דתית. ולכן את הכנסת ומשרדי הממשלה צריך להעביר קרוב להר הבית בתוך העיר העתיקה. ובאופן כללי העיר העתיקה אמורה להיות המרכז התרבותי והכלכלי של המדינה. (האידאה הלאומית)

ב. אבל המקדש עניינו שהקודש הנבדל והעליון (אללה בלעז) מתחבר ושוכן בתוך קדושת הלאומיות והממלכתיות "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".  ולכן המקדש הוא בית ה', לא בית המלך, לא בית העם, ולא מוזיאון היסטורי לאומי. כי אנו עם ה' ותמצית לאומיותינו זה השתוקקות לאלוהים. (האידאה האלוהית).

ג. הפניה של האדם הפרטי לאלוהים היא דתית (האידאה הדתית). ולכן הפרט שעולה למקדש מתקשר לאלוהים על ידי תפילה הלל שיר התחווי הוקרבן, ולא על ידי סיור מוזיאוני לאומי במקדש. גם כשהמלך (נציג קדושת האידאה הלאומית) עולה למקדש הוא עולה להקריב קרבן "ועולתו של שלמה אשר יעלה בית ה' " ולא כדי לשפוט את העם.

@מי האיש? הח"ח!  ייתכן שאנו יותר מסכימים עכשיו?

לזה אני אסכים.

מה אתה לא מסכים?

בא נשים את הריב בצד.

מחילה, אני התחלתי וגרמתי לזה. והטעות והאחריות כולה עליי.

בא נחזור לדיון ענייני

יש כאן חילוקי דעות.
לא רואה על מה יש מבחינתי להתפשר.

זה שהעיר העתיקה הפכה לשטייטל ולא למקום השלטון ומרכז התרבות של המדינה זה אכן בושה וחרפה, וצריך להעביר את הכנסת והמשרדי הממשלה לעיר העתיקה סמוך יחסית להר הבית.

(אלא שהר הבית עצמו וכתליו לא שייכים לזה, ומכאן מחלוקתינו).

אבל בשאר הדברים אני מסכים איתך.

הפיכת העיר העתיקה לשטייטל מזרח אירופאי זה עיכוב מימוש חזון הציונות

העיר העתיקה אכן חייבת להיות מרכז ארכאולוגי וארכיטקטוני. אבל לא המקדש ההר וכתליו

@מי האיש? הח"ח! 

שארלינגטון וגטיסברג מספקים די והותר בהירות למה שקורה כשלא מבינים בדרך הנוחה יותר איך לטפל במחלוקות פנימיות, לפני שזה מאוחר.

 מתנצל על הסגנון שכתבתי, לקחתי את מלוא האחריות עליי. בא נחזור לדיון ענייני

רק שלפעמים יש אמצעים יוצאי דופן לנהל את הדיון.

גם אם עדיין לא היה משכן מקדש ומלכות בית דוד

השטח שבתוך הקו הירוק חוץ מהעם היהודי?

חנוכה ופורים השם צריך להיות על שם המאורע שקרה באותו יום, ולא על פי מהות היום. כמו "יום חנוכת המזבח" או "יום הפור (שהפיל המן)". אז אולי "יום ההכרזה" או "יום החירות"

חג הגאולה
 

אני בעד 'קרטסים'

חגיגה?

Avodah Zarah 1
 

(בנוגע לשאלה השניה, ראה תענית ל עמוד א ורשי דיבור המתחיל 'מחגה')

שכבשה אותה.

