מלכות היא מציאות שמחייבת אישיות חזקה שתנהל את העניינים. מלכות מצריכה מסורת חזקה של ניהול מה שלא קיים בעם ישראל.
בפרשת במדבר אנחנו למדים על מהותו של המפקד הישראלי שאינו עוסק בסטטיסטיקה אלא ביעוד, בחשיבותה של המשפחה והמהות הפנימית
רגע השיא של התגלות הקב"ה לעם העבדים שיצא לעבר חירותו, כמעט ולא שגור על לשוננו?
חמישים ושמונה שנים אחרי שחרור העיר הגיע הזמן להשיב את הלב אל הר הבית. לא די בריקודים ושירים, הגיע העת לדרוש את בניין המקדש באמת
הרב פרופ' יצחק כהן, מנהל אקדמי בפקולטה למשפטים הקריה האקדמית אונו ומרצה במרכז אקדמי לב עומד על ענייני פרשת השבוע בזיקה לתקופתנו
שלוש מצוות ערבות בפרשת בהר - בחוקותי מציירות מדרג מוסרי מחייב: לא להמתין לנפילה אלא להחזיק, לא לעמוד מהצד אלא להיות אח.
בדיוק כמו שהאדמה ניתנה לנו בהשאלה לשימוש אחראי, כך גם הגוף שלנו צריך התייחסות דומה.
הרב פרופ' יצחק כהן, מנהל אקדמי בפקולטה למשפטים הקריה האקדמית אונו ומרצה במרכז אקדמי לב עומד על ענייני פרשת השבוע בזיקה לתקופתנו
גם מי שאיננו כהן מלידה – יכול לחיות את חייו כאילו היה כהן. חמלה, אחריות ושירות אינם תכונות מולדות – הם תולדה של מחויבות
מה בין קדושת הכהנים לפרשת המקלל? עיון בפרשת השבוע מגלה אתגר כפול: שמירה על קדושת המחנה והזהות הישראלית
על הרופא, כמו על הכהן, מוטלת שליחות של הצלת חיים, הפחתת סבל ושמירה על צלם אלוהים שבאדם
הזדמנות חד-שנתית לבקשת תקציב לבניית עירוב
דומה שבמציאות של גלות לא מציבים אידאלים ואתגרים ומסתפקים ברובד הבסיסי של חיים תקינים.
דווקא בעידן שבו תוחלת החיים עולה והביקורים בבתי האבות פוחתים, מצוות "והדרת פני זקן" מקבלת משמעות חשוב מאי פעם.
הרב שנוולד קורא לציבור להוסיף לתפילות היומיות ברכה מיוחדת לנשות לוחמי המילואים: "בלעדיהן – יהיה קשה לחיילים לעמוד במשימה".
הציווי "והדרת פני זקן" מקבל משנה תוקף בעידן של תוחלת חיים מתארכת – לא כמעשה סמלי בלבד, אלא כתפיסת עולם רפואית, מוסרית וחברתית.
"ניהול אש" הוא לא רק כלי צבאי, אלא גם עיקרון מוסרי ורוחני המחייב שליטה, הבחנה ואחריות בשדה הקרב, בזירה הציבורית ובעבודת הקודש.
הרב פרופ' יצחק כהן, מנהל אקדמי בפקולטה למשפטים הקריה האקדמית אונו ומרצה במרכז אקדמי לב עומד על ענייני פרשת השבוע בזיקה לתקופתנו
בשנת ה-77 לעצמאות ישראל: מבט מאזן על חוסנו של הבית הלאומי בעת משבר ביטחוני, על אחדות בזמן מחלוקת
התחנה שבה אנו עומדים היום היא תוצאה של הצטברות רבת-שנים, אך גם נקודת זינוק חדשה, ממנה עלינו למצות את תפקידנו.
כשהמילים לבדן אינן מספיקות – פורצת לה השירה. היא ממריאה, מרוממת, מעניקה צורה לרגש ומרפאה את הנפש.
אהרון לא פורץ בבכי, אולם הוא מתמודד עם האובדן באופן שונה: לא במילים, אלא בתפקוד. הוא ממשיך למלא את תפקידו.
תמיד צריך לעמוד לפני ה', תמיד תזכרו שריבונו של עולם נמצא בכל מקום, ותמיד תחיו את העובדה הזאת שאתם עומדים לפני ה'.
ימי הזיכרון שעסוקים בבכיה על אלו שמתו ואינם עוד, מבלי להשליך מסקנות כיצד בפעם הבאה המציאות תהיה שונה
פרשת שמיני פותחת פתח להבנת גבולות הרגש והרצון הדתי, וחושפת את הסכנה שבסטייה קלה מציווי ה'. מסע של מסירות, דיוק וציווי שמעל השכל
ההתנצחות הייתה שנואה עליו. מעבר להצגת דעות החולקים ונימוקיהם, לא ראה תועלת בלהכביר במלים ולמתוח את הוויכוח.
מדוע היה צריך לחכות שנחשון יקפוץ? בפשטות, המעשה של נחשון מבטא השתדלות של עם ישראל. צריך תחילה השתדלות שלנו, לפני שה' פועל.
במלחמה הזו עבר ציבור עצום תהליך של שיבה למסורת, לערכי היהדות, לאמונה בתורה ובנצח ישראל. ציבור זה חרד ליהדותה של המדינה.
פסח הוא חג שמדגיש את המשפחתיות והקשרים החברתיים, אך החג גם מציב אתגרים רבים בפני רווקים ורווקות.
