אותם שמחפשים לתקוע טריז בין הציבור הדתי לאומי והציבור החרדי לא יהססו לרגע להקים קואליציה עם החרדים תמורת אי שוויון בנטל.
לאחרונה נפתח מסע תעמולתי לקיום בחירות מוקדם ככל הניתן. בין המצטרפים למסע זה ניתן למצוא גם תמימים וישרי דרך מן הציונות הדתית.
לא עוד מתן שירות בייביסיטר להורים עובדים, אלא הסתכלות על חינוך איכותי כעל זכות בסיסית של ילדים בכל הגילים
בעולם האמיתי, ישנן מספר דפוסי חשיבה והסתכלויות, גם אם לפעמים שגויות למדי, עדיין הן יכולות להיות נוכחות מאוד בתוככי האדם
הרצון לראות בקריסתה של המדינה היהודית, רק כדי לקדם הדחה, שלא בדרך דמוקרטית, של מי שעומד בראשה, אין לו שיעור.
דן אריאלי, נחמה ליבוביץ', איקאה, תרומה. כמה מסרים אקטואליים.
ישראל צריכה לדרוש שהיא בעצמה תיתן את הסיוע ההומניטרי, היא תחלק את האוכל ואת הדלק.
אני מאמין כי בטווח הארוך, על ישראל לבנות תוכנית אסטרטגית שתצמצם את תלותה במדינות אחרות.
בשמחת תורה מה שקוראים השבעה באוקטובר התנפצה הקונספציה הביטחונית והתרבותית.
על הצורך והסיכוי לשילוב חרדים במערכות הבטחון והחירום, לא מתוך שנאה ומדנים, אלא מתוך הכרת הצורך הקריטי ורצון משותף לתת לו מענה.
כבר 57 שנים, מהבוקר שלמחרת מלחמת ששת הימים, ישראל וארה"ב נמצאות על "מסלול התנגשות".
לאחרונה הרשת סערה בגלל התכתבות אימהות בגין יום הולדת שהתבררה כפייק.
בעלת ברית של ישראל שתומכת בהקמתה של מדינה נאצית בתוך ארץ ישראל תתגלה בסופו של דבר ובמקרה הטוב רק כמשענת קנה רצוץ
במקום לחתור למערכת בחירות משסה ומפלגת בעיצומה של מלחמה, מוטב ששוחרי האחדות והפיוס יקראו להקמת ממשלת אחדות בכנסת הנוכחית
האם ניתן להחזיר את 80,000 התושבים המפונים מגבול הצפון לבתיהם בביטחון, ללא מערכה צבאית רחבה שתיקח זמן ארוך ותגבה מחיר יקר מהעורף
"דווקא בגלל שאני לא יודע מתי השליחות שלנו פה בעולם הזה תיגמר, אז אני רוצה יותר להשפיע". דברים לזכר הרב זאב נוימן זצ"ל
אנחנו נחנקים מהמריבות האינסופיות שאין להן קץ. חשבנו שהחוק והמשפט יעשו פה סדר ובאבחת החלטת כנסת או בית משפט, הבעיות יפתרו.
מצב הרוח של כולנו מחובר בחוט ששוזר את העם הזה ומאפשר לו לעבור יחד את העליות והמורדות.
מחוץ לכתלי בתי הספר - 'אחריות חינוכית' נשמעת 'כבידה', אך חייבים לקחת אותה ברצינות, למען המגזר.
כמו בבדיחה על היהודי שקרא ברכבת את השטירמר: הארץ חוקר וחושף את גודל המהלומה שחטפו העזתים כדי שילמדו בדרך הקשה שלעולם לא עוד.
איך קרה שדווקא יזמי פילוג שהפגינו נגד ממשלות נבחרות שלא מצאו חן בעיניהם, השתכנעו שהדבר הנכון למדינת ישראל יהיה "בחירות עכשיו"?
במקום להמשיך את מגמת חיזוק המגזר הציבורי בה אני התחלתי ואת שילוב הנשים במשרות בכירות, בש"ס בוחרים לקלקל ולהחזיר אותנו לאחור.
הקרב על הניצחון של עם ישראל עדיין מתנהל בחזיתות השונות של הקרבות. איך בונים את הגשר? מה יחבר בין הצדדים?
במקום להאשים את ישראל באחריות להרג אזרחים מצופה מארה"ב שתשתמש עכשיו בכל 'פטיש' כדי לפתוח את הפלונטר ההומניטרי
הכאב והחששות הם טבעיים ומובנים, ויחד עם זאת, לתקווה יש תפקיד מכריע במערכה על החוסן הנפשי של הילדים.
הייתי רוצה לראות את התורמים שבצבא ובמילואים, לצד תורמות ותורמים בכלל תחומי החיים נכנסים יחד לתהליך תיקון.
לחרות יש מחיר, אבל המחיר של השעבוד לאינטרס זר גם אם הוא של מדינה ידידותית כארה"ב הוא יקר הרבה יותר והוא משולם בדם ולא בכסף.
אדמת עזה תהיה הפיצוי על ההתקפות ממנה לאורך השנים. זה כבר קרה בעולם, ואין צודק מזה.
המדינות אשר מתכוונות להפסיק את המימון של הארגון הנורא הזה, ובראשן ארצות הברית, גרמניה, ובריטניה, עושות את הדבר הנכון.