ואילו ביום העצמאות אנו חוגגים על יציאה משעבוד מלכויות, לא על הקמת הממשלה הזמנית. שהרי לא קבעו חג ולא אמרו הלל לא בהמלכת שאול ולא בהמלכת דוד

"שבירת עול" "יציאה משעבוד מלכויות" "חופש" "פדות" "גאולה מ- " . כלומר על דרך השלילה ממה יצאנו, ולא על דרך החיוב מה קרה לנו. עצמאות היא מילה מקבילה לחירות, אלא שהיא מודרנית ומחודשת

ולא על דרך החיוב: "ו*לא* נמסרנה ביד זולתי מן האומות או לשממה", ולא "נחיל עליה שלטון"

לדבר ע "תפיסת שלטון" שהרי לא היה שום שופט שתפס את השלטון אלא איש הישר בעיניו יעשה אבל עדיין היינו בחירות משעבוד מלכויות בארץ

ומזרבבים את הזרבובית

תשתחרר

כנס לאווירה

יותר נכון "נשמע לי צורם"

נדב ואביהוא עשו את זה לכבוד עבודת ה'. אבל לא על פי ההלכה.

דיבורים בתפילה, זה יותר כמו ביזוי המקדש שהיה 

...ההשוואה שלך לא נכונה ונובעת מדרך מחשבה מסויימת.

מי שכבר נמצא בבית הכנסת כמו נדב ואביהוא עושה את זה לכבוד השם

אבל כילוד אשה נופל בדיבור  או באמירת אמן בקול רם הרבה מעבר לקולו של

שליח ציבור דבר שאסור לפי ההלכה או שאומר ברוך הוא וברוך שמו במקום שלא צריך לאמר.

כל הדוגמאות הללו הם האש הזרה של תקופת הגלות.

לא לפי מה שהוא ציווה. מה שנדב ואביהו עשו - זה להביא אש שד' לא ציווה להביא.

יש מהלך יפה, שמצביע על כך שמיד אחר כך אהרון לכאורה עושה אותו דבר - מחדש מעצמו מה שלא נאמר לו ושורף את החטאת, ואפילו בלי לשאול את משה. ולכן משה כועס, אבל כשהוא שומע את ההסבר של אהרון הוטב בעיניו
 

מה שמלמד אותנו שלפעמים ה' דווקא כן מצפה מאיתנו להפעיל שיקול דעת ולעשות לא רק מה שנאמר. ואז צריך לחפש את ההבדל שבגללו נדב ואביהוא כן נענשו (אולי היוזמה מול ההיקלעות לסיטואציה, אולי המוטיבציה והמטרה, אולי חילוק אחר)

…ההקבלה שלי בין אש זרה של נדב ואביהו לבין

דיבור בתפילה?

מחילה אם השתמע אחרת

(הערתי רק על הפרשנות של היסטורי לחטא נדב ואביהוא)

אבל אם להחזיר את הדיון למסלול פרודוקטיבי - זה יהיה מעניין אם תרצה להתייחס למהלך שהזכרתי, ולספר את החילוק שלך בין מעשה נדב ואביהוא לשריפת החטאת 
 

(כמובן, אתה לא חייב. ואני לא בעמדה מתווכחת או משהו, פשוט מעניין אותי לשמוע. גם מאחרים, אם מישהו קורא את זה )

..

…. לא יותר מזה. אהרון פשוט היה אבל על בניו.

כשיש קונפליקט בין שני מצוות אזי אנו יכולים להפעיל יוזמה אישית אבל רק אז.

חילוק יפה

… שכל עוד המת לא נקבר האבלים פטורים מתפילין ותפילה כי הם עסוקים בעסקי הלוויה.

זה עוד הבט של קשר בין תפילות לקורבנות מה שמחזק את טענתי לגבי אש זרה ודיבור חולין בתפילה.

'למענך פתן, אל תקרב לנשכני,

לא סרטן אנכי,

רק צבת לוהט אדמוני.

ומה על הגבעה שם,

חרש ציד אדוני, והוא קם'.
 

(פנקס "ראשון ליפו" פיסקה קי4)

במדור מדרשיר

כאילו לא היה לי זמן לפתוח סתם הסתקרנתי

רק מהכבשים?

ב. איך מסדרים את החלוקה בין מצה לפסח בספר מדבר שור (בין סגולה לשימוש) , לבין החלוקה בין פסח למצה בעולת ראיה ובמאמרי הראיה (בין נשמתי לחברתי)?

