יש אור גדול שמופיע בתקופה שלנו, אור כל כך גדול שגורם לנו לבכות. האם זהו בכי של ייאוש או של תקווה? אנחנו נהיה מהבוכים מרוב אושר.
הדיון על מינוי ראש השב"כ הפך לקרקס אך האשמה אינה רק במוחים. כשבית המשפט הופך לאולפן טלוויזיה, אי אפשר להתפלא שהוא גם מתפקד ככזה
שינוי בגישה החרדית עשוי להשפיע על כל החברה הישראלית ולהוביל לפתרונות מעשיים יותר בשאלה הפלסטינית.
הפגיעה בתפקודו של ראש הממשלה כאשר הוא נדרש לדון ולקבל החלטות במה שנדמה כמו הסדר מזרח-תיכוני חדש.
פרופ' רקובר התריע כי שופטים רבים אינם מודעים לגישת המשפט העברי, ומוציאים מתחת ידם תקלות חמורות המגיעות עד לסיכון חיי אדם.
השחרת פניהם של מתיישבים ונערי גבעות ככלי להצדקת פעולות הרס - תהליך מתוזמן שמתחיל בפרובוקציה, נמשך בגינויים
חגי לובר פונה במכתב פתוח לנשיא המדינה יצחק הרצוג, וקורא לו להעניק חנינה לראש הממשלה. "עם שלם מחכה לאיחוד, שיקום וריפוי"
כל המהות של 'הסכמי אברהם' הוא הסכם שלום ללא ויתורים טריטוריאלים. זו בדיוק ההזדמנות להחיות את הסיסמא הוותיקה: 'שלום תמורת שלום'
חנן לב, מומחה לניתוח מידע שיווקי במרכז האקדמי לב מונה את הסיבות העיקריות לכך, והאם מדובר בתופעה ישראלית ייחודית?
אתה קורא את מעללי קורח ולא יכול שלא להבחין בגלגל ההיסטוריה החוזר בדמות מחאת קפלן, ותעמולת הסרבנות וההסתה.
עוד לא הצטננו מנועי מטוסי חיל האוויר וכבר מתחמם בערוצי הטלוויזיה ויכוח אם ישראל ניצחה או לא. אם הגרעין חוסל או לא.
מעולם לא חשבתי שדו"ח יבש של ספרות, יפתח אצלי לרווחה את שערי הדמעות. התחלתי לראות בו סימן לחיבוק גדול של כל עם ישראל.
מדרון חלקלק ומסוכן. זה לא המקרה הראשון שמסתיים בירי או בהידרדרות לתוצאות קשות והדרך לאירועים אלימים ובלתי הפיכים קצרה ומסוכנת.
בישראל 2025 לא השכל הישר קובע אלא כוחה העודף של היועמ"שית. על כן אנו עדים לסדר יום ולסדר עדיפויות מעוותים.
הגיע הזמן להתבגר. להבין שהדמוקרטיה במתכונתה הנוכחית במדינת ישראל סובלת מליקויים חמורים שחייבים לתקנם.
המאבק בין ישראל לאיראן איננו רק עימות צבאי אלא שורש רוחני של גאולה. עכשיו, לאחר הצלחה מבצעית אדירה, עלינו לשוב ולברר: מי אנחנו?
מי שממסמס את התכנית הזו גורר אותנו בדעה צלולה לכניעה בפני חמאס
בתוך הכאוס הלאומי, כשדמנו נשפך ברחובות עזה, ממשיך להתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
חגי לובר עונה לח"כ משה גפני שתהה "על מה נלחמים בעזה" ומצהיר: "נוסיף לשאת בעול אל מול חוסר הבנה וננצח למרות כל הקשיים".
ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להישאר בעמדה של מגיבה. עליה להפוך למובילה. להשתמש בכלים שהוכיחו את עצמם ברחבי העולם.
מה אם התנ"ך בעצם ממשיך להיכתב בזמננו? קריאת כיוון לפרקים המגוללים את ההשגחה המופלאה על עמנו בעת הזו. לקרוא ולהאמין.
כל בתי הספר עסוקים בהפקת מסיבת הסיום אבל כמה מביניהם באמת מבינים שגם מופע סוף שנה הוא בעצם שיעור גדול ועוצמתי במיוחד של חינוך
הצלחת התקיפה באיראן מבליטה את עומק המורכבות בזירה העזתית - שם אין תחליף לנוכחות קרקעית
כך גם במזרח התיכון. חולשה נתפסת כהזדמנות, וכל ויתור קטן ככל שיהיה, נרשם כניצחון אצל הצד השני.
כדי להשיב את הביטחון, נדרש כיבוש מלא של רצועת עזה, הקמת ממשל צבאי והשלטת ריבונות - בלי להתקפל בפני שיקולים זרים.
תרומת דם היא מהמעשים שבהם הגוף והנפש שותפים לעשיית טוב שאין בו תמורה חומרית, אך שכרו גדול מאד.
כשהמשטרה פוגעת בזכויות נשים - הדאגה חייבת להיות משותפת. חיפוש פולשני אינו יכול להיות כלי הרתעה ולא משנה על איזו מפגינה מדובר
לצד הכאב והאובדן הקשים של הימים האחרונים, אי אפשר שלא לומר: אנו בפתחו של שחר של יום חדש .
שתי הכרעות מוסריות מחכות בעזה שלא קיימות בטהרן: סוגיית "היום שאחרי", והוויכוח על האינדיבידואל שמנקר בנו עוד מימי שליט.
