איך לצלוח את הימים הללו ולהישאר שפוי?
נביאי החורבן יאכלו כרגיל את הכובע וימצאו הפחדה חדשה לפרוק את הבעיות הפסיכולוגיות שלהם
נביאי החורבן יאכלו כרגיל את הכובע וימצאו הפחדה חדשה לפרוק את הבעיות הפסיכולוגיות שלהם

בפרספקטיבה של שנים יתברר שהמציאות התקדמה הרבה בשבועות הללו, דווקא בזכות מי ששמר על עולם פנימי רגוע בזמן הרעש

המשמעות של "אהבת חינם" שמצוטטת רבות בשם הרב קוק וחכמים נוספים היא – שלא משנה מה עושה היהודי שמולנו – אנו לא שונאים אותו

הציבור היהודי במדינה מונה שמונה מיליון שהולכים לכיוון מסוים. ישנה קבוצה שמנסה להילחם בכך ואין צורך לפחד ממנה.

בהשקת ספרו החדש של הרב לונדין "אַיֶּכָּה?" - טוען הרב לונדין שימי החורבן הפכו לכלי שרת בידיו של השמאל.

אנחנו בסוף שנה. הילדים כבר בחופש; מקומות העבודה יוצאים לפגרה; יש כבר מחשבות לקראת שנה הבאה.

מאז חורבן בית המקדש אנשים פחות מקשיבים לרחשים השקטים שפועלים מתחת לפני השטח ויותר מייחסים חשיבות לרעש הגלוי.

תשובתי לדורשי הגינויים ואנשי "זו לא היהדות שלי": תושבי יהודה ושומרון הם חלוצים שמוסרים את הנפש

ציבור המתיישבים ביהודה ושומרון הוא הציבור המופלא ביותר שחי כיום במדינת ישראל. דמויות מופת שיזכרו בהיסטוריה

הגופות של אלישע, הראל, עופר ונחמן לא אתנו; הנשמות שלהם צרורות בצרור החיים של כולנו

חודש תמוז זהו החודש שבו הימים מתארכים: האור גובר בעולם, והאור ינצח. הוא כבר מנצח.

חברה שטחית שאינה מכירה בשוני ובצורך האמיתי שמצויים אצל השני – שומטת את הקרקע מתחת לקיום שלה.

תלמידי ישיבת ההסדר בחולון החלו בשבועות האחרונים בפרוייקטים של קירוב לבבות עם הציבור החרדי.

מכל התופעות המכוערות שקיימות בתרבות שלנו, תופעת השיימינג היא אולי המכוערת מכולן.

אל תתרגשו מכותרות רעשניות והתלהמות תקשורתית. תלמדו תורה ותקשיבו לדברים האמיתיים שמתרחשים מתחת לרדאר.

אלו ימים שניתן בהם להשלים את מתן תורה, מי שחש שפספס – יש זמן לתקן עד י"ב סיוון.

הענק לי כוחות לא להתנוון בתוך השפע החומרי בו אנו חיים; שאצליח להילחם בעייפות, בעצלות ובנהנתנות.

שיחה על המגזר שאולי הכי מורכב להגדירו | ניצן קידר בכתבה מיוחדת מתוך מוסף ההצדעה של בית הציונות הדתית

הרב לונדין התייחס לכך שיום ירושלים נהפך לחג דתי לאומי: "זה טבעי. אבל צריך זכור ש'דתי לאומי' זה מושג מאוד רחב".

לכל ילד עזתי ברור על מה המלחמה. המלחמה היא לא על טריטוריה ולא על משאבים כלכליים; המלחמה היא על ירושלים.

אם נביט על חיינו נראה שלמעשה לעולם לא פגשנו משהו "שלם". בכל דבר מצוי חוסר שלמות; כל דבר ניתן לשפר.

בעיר שדרות, בה אני גר, ישנן הרבה אזעקות "צבע אדום". בפעמים הראשונות נהגתי לספור את השניות מהסוף להתחלה.

ל"ג בעומר, יום שנקבע במסורת היהודית לזכר מורדי בר כוכבא, רבי שמעון בר יוחאי ותורת הסוד – הוא תקווה מן העתיד.

בפסח שני אנו מבינים שלא הצלחנו לבער עדיין את כל החמץ מן החיים שלנו, אבל אנחנו מנסים ולא מרפים.

התשובה לפחד הזה היא להשתמש בשכל ובתבונה, ולטפח אמונה וביטחון. זה הנשק שלנו: לשמור על שגרה עד כמה שניתן

ספירת העומר נתקנה כספירה קדימה ולא לאחור, כדי ללמד אותנו שהדרך למתן תורה אינה נטל מייגע אלא מטרה כשלעצמה.

כבכל שנה התקבלו איומים לשיבוש הטקסים אולם מרחפן התקשורת נמסר שהטקסים התקיימו כולם כמתוכנן.

מה שמתרחש בחברה הישראלית איננו קריסה אלא החלפת אליטות, ובאופן טבעי האליטה המודחת מציירת זאת כסוף המדינה.

קווי האור מביאים לנו את התקווה; את היכולת לראות את המציאות בקווים ארוכים

אלוקים לא שתק ולא נעלם בשואה. הוא היה שם כל הזמן והוא נמצא אתנו עכשיו. הטוב מסתתר בתוך הרע ובסוף מנצח.