@הסטורי 

@טיפות של אור 

רב. והוא אמר לי : הנשמה הכלל ישראלית יוצרת תועלת שימושית לתיקון האומות.

אבל לא משכנע. אם כבר זה אמור להיות הפוך

מה שר"ע רבי טרפון ושות' היו מסובים

עד שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית

א': האם תחילת זמן או סוף זמן?

ב': אליבא דמאן??? בערך כל התנאים נחלקו מתי תחילת/סוף זמן ק"ש

תחילת זמן, ותלמידם אמרו להם שהגיע זמן לקרוא ק"ש ומאוחר יותר להתפלל ותיקין וזריזין מקדימין למצוות. מה גם שכנראה אין מצווה לספר יציאת מצרים בפסח ביום, רק בלילה.
 

ב. אולי זה היה משיכיר. כי נשמע שהם לא שמו לב לאור שכבר התחיל. אבל בבית פנימי עם חלונות קטנים גם לא תמיד שמים לב לנץ. אבל זה יכול להיות גם עלות השחר ותלמידיהם היו בחוץ או ראו דרך החלון

א' ראב"ע סובר שפסח מצוותו עד חצות מדין דאורייתא ולא מצד גזירת חכמים להרחיק מן העבירה ות"ל בעבור זה בשעה ש(פסח) מצה ומרור מונחים לפניך סתם נקודה למחשבה

ב' ת"ק של המשנה סובר משיכיר בין תכלת ללבן ר"ע בין חמור לערוד

עוד שאלה האם בסוף חכמים הודו לבן זומא לגבי הזכרת יצ"מ בלילות

והאם בן זומא חולק על חכמים (לפחות בה"א של התוספתא משמע שכן אבל האם הודה להם?)

"תניא אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח" ע"ש

א. אולי כבר סנהדרין פסקו שלא כרבי אלעזר בן עזריה?

וגם אם לא. הוא זרם איתם והם סיפרו עד הבוקר.

ב. עובדה שאנו אומרים בלילות הזכרת יציאת מצרים.

עיין מהרל תפארת ישראל החצי השני של פרק נב, שמסביר שגם בן זומא סובר שלימות המשיח מזכירים.

אלא שלא צריך דרשה לזה כי זה ברור מאליו

בעיקר שינויים קטנים בנוסח (לפעמים במטרה להקל על הקריאה או לתקן פליטות קולמוס, לפעמים בעקבות העריכות של הרציה והרב הנזיר באורות למיניהם)

אבל בהוצאה החדשה של מוסד הרב קוק (תש"פ) יש בתחילת כל פיסקה תמצות של הרעיון המרכזי שלה, ויש גם הרבה הערות ודברים כאלו

זרה רק מתפללים לקב"ה ומזכירים את נשמות המתים.

אגב המנהג הזה קיים עד עצם היום הזה, ביתר שאת במדינות המזרח (סין יפן הודו) אבל גם ראיתי אותו במו־עיניי בתרבויות מזרח אירופה כדרך להזכיר מתים או משהו כזה ש"נותנים" להם מאכלים סמליים או משהו בסגנון.

עילוי נשמתו. אבל הפרקי תהילים כן לתועלת הנפטר.
 

המנהג האלילי לתת מתנות ואוכל למת היה קיים בעבר בכל התרבויות האליליות בעולם, וקיים גם עד היום במקסיקו אצל כל הנוצרים כשריד לאלילות האינדיאנית.

הבעיה בלתת אוכל למת זה לא רק כי זה מעיין ע"ז.

אלא גם כי זה משמר מחשבה מוטעת שהאדם כפוף תמיד לאוכל ולטבע הגשמי, והנשמה לא יכולה להמלט משלטון הגשמיות והטבע

מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.

כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.

הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.

אחלה מסכת.

