חופשת החורף שלך -פנימה נופשת
פנימה נופשת 4 התקיים השנה במלון דניאל ים המלח
פנימה נופשת 4 התקיים השנה במלון דניאל ים המלח
לא יעזור חיוך כובש, אין הנחות למפורסמים, בעבודת השם כולנו שווים. אין מסלול מקוצר לחוזרים בתשובה?
הרגשתי שאולי אנחנו קצת חוטאים לתפילה עם כל הסחר-חליפין הזה בין השירים לתפילות. אולי כדאי לחזור פשוט לנוסח - ולהתפלל
אישה שמחה מורידה גשם. כשהוא רואה אותך מתגברת על היצר שנקרא עצבות, הוא אומר: איזו גיבורה את. בזכותך אגשים גשם על כל העולם
פזר את אבקת הרחמים שלך על פצעינו השותתים. תן שיעלו ארוכה. תן שייגמרו הכאבים
"הרבה יותר קל לנו לסלוח לאנשים זרים", הוא כתב לילדים שלו, "כי אין את החלומות שחלמת על אילו אנשים הם יצמחו להיות".
אין קשר בין הכנסה או השכלה ובין הלבוש. יש משכילות ועשירות שמתלבשות כמו חולדות, ויש עניות או בורות שמתלבשות מיליון דולר
שנים באתי בדרישות לריבונו של עולם. השנה אני מתפללת שבתפילות הימים הנוראים אוכל פשוט להיות
האם תפילה היא עניין של הרגל או התעוררות של הלב, ולמה נחנך את ילדינו?
היא הייתה אז איילת אחרת, איילת של המדרשה. צפים בה רגעים מתפילות המנחה שהיא אהבה להתפלל.
בחיים הנשיים יש הרבה התחלות, והרבה סופים. תחילת החיים היא גם סופו של ההיריון. תחילת הילדות היא סופה של הינקות
הרבנית על הקו "גן עדן, מה שלומך? הוזמנתי לעשות הפרשת חלה ברמת אביב ואשמח שתבואי ותספרי לבנות על עצמך" עדן הראל על חודש אלול שלה
כאילו המלך לא ראה אותך. רצית המון דברים וגם עמדת בפתח, אבל לא דחקת ונכנסת. הוא ראה אותך אבל את לא ראית אותו. הרבנית ימימה מזרחי
מאחרית שנה עד ראשית, חומל על עולמו ועליי בתוכו. עוזר דלים. סומך נופלים. זוקף כפופים. מאפס שעונים. מנער שטיחים. מחיה מתים
בדמיוני החושך הוא תמיד הרע בסיפור, והאור הוא הטוב. החושך הוא האין, והאור הוא היש.
לכל אחד מאיתנו יש סיפור שהותיר בו צלקת. מתחילים לתת צ'אנס להרחבת הלב: לסלוח לעצמנו, להגיד מילה טובה לילדים, לקום בזמן
בימים שבהם נהגו שלא לאכול בשר, ראוי ונכון לשים לב, שגם כשקונים דגים יש צורך בהתייחסות רצינית לכשרותם, ולזכור שלא כל דג כשר
אבהות לא נמחקת ולא מתחלפת. אפשר לפגוע בה, אפשר להתכחש אליה, אבל היא לא משתנה. הרבנית נעמי שפירא על חודש מנחם אב
תגיד, אני שואלת אותו, אתה באמת תגאל אותנו, נכון? זה לא סתם יחסי ציבור, נכון? כי איפה שאני לא מסתכלת בעולם אשר בראת, הגלות חוגגת
זה חודש שהוא שלי כי יש לי בו יום הולדת. כי נולדה בו בכורתי. כי התחתנתי בו, כי התאלמנתי בו. מאיה אונה מורנו, הרהורים על חודש אב
תסחבי נשמה, מפני שזה בכלל לא המסע שלך, גם לא המשא שלך. את לא הנושא, את נושאת עלייך אם ישישה. הרבנית ימימה מזרחי על בין המצרים
פעם ועוד פעם החומה נרעדת, תהיתי לעצמי איך היא בכלל עוד עומדת. קולות ריצה נשמעו מאי שם, זעקה.