ח"כ גוטליב לערוץ 7: "מפגיני השמאל מחלישים את החוסן החברתי והביטחוני ואילו צעדת הענק באביתר מחזקת את עם ישראל".

יש מצבים בחיים שאין להם פתרון ברור. פשוט צריך לנסוע ולהתקדם והים נבקע. ישראל אינה יכולה לאפשר לעצמה פסימיות.

הגיבוי מקיר אל קיר במערכת הפוליטית לצה"ל ולממשלה להגיב ביד קשה מפתיע רק את מי שלא מכיר את החברה הישראלית.

אסור שטעויות טקטיות בדרך יתפסו נפח לכדי תחושה שניסיון ההשתחררות מהדיקטטורה המשפטית היה טעות.

הרב חגי לונדין מסביר כיצד להתייחס לתחושת הכאוס ברחובות: "תשמעו חדשות רק פעם ביום ותראו כמה המדינה שלנו נהדרת".

אף אחד לא מקל ראש בהשלכות של הימים האחרונים אבל בכל תסריט שלא יהיה החשבון הארוך לא יפגע

ישנם סוגים שונים של קורבנות. הורים למשל מקריבים את זמנם, משאביהם ולפעמים אפילו את חייהם – למען ילדיהם

הרב חגי לונדין מציע עשר דרכים לחשיבה מחודשת ומלאת אופטימיות על המצב הנוכחי במדינת ישראל.

הניקיון החיצוני המוקפד לפסח הוא ביטוי לניקיון הנפשי שהנפש הישראלית דורשת, ועוקב אחר אותם השלבים.

לנקות בית לוקח 30 יום. לתקן אישיות בעייתית לוקח 30 שנה. לשנות תרבות מוחמצת לוקח קצת יותר. בסוף הכל יהיה נקי.

מלחמה פנימית לא תתרחש במדינת ישראל מסיבות רבות שניתן לתמצת אותן במילים "אחדות ישראל".

בפורים תשפ"ג אנו ניצבים בפני "פור" מאיים של בירור פנימי בעם ישראל. למפרע יתברר כיצד גם המהלך הזה יביא לטובה.

אף אחד לא מזלזל בקושי שעומד לפנינו. ברור שכבר ישנם נזקים – ועוד יהיו – מהמתח הנוכחי, אבל צריך גם פרופורציה.

כאשר אדם בונה משכן אמיתי בלבבו הוא הולך ויוצר, מגיע לכל המערכות וחייו הם רצף אחד גדול של תורה ומעשים טובים.

הפעם לא תהיה מלחמת אחים. הפעם, לא רק בגלל האחריות הלאומית, אלא מהסיבה הפשוטה שאנחנו הרוב.

אני לא יודע בדיוק כיצד הרפורמה המשפטית הזאת תעבור, עם תיקונים או בלעדיהם - אבל אני מבטיח לכם שנעבור גם את זה.

כדי שהאכילה לא תהפוך להסתאבות גופנית יש ביהדות מערך מקיף שעוטף את האכילה באיזון רוחני: ברכות והנהגות אכילה

הרב חגי לונדין מציע מילון מושגים חדש שיגדיר את חיינו בתקופה הנוכחית באופן הרבה יותר מדוייק.

בשביל שהלבלוב יהפוך מתסיסה מעורפלת לפריחה גלויה צריך סדר. המקובלים סדרו לנו תוכנית מסודרת שבה אנו הופכים את האכילה שלנו לסדר

"פרשת המן" אינה מיסטיקה אלא תובנה עמוקה: הפרנסה והכלכלה אינן רק תוצר מחשבות אנושיות אלא הן "מן" השמים.

כאזרחים אין לנו השפעה ישירה על המלחמה בטרור אבל יש לנו השפעה עקיפה - עלינו לחזק את נבחרי הציבור שלנו.

כאשר המציאות האובייקטיבית היא ברורה וטובה, יציאה לחופש היא בעיקר החלטה נפשית שלנו.

חודש טבת מספק הרבה סיבות לכעוס. גם ברמה הציבורית אנו רואים הרבה כעס. השאלה היא מה השורש שלו.

המילה "שובב" נתפסת כיום כמילה חביבה אולם המקור התנכ"י שלה משמעו פריצת מסגרות

בימים הללו אנו נזכרים שניתן לנצח את הכול, ניתן לקפוץ ולפסוח מעל התהום. לקבץ כוחות מפוזרים לידי חיים של יצירה.

קיים פער אדיר בין אליטות התקשורת ומדעי הרוח בישראל לבין הציבור הרחב שמעוניין במסורת ובלאומיות.

אנשים שלומדים פרשת ויחי הם אנשים שלא מתרגשים מידי מסערות תקשורתיות.

פטירתם של גדולי ישראל בזה אחר זה אינה אמורה לייאש את דורנו. להפך, יש בה בשורת גאולה

מי שמתחיל את דרכו עם 13 תלמידים בישיבת כפר הר"אה ומסיים עם חצי מיליון תלמידים בחמ"ד – חייב לדעת לפתור חלומות

הציונות הדתית לא מתפרקת ולא נעלמת. אדרבה, הכמות והגיוון מצמיחים הנהגות של צדיקים שונים, שמשלימים אחד את השני.