אפשר לצטט הרבה מקורות לכאן ולכאן

(בירושלמי יש דרשה הפוכה, שצריך לשמוע דווקא כשהם אומרים על ימין שהוא ימין. הרבה ראשונים כתבו שמצוות לא תסור היא רק בסנהדרין, ואילו החינוך כותב שגם בחכמי כל דור ודור. חלק מהראשונים צמצמו את הדרשה שציטטת לגזירות חכמים. מסכת הוריות עומדת במתח מסויים מול הדרשה שציטטת, ויש כל מיני אפשרויות ליישב)

~~

אבל בסוף זה מביס את עצמו - ואם הרב מפרש את המקורות בצורה שמרחיבה את הסמכות שלו? אז ממילא חזרנו לאותה שאלה, האם צריך לא לסור ממה שהוא אומר (בשאלה הזאת עצמה) או לא

לכן אני חושב שהתשובה חייבת לבוא מהשכל והלב עצמם - 'אני לא מאמינה שהקב"ה רוצה שאני אחטא עם הרב, זה לא מסתדר עם התורה שלמדתי' או 'שאר הרבנים אומרים לא לזרוק את השכל אז משהו כאן משונה' או 'אני באמת לא יכולה להזדהות עם הגישה שמתוארת כאן כרווחת בציבור החרדי, ואני יודעת שאפשר לפרש את המקורות אחרת, לכן אני לא הולכת בגישה הזאת'

התורה: אמרו לכם X, אל תעשו X-1 או X+1

הפרשנות המאוחרת: אפשר לעקור ולעקר את הכתובים, אפשר לעשות טריקים ושטיקים, ולכול זה נקרא בשם 'דעת תורה'.

על־פני בני האור או וואטאבר כת כזאת או אחרת.

מגילת מלחמת בני אור בבני חושך – ויקיפדיה

תאמת חונכתי לחשוב שמוזיאונים זה דבר משעמם אני עדיין לא יודעת מה דעתי האובייקטיבית על מקומות כאלה (כפי שאתה אוהב להגיד חחח)

ידע זה כוח.

כשיוצאים לטיול ויש לך אפשרות: מסלול בטבע, לונה פארק או מוזיאון- הוא יהיה אפשרות אחרונה🤷‍♀️ ככה אצלנו

אם אסור לך לסור ממה שהשופטים יגידו לך אזי המשמעות היא שעליך לשמוע להם גם אם נראה לך שזה צריך להיות הפוך. יש כאן למעשה את הניסוח (הראשון כנראה) של רעיון שלטון החוק. וכמו שהרב מיכי אברהם אומר שמדובר בסמכות פורמלית ולאו דווקא מהותית.

האם אני מאמין באופן קשירת הציצית? כן. האם אני מאמין ש"עם לבן גרתי" = "תרי"ג מ צוות שמרתי"? לא, מדובר בפרשנות אנאכרוניסטית. 

הידע המדעי שלהם היה זהה לזה של הסביבה (ולכן בגמרא יש המון טענות שהמדע המודרני הפריך), הם האמינו ברוחות ושדים בהשפעת הסביבה (גלות בבל), והעיקר, במישור הרעיוני הם לעיתים קרובות ירו חץ ואז ציירו מסביבו מטרה.

בעיניי, ה"כוונות" של הרב דב קוק במהלך שתיית קפה משתוות לדרשות חז"ל. המתודולוגיה היא אותה מתודולוגיה: טוענים טענה ומנסים להלביש אותה בכוח על פסוקים/שברי פסוקים. נרצה להוכיח שיעקב אבינו קיים תרי"ג מצוות? הופה, יש את גימטריה. נרצה להפוך את דוד המלך ממצביא לגדול הדור שעוסק בענייני טהרת נשים? נמציא אגדה כלשהי. יהושע בן נון לא סתם ישן, אלא "לן בעומקה של הלכה"? הכול הולך, אלא שאין זה קשור לאמת ההיסטורית.

לגבי האגדות, חזור לדברי הרמבם. ואל תשכח ששלילה של הכל גם היא דוגמטיות.

