רחפנים עלייך, ישראל
חדירות רחפנים, תמרונים צבאיים והברחות אמל"ח מהווים תמרורי אזהרה חמורים.
חדירות רחפנים, תמרונים צבאיים והברחות אמל"ח מהווים תמרורי אזהרה חמורים.

יאיר נתניהו ואבינדב בגין שוב מעלים את רף השיח - אבל האם זה בגלל הדעה או רק בזכות הייחוס?

חלק מתהליך הריפוי צריך להיות ביטול המשפט ההזוי של נתניהו.

ביקור עומק בשני יישובי מיעוטים - חורפיש הדרוזית ולקייה הבדואית - חושף את הפערים העצומים שבין השתלבות אזרחית.

עתה נקלעה ישראל לנחיתות מדינית. בזירה הבינלאומית אנו סופגים מפלה אחר מפלה. אין די, מסתבר, בניצחון בשדות הקרב.

רכבת ההכרה ב"מדינה פלסטינית" יצאה השבוע לדרך בלי שיש לה איזו שהיא משמעות מעשית בשטח.

מאות מוזמנים, תקיעת שופר, בלונים צהובים וספר אחד שהותיר את כולם דומעים: פדוי השבי אלי-ה כהן משיק את 'מופאוודאת'.

בואו נאמר את האמת: במפה הפוליטית יש רק מפלגה אחת (חוץ מהדתיות), שיש לה מורשת, שורשים, מוסדות ובחירות.

איראן ממשיכה לאיים בגלוי על ישראל, גם תוך משבר פנימי הולך ומחריף. המערכת האיראנית כבר מתכוננת ליום שאחריו.

תזכורת חשובה למי ששכח או לא ידע. לעם היהודי, אם חלילה וחס תיפול מדינתו, לא תינתן הזדמנות שניה.

דומה שכבר הורגלנו בגינויים, גם מאלה שנחשבים לידידי ישראל. הורגלנו לשמע כל מיני רעיונות כיצד לפתור את הבעייה הפלשתינית.

במלאת 90 שנה לפטירת הראי"ה - תזכורת לעמדתו הברורה בעד גיוס לומדי תורה למלחמות ישראל, ולעומתה עמדתם המפלגת של רבנים בני זמננו.

עשור למדינת ישראל, שנת 1958: מפת המדינה החצויה חולקה בעשרות אלפי עותקים והציגה מדינה צעירה, צרה ומוקפת אויבים.

בעוד חמאס משתלט על דעת הקהל בעולם - מערך ההסברה הישראלי כמעט ואינו קיים

יוסי אחימאיר מזהיר מהטבח האכזרי בדרוזים בסוריה, תוקף את האדישות הבינלאומית והגיבוי שמעניקות סעודיה ומדינות נוספות למשטר החדש.

במקום לעמוד איתנה מול הלחץ הבינלאומי, ישראל מאפשרת הכנסת טונות של מזון לעזה, בעוד החטופים נרקבים בשבי החמאס.

גם אחרי שעזה הפכה למתחם לוחמני מתחת לאדמה ומעליה עדיין נמצאים בתוכנו "דוד גרוסמנים", רחמנים על אכזרים, שיאשימו את ישראל.

בן כספית כינה את הממשלה "חבורת תתי-אדם", מחה על כך שסעיף האיומים על ראש הממשלה נדון ראשון בישיבת הממשלה

לא רק טילים מאיראן איימו על יד ושם. בימים האחרונים מוסד הזיכרון לשואה ולגבורה מותקף מכיוון אחר. את איראן מחליף עיתון "הארץ".

הביקורת הגלובלית על תכנית "העיר ההומניטרית" חושפת את כישלון ההסברה הישראלית. ספרון חדש מנסה להשיב - אבל בקול חלש מדי.

יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, היה היחיד מחברי הליכוד שהגיע לאזכרה ליצחק שמיר והצהיר במהלכה: "דבריו מהווים גם כעת מפת דרכים לישראל".

אין צורך להכביר מילים על עו"ד גלי בהרב מיארה, שהגיעה לתפקיד כמעט משום מקום, הפכה לגורם הדומיננטי במדינה.

בהיות החמאס גוף בלתי רציונלי לחלוטין, שנאתו לעם היהודי מכתיבה את הליכתו העיקשת עד סופו המר.

עוד לא הצטננו מנועי מטוסי חיל האוויר וכבר מתחמם בערוצי הטלוויזיה ויכוח אם ישראל ניצחה או לא. אם הגרעין חוסל או לא.

תמונה ישראלית. כולם רגועים, חייכנים, מבינים את המצב, כמעט בטוחים שכאן זה לא יקרה, ובכל זאת החליטו לעצור בנסיעתם דרומה.

אותם פרשנים, שאמרו נחרצות, כי אין סיכוי שישראל תפתח במערכה בלא גיבוי אמריקני, לא רק שלועסים את כובעיהם.

ה-13 ביוני ייחקק לעד בתולדות ישראל, כיום שבו, בעקבות פעולת צה"ל, המזה"ת עשוי לשנות את פניו.

לא יהיו לנו עוד ניצחונות מוחשיים, כניצחון ההוא מעורר ההשתאות העולמית. מלחמת "חרבות ברזל" מוכיחה זאת יותר מכל.

לרגעים דומה שביבי נהנה מהמעמד, המנתק אותו לשעות מ"כאבי הראש" המחכים לו בחוץ.

נאום נתניהו הפך לבדיחה – עד שהתמונות מהשטח הוכיחו אחרת. יאיר גולן שוב חצה קו אדום, והפעם עם אמירה שהדהדה עד לקמפוסים באירופה.