כמה ירוד הוא הרואה באירוע היסטורי דבר המצטמצם לרגעים הבודדים שבו התרחש בלבד.
כאשר יודע כל ילד מראש, מגיל הגן, את רוב השאלות וגם את רוב התשובות – מה נותר לליל הסדר עצמו?
לקיחת האחריות של הקרבונות הבאים בעקבותיה ומשמעותה עד ימינו אנו, על חובת האחריות והצורך בלקיחתה.
ערב חג הפסח מביא עמו הלכות והכנות ייחודיות, כולל תענית בכורות, מכירת חמץ ובדיקת חמץ.
מה האופי של סיפור יציאת מצרים? מה מיוחד בליל הסדר? הרי ממילא בכל ערב קיימת מצווה זו של זכירת יציאת מצרים!
עבד, בדרך כלל, הוא אדם פחות מוסרי. מה שמעניק לאדם את הממד המוסרי הוא היותו בעל בחירה חופשית.
החיוב בקרבן פסח איננו רק דין טכני – אלא ביטוי לשייכות לארץ ישראל. מי שגר בארץ – שייך לקרבן; מי שבגלות – אינו נושא באחריות הזאת
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות – לילות של ביעור חמץ – עד לימים הללו, עד לשעה זו?
האם די בתפילה במקום הקורבנות? מדוע דווקא ספר ויקרא הוא הראשון הנלמד בילדות? וכיצד קורבן הפסח מחבר בין הפרט לכלל?
הרב אברהם רינת, יו"ר מכון עירוב כהלכה, מסביר את החשיבות של עירוב חצרות, כיצד הוא מתבצע בימינו ולמה דווקא בפסח נהוג להחליפו.
יציאת מצרים היא הלידה הגדולה בהיסטוריה, אירוע שבו נוצר עם מתוך כאב וייסורים, אך בסוף הדרך המתין לו מרחב אינסופי של שפע אלוקי.
"מי שאינו מקפיד לנהוג במנהג אבותיו לאכול לכרפס סלרי דווקא או תפוח אדמה או צנונית, כדאי לו לנסות פעם לחלק למסובים כרפסים מתוקים"
שמירה על המדינה וקיומה, היא שותפות עם הקב"ה בהבאת הגאולה. השירות בצבא הוא מצווה גדולה מאוד.
חשוב להיות זהירים לגבי מה שאנחנו "מכניסים" אל הלב שלנו—אם זה מזון מזיק, ואם אלו דאגות, כעסים ולחצים.
מפרשתנו נלמד לקח מנהיגותי מרחיק רואי: איך משה רבנו חינך לאתיקה ציבורית, אמינות מוחלטת ושקיפות מלאה בניהול משאבי הציבור.
הבעיה בסרבנות איננה רק טכנית או בירוקרטית – אלא ערכית וקיומית. כל מערכת בנויה בצורה מדרגית.
המופת המשכנע ביותר בדבר ההשגחה הא-להית הוא על עם ישראל בגלות ובגאולה. צפו.
ראש המדרשה לידע המקדש קורא לנצל את ראש חודש ניסן לחידוש תביעת העם היהודי לבניין בית המקדש ולהקרבת הקרבנות.
בשבת שורה נשמה יתרה בישראל, זה משהו רוחני, פנימי, חזק ומציאותי. צריך לחוות את העומק הזה, את הרוח הגדולה הזאת ששורה על ישראל.
פרשת ויקהל מלמדת אותנו על היחס והאיזון הנכון בין עבודה, יצירה ומנוחה בעולם בכלל ובעבודת ה' בפרט.
מגילת אסתר היא הפלא הא-להי המוכח ביותר במבחן מדעי טהור, ברמה בהירה כהתגלות האלקית בסיני, בשלושה פלאים שהנכתב במגילה מוצפן בתורה
הרב פרופ' יצחק כהן, מנהל אקדמי בפקולטה למשפטים הקריה האקדמית אונו ומרצה במרכז אקדמי לב עומד על ענייני פרשת השבוע בזיקה לתקופתנו
אם נכוון יותר את הדברים, נבין שהסודות עוד יותר עמוקים. זהו יום שמאד מחבר את הלבבות זה לזה, ואחרי פורים אנחנו נעשים אנשים אחרים.
חוזרים אנו מפורים לפסח, לוקחים את הזכות החוקית לעמוד על נפשנו, יוצאים מארצות גולה ומחוללים את נס קיבוץ הגלויות במדינת ישראל.
השבת קודמת לחטא וגם מתקנת אותו. היא המענה לכל נפילה רוחנית, והיא שמאפשרת לנו להתרומם מחדש ולהתחבר אל הקדושה
כל פורים מלא בתחפושות וחשיפות, במסכות והסתרות, ובסוף יש התהפכויות - "ונהפוך הוא".
הרב מיכה הלוי עושה סדר בדיני פורים שחל ביום שישי. "למעט בזמן שמחת פורים בלילה על מנת לקרוא את המגילה ביום שישי מוקדם בבוקר".
למרות כל הצרות והמשברים אנו מוצאים אצל עם ישראל אופטימיות שלא תמיד מובנת בשכל האנושי.
פורים אם כן הוא תחילתו של תהליך, המסתיים בשיבה לאומית לזהות הלאומית-הדתית הייחודית של עם ישראל.
כדי לעמוד במשימה נדרשת מהמנהיגות איתנות אישית, חוסן נפשי, ויכולת עמידה בלחצים כבדים ומצפן ערכי שמכווין אותה בתפקידה.