כמובן, כאלה שמוטים כלפי האמונה שלהם. קרי, מדובר בשיטה פרשנית רווחת שהייתה נחלתן של קבוצות רבות: יש ספר מקודש, מסביב לגיבורי הספר נוצרות סיפורים ואגדות, לאגדות ניתנים תימוכין בעזרת חיפוש "רמזים" באותה הספרים המקודשים. מי שמחפש, לעולם ימצא, בין אם מדובר ב"רמזים", "קודים", "אל תקרי", גימטריות וכד'.

כפי שאמרתי הרמבם כבר דן בנושא האגדות, עיינת פעם שם? הקדמה לפרק חלק אם אני זוכר נכון.
 

אני לא יודע איזו מין ראיה זו השומרונים כאשר הם ביודעין ובוודאות שינו את התורה הכתובה, בעוד שאצלנו לא רק שהמסורת הייתה נוקשה מאוד בשיטת ההעברה וגם המחקר אישר את הישמרות הטקסט.

למען האמת בעבר נטיתי לחשוב ככה עד ששיניתי בהדרגה את דעתי.

ראשית כידוע לצד התורה שבכתב ניתן גם הפירוש שלה אחרת לא היינו יודעים איך לעשות שום־דבר. הפירוש הזה כולל גם פן מעשי וגם פן רעיוני שאלה השקפות היהדות החל מהבסיסיות כלה ברעיונות עמוקים יותר.

התורה שבעל־פה, כשמה כן הייתה, בעל־פה. המון העם היה מגיע לשמוע בעיקר הלכות (כמו שכתוב במסכת שבת שעדיף ללמוד הלכות מאשר נביאים) ובעיקר בזה התעסקו החכמים דאז וגם מוסד הישיבה הידוע מאז. זה גם אומר שהרעיונות הותאמו לשומעים ולקונטקסט ונאמרו כמובן בנימה מסוימת וכן הלאה. היו דברים שהופצו ברבים והיו דברים שנשמרו בתוך בית המדרש או רק בין תלמידים מסוימים. למרבה הצער החלק הזה אבד לנו, או לפחות צריך להתייגע מאוד כדי להבין מה העניין.

לצורך העניין, מדרש רבה מורכב מטלאים של דרשות בז'אנרים שונים – יש דרשות שנאמרו לקהל מסוים (בני אושא בשיר השירים רבה), יש פתיחתות, שהרעיון שלהן הוא למצוא פסוק שמבטא את הרעיון המרכזי בפרשה ו"חורז" אותה לכדי מהלך אחיד ורציף, יש מדרשי פליאה שהמטרה שלהם היא לעורר את התלמידים או לעורר מחשבה וכן הלאה (כמו שהפיוטים הקדמונים היו מספרים את האגדתות בדרך המיוחדת שלהם, לאיזה צורך? אפשר להעלות שלל השערות).

יוצא אפוא שכקוראים, אנחנו ניגשים לטקסטים ערוכים במידת האפשר אבל בסופו־של־דבר מעורבבים, מדורות שונים, בלי התחלה וסוף ברורים (במיוחד בגמרא), בלי הקדמות או הסברים למתודולוגיה / שיטות שונות במדרש / קונטקסט תרבותי / כנגד מה הדברים נאמרו. אז ברור שזה ירגיש מאוד מוזר. וזה כעין מה שהרמב"ם כותב, שבכלל החכמות, צריך הרבה הקדמות כדי להבין שלב מסוים באותה חכמה. וגם, אם היינו רוצים לחקור ברצינות טקסט יווני או רומאי או סנסקריט מלפני מיליון שנה, זה היה מסובך מאוד לעשות את זה בלי קונטקסט והבנה של התרבות / צורת התבטאות / הלוגיקה שהייתה נפוצה וכן הלאה.