ד"ר מיכל פלדון בחרה לעזוב את הארץ ולהאשים את ישראל בפשעים – במקום להפנות אצבע מאשימה כלפי חמאס, האחראי למלחמה ולשפיכות הדמים.

מאמר תגובה זה נשלח אל אורי מרק, עורך מוסף "הארץ", בו ביום שבו פורסמו באותו מוסף שלושה עמודים מלאי עיוותים על אבי.

כותב המאמר יוצא נגד הדירוג השנתי של "עיתונאים ללא גבולות", וטוען כי מדובר בארגון מוטה המתעלם מחופש הביטו ומעדיף תעמולה.

משימתו החשובה של הרמטכ"ל זמיר היא למנוע גלישתה של הפוליטיקה הפרועה, המשסעת את העם ומשמחת את אויבינו

לא ביום הזיכרון לשואה ולגבורה מדובר. כוונתי לטקס שהתקיים על שפת ימה של תל-אביב, לצד בית גידי שהוא מוזיאון האצ"ל בתש"ח.

מה פשר התמרונים הצבאיים בחצי האי סיני, ובניגוד להסכם השלום? ומה פשר המשטמה הגוברת לישראל בתקשורת המצרית?

במכתב שנשלח ב-1958 אל ד"ר אב"א אחימאיר הביע איגוד העיתונאים האוקראינים בגולה דאגה ממערכת היחסים המתוחה בין יהודים לאוקראינים.

זוהי מדינת היהודים שבקרוב תחוג 77 שנות קיום, הישרדות ו...שגשוג. רבים בעולם שונאים אותה, מקנאים בה, אבל תרומתה לאנושות ברורה.

הסכנה החמורה מכל לקיומנו היא מלחמות היהודים המתגברות. לדאבון הלב, כשאנו לפני חג האביב והחירות, האחדות היא מאיתנו והלאה.

רבים שואלים אותי, מדוע אתה מענה את נפשך וקורא "הארץ"? מדוע אתה מפרנס אותו בתשלום דמי מנוי? ואני עונה בלי למצמץ

אני שומע את הטענה שאני עמדתי בצד, שתקתי, לא הגבתי, אפילו עודדתי. שקר שחוזרים עליו פעמים רבות אינו הופך לאמת.

התופעה של "מקורבים" שברגע שסיימו תפקידם, או אפילו הודחו, פוצחים את פיהם, מגלים סודות מדינה, ומאיימים - הפכה לנורמה בזויה.

להגרי זכויות רבות, הוא מוכר בכל בית בישראל, כדוברו של הרמטכ"ל היוצא ושל צה"ל מאז פרצה מלחמת חרבות ברזל.

יצחק שמיר לא היה מאפשר את טיפוח החמאס במתן מזוודות כסף, את התעצמותו האימתנית, ולא היה מקבל את "פולחן" התמתנותו.

גלי בהרב-מיארה מפירה ביד גסה את מערכת היחסים שבינה, כיועצת משפטית לממשלה, לבין ראש הממשלה נתניהו וממשלתו.

בית-המשפט נהג בקלון, כשהמשיך לפעול ואפילו מנע ביטול של דקה מזמנו ה"יקר" כדי להתייחד עם זיכרם של שירי, אריאל וכפיר הי"ד.

מיקי גולדמן, ניצול שואה ועוזרו של גדעון האוזנר במשפט אייכמן, מסביר מדוע אסור להשוות את 7 באוקטובר לשואה

מה כי נלין על עיתון קטארי, כאשר עיתון עברי, שוקוניסטי, מנהל קמפיין מזוויע נגד נשיא ארה"ב – רק משום שהוא תומך נלהב בישראל.

על ג'ומיק סמסונוב ואמל נסראדין – שני בני דור תש"ח, יהודי ודרוזי, שחיו ופעלו למען המדינה, אהבו אותה ושאפו לאחדות ישראל

מאיש צבא עטור ניסיון לפוליטיקאי שכבש את הליכוד – ואיבד את מעמדו בעקבות המלחמה.

שני חופים, שני עולמות – שחרור החטופים חושף שוב את הפער התהומי בין ישראל לעזה.

בזמן שישראל נלחמת בטראומה ובאתגרי הביטחון, תפקיד התקשורת עולה לכותרות – נדרש חשבון נפש של "הממלכה השביעית".

החזרה של טראמפ לבית הלבן מחזירה את התקווה לשיתוף פעולה אסטרטגי עם ישראל.

האיסלאמיזציה הגוברת, ההתבססות בסוריה והתוקפנות כלפי ישראל – כיצד הפכה טורקיה של ארדואן לגורם מאיים בזירה האזורית?

שלטי החוצות הדהויים והזמן שחלף אינם משכיחים את המאבק להחזרת מאה החטופים מעזה.

מהטראומה של ה-7 באוקטובר ועד התמודדות מול איומים מתמשכים, יוסי אחימאיר מנתח את האתגרים הקיומיים של ישראל בעידן "חרבות ברזל"

ספרו החדש, "המחצית השנייה", מאגד מאמרים מתקופת מלחמת "חרבות ברזל", המשלבים בין עמדות אידיאולוגיות מוצקות לבין מחויבות עמוקה

בין סקופים עיתונאיים לניפוחי יתר, על תפקידה של התקשורת והפוליטיקה בעיצוב התודעה הציבורית

יוסי אחימאיר מצביע על שינוי דרמטי בגימנסיה העברית "הרצליה" תחת הנהגת המנהל זאב דגני

בעוד המלחמה גובה קורבנות והמדינה מתמודדת עם משברים, סוגיות מהותיות כמו תאונות הדרכים נדחקות הצידה.