ערוצים אחרים עסוקים בליבוי הקרעים בתוכנו, מהדהדים את שלטי החוצות: "אתה הראש, אתה אשם".
הורים רבים בארץ משקיעים מיליוני שקלים בחוגים פרטים בכדי לרפד את העתיד של הילדים שלהם.
מי שהתחיל להתפקח רק אחרי הטבח בשבת שמיני עצרת, חייב לחזור וללמוד כמה וכמה פרקים בהיסטוריה הציונית
אפשר לקום בבוקר גם לחדשות כאלה: פרנדדו מרמן ולואיס הר, שני גיסים שנחטפו מקיבוץ ניר יצחק, חולצו הלילה מהשבי.
המפעל הציוני נמצא במשבר הקיומי העמוק ביותר בתולדותיו, הקואליציה האיסלמיסטית עשויה להסתער עלינו בכמה חזיתות כדי לחסל אותנו
שחרור החטופים הוא סוג של נס מתנוסס. דגל שמזכיר לנו את התמונה הכוללת שטרור מנצחים לא באמצעות כניעה אלא במאבק נחוש.
כשלון ואסון מסדר גודל של עוטף עזה, החמור לאין ערוך מזה של מלחמת יום הכפורים, היה אמור להביא לידי התפטרותם של כל המפקדים
הנטייה של ישראלים לא מעטים, גם במנהיגות, להסכים לוויתורים ונסיגות מתפרשת בעולם המערבי כהוכחה לחולשת טיעוני זכותנו על הארץ.
כל הנטיעות שנטעת בעולם הזה, כל הזרעים שזרעת עוד יניבו פירות מרובים מכוחך ומכוח כוחך.
בוגריה של מערכת הביטחון, חותמי העצומות למיניהן, ממשיכים להתנהל כאילו שעיוורונם לא הביאנו עד הלום.
איך יורדים מהר סיני אל החיים? הנה כמה כללים מפרשת השבוע, פרשת משפטים
המילה "אחדות" צריכה לשוב אל השיח הציבורי ללא מרכאות. הקריאה לבחירות היא חסרת אחריות. חלוצינו בגב ההר שומרים עלינו. דעה.
ההיסטוריה מאפשרת תבוסה של אידיאולוגיות מרושעות, אבל לפעמים ההיסטוריה דורשת זמן.
עם ישראל, צבא ישראל, זקוק לשכבת מנהיגים - מפקדים, צנועים ונחושים שלא שבויים בקונספציה.
בתפקידי כשרת ההתיישבות נפגשתי בחודשים האחרונים עם מתיישבים מגבול הצפון שהפכו לפליטים בארצם.
התקשורת בישראל מדווחת שוב ושוב על זעמם של אזרחים ונציגי ציבור ומטפחת שיח של כעס ותסכול במקום לגלות אחריות ציבורית בעת מלחמה.דעה
האדם הממוצע, שאינו מפונה ואינו מגוייס, יכול לתרום למדינה על ידי פעולות פשוטות ויום יומיות, פשוט להמשיך בשגרה – לעבוד ולצרוך.
איך הגיוני שהתיישבות נתפסת כציונות דתית?! האם ידעתם שלמעלה משליש מתושבי יו''ש הם בכלל חרדים?!
צה"ל שועבד לקונספציה שהפכה אותו לצבא שתפקידו גם לשמור על הזכויות של האויב לחיים, בריאות ורווחה
הצְדָקָה וּהמִשְׁפָּט הם שני הבריחים התיכונים (שהם אחד) של חייו הציבוריים של עם ישראל.
עזה היתה מדינה שכל משאביה ותוצריה היו מפעל טרור ונשק אחד גדול. השב"כ פספס את זה בגדול
המילה "משיחי" עברה בישראל טרנספורמציה לאורך השנים, מביטוי לאמונה בגאולה, לשם קוד לסכנה והתעלמות מהמציאות
רשימת המדינות, הידידות של ישראל, התומכות בהטלת איום קיומי על ישראל, מן החמורים בתולדות האנטישמיות העולמית, ממשיכה והולכת
כך הפך "חופש הביטוי" לבלתי נסבל להאזנה עבור הדור הישראלי הבא.
בימים אלו מצוי עם ישראל ברגעי הכרעה בסיטואציה מורכבת: האם לפחד להכריע את הלחימה בעזה או לדרוש בנחרצות הכרעה שתביא לניצחון מוחלט
החיים מלאים אבסורדים נואלים, החל מדרישת ביידן לספק סם חיים לחמאסניקים, ועד להסברי השר פרוש להקדמת גיוס בחורי הישיבות הציוניות
מה שברור לישראלים - שאם המלחמה הנוכחית לא תסתיים בהכרעה מוחצת המערב כולו יפול, לא ברור כלל לאמריקאים.
הצו הנשיאותי של ביידן משנה את התמונה. צווים נשיאותיים הם מכשיר מרכזי במדיניות האמריקאית אל מול איומים ואויבים
הניסיון מלמד שקשה להיפרד מפרדיגמות וקיבעונות מחשבתיים.
מדוע תקשורת המיינסטרים לא מתווכת לקהל שלה את הרוח והאמונה המהוות מרכיב כל כך משמעותי במערכה הנוכחית?