לכן לומר "אה המדרש של עם לבן גרתי תרי"ג מצוות שמרתי הוא אנכרוניסטי ולא אמיתי" בעיני זה קצת ילדותי כי יש פה אפס מאמץ לנסות להבין מה העניין. איזה אינטרס יש לחז"ל לומר דברים מטופשים? אז בסדר, כמו בסרטון שהבאת, תמיד יש מוזרים בשולי החברה. אבל נראה לי שבסוף ההיסטוריה והמיינסטרים "מנפים" את מה שקיטש ואת מה שלא.

לכן לצורך העניין המדרש הספציפי הזה בוודאי אין הכוונה ששמר תרי"ג מצוות הרי הוא לא היה כהן (ואם כן אז לא התחייב בפדיון הבן...), הוא לא קיים מצוות גירושין או ייבום... זה ברור שהכוונה היא שהוא שמר את הרעיון הכללי של התורה למרות הקשיים שבגלות. ודווקא בגלל שהוא "גר" (מגורים זמניים) ולא נטמע. לכן ניתן לשמור על הזהות היהודית בגלות, בתנאי שמבינים שאנחנו שם רק זמנית. אין לי מושג איזה דופי תיאולוגי אתה מוצא ברעיון הזה.

וכך גם שאר הרעיונות, גם הדרשות ה"רחוקות" יותר כמו "על כן יאמרו המושלים ביצרם בואו נחשב חשבונו של עולם".

"גם פירוש זה ודרש זה נראה זר מאוד, מה שלא נמצא כך בכל דברי חכמים; הן מצד הענין, שאין שייך דבר זה במקום שהכתוב מדבר מה שכבש סיחון את חשבון. ומכל שכן דרש המלות, שהם רחוקים מאוד מאוד מפשוטו. ועתה דע, כי כאשר יש חכמה לחכמים בכתוב, אף על גב שלא נמשך אליו כל הפסוקים בפירוש פשוט, לא הקפידו בזה, כי בודאי נמשך כל הכתוב לאותו הענין שנגלה בכתוב. ואף אם הוא נמשך אחריו בדרך רחוק, אין להקפיד בזה." כלומר בדרשות מהסוג הזה העיקר הוא המסר. וגם לא ברור מה הטעם בהתעקשות שאין הפירוש מתאים לפשט הכתובים, כאילו דה. כל הרעיון שזה "מתחכם" קצת כדרך הדרשות.

///

לגבי כמה תגובות אחרות שלך, למה אתה חושב שהאבות היו כאלה שלוחים חסרי־דעת? האנושות באותה תקופה לא היו אנשי מערות הדברים ידועים. האם לא הייתה שירה ואומנות וספרות ופילוסופיה לפני 2400 שנה בימי אפלטון? אם כן מה היה ההבדל המהותי בין יוון של לפני 2400 שנה לבין אכד ש־1000 שנה לפני־כן? אף־אחד לא ידע קרוא וכתוב? אנשים לא ידעו מה זה שירה? מופרך לחשוב שבן־אדם אחד מיני אינספור כן התעניין במהות העולם ועל־ידי־כך ייסד קבוצה אתנית־לאומית?

ולגבי דוד שעסק בטהרות – נכון שאיך שחז"ל מטהרים את זה נשמע קצת על דרך הגוזמא. אבל האם דיני טומאה וטהרה אינם חלק מהתורה שבכתב? וההבדל בין דם מכה לדם הנובע מהמקור אינו הגיוני? וכי אין זה הגיוני שמלך שאהב את התורה, עסק גם "בין דין לדין" וגם "בין דם לדם ובין נגע לנגע"? האם זה יותר מופרך ממה שהוא כתב ספר שירי תפילה? מניין לך מה אנשים עושים בזמנם הפנוי? אמנם, גם אני איני אומר שדברי חז"ל חייבים להיות בדווקא על כל דבר. העיקר הוא להעביר מסר. ובסופו־של־דבר, אני לא יודע מה הבעיה במסרים של חז"ל. לדעת יותר טוב את חוקי ה'? להיות קרוב אליו? לתמוך בעניים? להיות אדם צנוע ישר וטוב? כל־כך מוזר הדבר?