נשיא ארה"ב פשוט מציב בפנינו תמונה בהירה של איך נראה משפט נתניהו בפרספקטיבה רחבה יותר.
התבוננות בדברי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו על המבצע ששינה את פני ההיסטוריה.
תדר העדינות נשחק והמחיר הכבד ביותר נמצא בתוך הבית ובחיי הזוגיות והמשפחה.
המלחמה, שמטבע ברייתה נועדה לאחד, חשפה את עומק התהום החוצצת בין השבטים השונים בישראל, העוינים את זולתם עד להחליא.
לפנינו תקופה של שגשוג בטחוני, כלכלי ובעיקר רוחני. התודעה הציבורית כעת היא בריאה לאין ערוך משהייתה לפני חרבות ברזל.
בעיצומה של מלחמה ובעקבות נס גלוי, נדרשת מאיתנו אחריות רוחנית והובלה עולמית
למרות פערים אידיאולוגיים עמוקים, נועם לניר ליווה ותמך במשפחתו של חגי לובר ברגעים הקשים - ופועל מאז תחילת המלחמה לסייע לחיילים
על רקע דברי האלוף צ'ייני מרום מזהיר הרב ד"ר אליהו זיני משחצנות והכחשת ניסי המלחמה, ומדגיש את תרומת הרוח והאמונה
עם ישראל וצבאו זוכה להצלחות אדירות בשנתיים שבהן הוא נלחם, ובמיוחד במלחמת "עם כלביא" מול המשטר האיראני.
תמונה ישראלית. כולם רגועים, חייכנים, מבינים את המצב, כמעט בטוחים שכאן זה לא יקרה, ובכל זאת החליטו לעצור בנסיעתם דרומה.
זו השעה לשים את הילד במרכז ולא את לוח השנה. להחזיר את הילדים למסגרות, אבל לא כאילו לא קרה כלום, אלא מתוך ההבנה שקרה ועדיין קורה
ארבע הערות על הפסקת האש וסיום המערכה באיראן, לפחות עד הפעם הבאה.
לזירה הצבאית מתווספת כעת הזירה המדינית, ובה לא נוכל לסמוך עוד על ניסים, גם אחרי שחזינו ברבים כאלה.
ההצלחה המופלאה והניסית של חיל האוויר, אמ"ן והמוסד במלחמה באיראן מגלה את השינוי שעבר העם היושב בציון מאז 67'.
תגובה למאמרו של אורי דגון היום ב'ישראל היום': החיים אינם פשוטים, הם מורכבים מאד. והשילוב של טבח ונס הוא חלק מהמורכבות הזאת
אין סמל ניצחון עוצמתי יותר מאשר תינוק שנולד בזמן האש. המסר הוא שהחיים ממשיכים. עם ישראל ימשיך ללדת ולבנות גם כשמסביב יהום הסער.
האפיפיור ממשיך בקו פציפיסטי וזהיר, שמזכיר את זה של קודמו פרנציסקוס, מבלי להכיר בזכותה של ישראל להגן על עצמה.
אותם פרשנים, שאמרו נחרצות, כי אין סיכוי שישראל תפתח במערכה בלא גיבוי אמריקני, לא רק שלועסים את כובעיהם.
שנים של תחזיות מוטעות, פרשנויות מנותקות וחוסר בלקיחת אחריות - הגיע הזמן לחשבון נפש בתקשורת הישראלית
ישראל פתחה, אבל טראמפ הוא זה שהפך את התקיפה לאירוע משנה מציאות. הפלת המשטר האיראני היא תנאי ליציבות עולמית.
איפה היו כל ראשי הארגונים היהודיים הגדולים באמריקה? איפה היו כל הרבנים? איפה היו כל נשיאי בתי הכנסת והפעילים היהודים באמריקה?
אני בוחן ומתייחס רק לגופו של מעשה. ואם הוא טוב ומועיל, אז לא איכפת לי מהכוונה של העושה. זה מורכב? לא נורא.
מבצע "עם כלביא" חשף ניסים גדולים שעשה עימנו הקב"ה ועל כך אנו חייבים להודות. אך האם תקיפת אתר הגרעין בפורדו מחייבת באמירת הלל?
מעבר לעשן הלהבות שעטף את מתקני הגרעין באיראן עמדה אמת גדולה יותר. גבורת יקירינו הפכה למצפן המוסרי והרוחני שלנו.
בחירתו של טראמפ התגלתה כנס לעם ישראל ונתניהו ניצל זאת כדי להיכנס לספרי ההיסטוריה כמי ששינה את המזה"ת וחתום על הישג בלתי נתפס
במזרח תיכון בו כוח שווה למעמד פעולתה של ישראל מחזקת את מעמדה כשותפה ביטחונית אמינה ורצינית.
איך קרה שהספרות היהודית הפכה להיות נחלתם של דתיים בלבד? איך נתנו לזה לקרות? למה אנחנו לא תובעים על אוצרות הרוח שלנו בעלות מחדש?
זו הפעם הרביעית שבה מוסר איום גרעיני מעל שמי ישראל. בכל הפעמים הקודמות, קשה שלא לראות את מעורבות ההשגחה העליונה באירועים
במקביל להישגים המדהימים יש לפעול להשמדת המנהיג העליון חאמנאי וחבורת ההנהגה הפוטנציאלית להחליפו.
בזמן שנשיא איראן כותב במו-ידיו את כתב האישום שלו, אנחנו כותבים פרק של גבורה בתולדות עמנו
