מה למדתי מעסקת החטופים?
רגשות ולחצים הם המשעבדים החזקים ביותר של העולם המודרני שהפסיק מזמן לבחור במה ש'נכון'.
רגשות ולחצים הם המשעבדים החזקים ביותר של העולם המודרני שהפסיק מזמן לבחור במה ש'נכון'.
לאחר אלבום אישי מאוד, הוצאתי דווקא עכשיו את "אסור לצעוק". אז למה אנחנו מאוחדים רק כשאנחנו מפוחדים?
ככה ניצור שלום בין חלקי העם, לטווח הארוך. להפנים, לצלם ולשמור
'פרויקטים שקטים' של חסד זאת המצווה הגדולה ביותר ששווה לקיים - כדי להוריד את מפלס הכאב הקולקטיבי.
קשה לי להאמין שנגזר עלינו לספוג בכאב בלי הגבלה עד כלות את הרעיון "הדתי" האלים
הצילו את המערב: החברה המוסלמית צריכה טיפול דחוף ממעצבי התודעה והמגיבים המוכשרים שלנו.
כשאין תחושת 'ביטחון' - זאת הזדמנות שחשוב לנצל כדי להתקדם ולהיות 'יהודים טובים יותר', בפן האישי.
אין טעם להתמכרות להעלאת מפלס הפחד - גם אם כולנו נסחפים לכיוון בלי לשים לב.
לצד הסיוע ההדדי, הגיע הזמן שכל אחד מאיתנו יקח גם אחריות על השלום ביננו, לטווח הארוך.
במקום לשקוע או לסמן אשמים: כדאי שנביט לשמיים ונלמד להיכנע - בפן הציבורי והאישי - למציאות האלוקית הנסתרת.
למרות הרצון המוצהר על 'קבלת האחר', נראה שרק שומרי מצוות מצליחים להכיל באהבה את אחיהם 'התועים'
חטאנו, נהננו ולא עקרנו את השורש הפורה 'תוקפנות מילולית של מבוגרים (ומפורסמים)'.
רפורמה שמפורמה: שורש המחלוקת נוגע לעניין אחר לגמרי - 'אמונה יהודית' מול 'כוחי ועוצם ידי' לגווניו.
כשהעולם משתוקק 'להרגיש מדהים' תמיד - הצד השני של המטבע הוא אמונה וביטחון בפחד, בלי פרופורציה
כדי לחנך את הנוער, חשוב לשנן את המושג הסודי שאיש לא מדבר עליו בקול רם.
ימין ושמאל - זה לא הסיפור הגדול של ערוץ 14, גם אם מוכרים לכם (שוב) שהכל פוליטי
"סוף אוגוסט" ואנחת הרווחה שלנו הם תמצית השלכות התרבות המודרנית שלא השכילה להתאים את עצמה לילדים.
בנות מדיין ועקרון הדמיון: כך משחקים למסורתיים ודתיים בדמיון ומונעים מהם צמיחה רוחנית פשוטה.
'רווקות מאוחרת' היא תוצאה של קיבעון לגבי תפקיד המסגרות החינוכיות המעבירות את זמננו.
בחסות המושג המרגש 'הגשמה עצמית', שכחנו שהחיים המרגשים יותר - נמצאים במקום טבעי, קשה ופשוט יותר
מה הקשר בין הקמת ערוץ 2 בשנות ה-90, טיקטוק וחזרה בשאלה? נדב גדליה מסביר.
לימין תקוע בפה לעג ציני לשמאל - בזמן שהקהל משווע לתוכנית 'הומור יהודי' מהפכנית שתהיה אור לישראל ולעמים
קשה להיות אופטימי כשמביטים על החששות הנובעים מהעולם הרחב שמתקשה להתמודד עם אתגרי הזוגיות והמשפחה.
תדר מיני נמוך השולט במדיה מזה שנים - משאיר מסורתיים חמים עם לב יהודי קר. ככה זה עובד.
מפיקי הבלאגן ברחובות מלמדים אותנו מה קורה כשהחוק הופך לאלוקים - ורגישות לזולת זו רק אקסטרה.
למה יוצר פופולארי בוחר להתראיין דווקא בפודקאסט ואיך זה קשור לחיי התותים של כולנו?
הענווה שבהודאה 'קשה לי לקיים מצוות' - הכרחית לשימור המגזר כ'דתי' השואף לשמירת מצוות.
איך שלא נהפוך את זה, פנימייה בגיל צעיר עושה משהו לבן אדם שאך לפני רגע היה ילד קט במלוא מובן המילה.
כוכב בלי חופש - זה כואב, אבל כולנו שבויים בענייני "פרנסה" ו"הצלחה" - שכובלים אותנו מעבר לצורך הנדרש, על חשבון החירות האישית.
הסגנון חסר הרגישות והזלזול ההפגנתי ב'ואהבת לרעך כמוך' - חדרו לאזורנו. הגיע הזמן לדבר
מאחורי אמוציות השנאה, שוכנת קנאה בסגנון חיים המכוון את האדם להתרגשות מהחיים - באופן טבעי - למרות האתגרים.
מדוע אנשים קטנים שמנהלים דברים "גדולים" - נופלים בגזענות?
מאחורי שנאת שומרי מצוות, עומדת לפעמים סיבה פשוטה: אי הרצון המודחק להאמין לעומק - ולהתחייב לעול גדול יותר מפולקלור
חטאנו, האללנו את הפוליטיקה הכוחנית למען הכלל; עכשיו זה הזמן לתיקון התפישה הימנית ולקדם במרץ את ערכי הפרט.
כש'כאן 11' יפיקו כל שנה תסריטי דרמה וקומדיה דוגמת 'שטיסל' - נבין שמייצגים את כולנו.
התפתחות המכונה מפחידה יוצרים - אך טומנת בחובה ברכה חדשה לדור הבא של צרכני התוכן.
פייק סגירת התאגיד יצר מספיק רעש - כדי שבד בבד יווצרו בו סדרות "בדיוניות" שיסבירו לציבור היכן הבעיות, בלי בעיות
הכתבה הבאה תשכנע אתכם ששינה פשוטה - זה כל מה שאתם צריכים כדי 'לנקות את הראש' (לא נטפליקס).
שומרי ההלכה נאלצו עד היום להסתפק בצפיית דיעבד בתכנים שסיפקה הטלוויזיה. דעה
מגזין הנוער 'מקום בעולם' מפרסם את הכתבה שכל חובב סוכריות גומי חייב לקרוא.