///

בכל־מקרה, לא יודע אם קראת את באר הגולה אבל אם לא אז זה הזמן לשבת בנחת ולנסות להבין את הספר הזה, אחרת לא הייתי קורא לזה יושרה אינטלקטואלית ראויה לשמה.

המילה "לגור" משמעותה בצורה שהייה זמנית ולא קבע. יעקב אמר שהוא מעולם לא השתקע אצל לבן אלא זו הייתה תחנה, וכל השנים האלה הוא היה גר, כלומר הזהות שלו נשארה מובדלת. ומהי הזהות הזו? האמונה שאותה קיבל מיצחק ומאברהם, ואת "צדקה ומשפט" שהרב"ה ידע שאברהם אבינו יצווה את בניו.

שמספר על חיבוטי הנפש שלו. כשקוראים את התורה, רואים אנשים די פשוטים, לא מורכבים במיוחד, שהדת שלהם דאז הסתכמה במצווה או שתיים (ברית מילה, הקמת מזבחות אקראיים ואיסור להתחתן עם בנות כנען). אבל די ברור רש"י ראה בכל הדרשות הנ"ל אמת לאמיתה.

למילים בתנך יש משמעות והיא עולה יפה במחקר עם קונקורדנציה. וגם בהקבלה לשפות האחיות האזוריות של אותה התקופה.
 

"לגור" בתנך זה תמיד במשמעות של ארעיות. האם יעקב התכוון לומר ללבן את מה שהוא ידע לבד? שיעקב לא נשאר שם לנצח? האם הוא בא לגלות לעשיו איפה הוא התחבא כל הזמן הזה? ברור שלא, הרי כמה פרקים קודם נאמר במפורש שעשיו ידע לאן יעקב הלך (ולכן לקח את מחלת בת ישמעאל לאישה). ולפי הכעס של עשיו בדרכו אל יעקב ברור גם שהוא לא שכח את גניבת הברכה מיצחק. ממילא יש מוטיבציה והיגיון לקרוא את הפסוק בצורה שמכבדת את האינטלקט *שלנו* לכל הפחות.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים

אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות?  אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון

לא לפגוע?!

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע

לנגיעות במזון.

יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.

לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.

אנו נעזרים בה.

צריך לבדוק כל עלה מול אור בוהק, אתה לא יודע מה הולך שם.

כל עלה לוקח המון זמן לבדוק זה לא בלתי־אפשרי (אחרת איך חז"ל עשו את זה) אבל זה לוקח המון, המון זמן, ועין מאוד חדה.

החרקים החמודים האלה הם לרוב או חומים או בצבע ירוק בהיר (זהה לחלוטין לחסה, אפשר לזהות רק בקושי לפי העיניים השחורות), קטנטנים אולי בגודל של מילימטר־שניים, ויש לא מעט. הם גם לא יורדים בכזאת קלות במים.

לבבות חסה בד"כ יותר נקיים וקלים לבדיקה.

חסה - מדובר רק בלבבות חסה בלבד שטופות אבל כלל לא מפוקחות תולעים 

לגבי השאר סוכם כי אכן יעשו מעבר לחסלט

בדיקה סבירה מול האור אין מה לעשות מה שכן זה הרבה הרבה הרבה יותר נקי מאשר חסה עלים רגילה.

הרבנות הראשית הוציאה הוראת שעה - אפשר לקיים חתונות בספירת העומר - עד ר"ח אייר

מתפרסת גם ביום שאפשר להשתמש בו בחשמל ולסוע ברכב

ברגע שיש חול המועד. האווירה -קדושה וחגיגית ושמחה בנפש

אין עבודה וזה

ואווירה כללית כזאת חג אבל לא ממש חגיגיות

כאילו אני מרגיש שאני בפסח בלי כל ה"shabang" של יום טוב