חם. השם, באמת כל כך חם ולח. יש פה בעלות תשובה שממש מתבשלות, מה עם איזו רוח קרירה מדי פעם?
אם אמיתית תהיה האם הלא חוקית. אימא מרים היא זו שידעה לרחוש תרחישים לא חוקיים, בניגוד לכל כללי ההיגיון. האם אני אמא טובה דיי?
לא יעלה על דעתו של אדם שפוי שגר בקומה החמש עשרה, להשאיר דלת שיוצאת החוצה לתהום בלי מנעול, רק כדי לאפשר לבני ביתו בחירה חופשית.
אני מתגעגעת לתורה. למים הזכים המפכים אי שם בתוכי. היו רגעים שעשיתי "נעשה ונשמע" ומסרתי נפשי עליה. נועה ירון דיין
ה' בודק את התאווה שלך למשהו אחר לפי האכילה שלך. הרעב שלך הוא חוסר סיפוק במה שיש לך. כמה את רעבה לדברים לא שלך. כמה את מתלוננת
שבע טבעות של חיבור, שבעה לבושים, שבעה רקיעים, שבע שבתות תמימות של ציפייה, התרגשות, השתוקקות, שבע ברכות, והיינו אחד
שבועות היה עוד יום שלקראתו נאלצתי ללבוש לבן בימי הצילום ולאכול עוגת גבינה עמוסת קלוריות, רק כי זה האייטם של שבועות. עדן הראל
"או אז מתנפלות עליי טרופיות להמוניהן, שקיות שוקו קרירות, בקבוקי קולה קטנים, מיצים בשלל צבעים, ועוד סוגי שתייה מהמצפים לישועה"
בענן של הרשב"י, השם יתברך הוא גדול גדול גדול, ענק, וטוב, ורחמן. בענן של הרשב"י אפשר לבכות על עומק העומקים של השברים שבלבך.
אנחנו סופרים כל יום בפני עצמו, ומציינים את מספרו הייחודי, בימים ובשבועות. מה המתנות שאנחנו מקבלים על הדרך? הרבנית נעמי שפירא
סליחה? מה פתאום לקנות עכשיו נכסים? איפה ההיגיון הכלכלי? אומר הקב"ה: תקנה. שו"ת על כסף ופרנסה עם הרבנית ימימה מזרחי
צפירה. דקת דומייה. זיכרון צורב עולה מהבטן פנימה ונוגס בחלקת החיוך. דמעה צפה החוצה ופי ממלמל תפילה חרישית.
ברגע הראשון שהחזקתי את נועם, אחרי לידה נוראית שהכול בה הסתבך, הבנתי שעכשיו אני מתחילה חיים חדשים. באמת מאז אני לא חיה בתוך תיק
בצאת ישראל ממצרים, מרים הכינה את התופים והייתה המורה הראשונה לריקודי עם. ומה נעשה בימינו כדי להביא את הגאולה? נשים עונות
יש בנו הכוח להנהיג את הזמן, לקבוע אותו, ועל ידי כך לתת לו צביון. יכולת זו היא פלאית. הרבנית נעמי שפירא
בין בליל הרצונות של ילדינו ושל מי שסביבנו אפשר בקלות ללכת לאיבוד, לאבד חוט שידרה. אז מה ההבדל בין לרצות לבין לוותר?
אני פוסעת בין המעברים בסופר האזורי, מתבוננת בנשים שעורכות את קניותיהן לחג ומשחקת עם עצמי בחידון. הנה גאולה אחת, והנה קורבן.
למי בא לקרוא עכשיו את ההגדה? רעבים, רוצים לדלג קצת. אה, אי אפשר? חייבים לקרוא את הכול? ואז נשמע צלצול טלפון... עדן הראל