קלקולה של הקללה
בדומה לבלק ולבלעם, גם כיום ישנם כאלו המתעקשים בכל רגע נתון למצוא את השלילי במדינה, בכל פעם מסיבה אחרת
בדומה לבלק ולבלעם, גם כיום ישנם כאלו המתעקשים בכל רגע נתון למצוא את השלילי במדינה, בכל פעם מסיבה אחרת

בישראל ובעולם יש אנשים שהם "מקללים מקצועיים". ככל שהם קיצוניים יותר, השקר שלהם נחשף, אנשים סולדים מהם ומצטרפים לאנשי הברכה.

אנו נבקר ללא משוא פנים את הכשלים של הדרג הפיקודי, הניהולי והממשלתי אולם מתוך הכרה שכולנו מעוניינים באותו דבר – טובת עם ישראל.

אנחנו נמשיך את חייהם של הלוחמים הקדושים שלנו בכך שנוסיף חיים, שננצח, שנוליד עוד ילדים ונבנה עוד ועוד ישובים.

אני מציע לכל אחד ואחת לחפש דבר אחד טוב שצמח בחייהם האישיים מתוך חודשי המלחמה. אתם תתפלאו מהתוצאות.

הזהות שלנו תישמר גם בפני שמאלנים כועסים או מחייכים. נמשיך להתחבר באופן אמיתי עם הרוב המוחלט של הציבור היהודי שהוא מסורתי ולאומי

הרב חגי לונדין מספר על הישראלים והישראליות, גיבורי-העל, שהוא נתקל בהם במהלך ביקוריו הרבים בקהילות ויישובים ברחבי הארץ.

אנשי החינוך הם גיבורי מלחמה לא רק בגלל המילואים - אלא בעיקר בגלל שחינכו את הדור שהציל את המדינה.

מה שמאפשר לנו מרווח נשימה בין צרה לצרה זו התורה. בזכות אנשים כמו אלון וייס ז"ל עם ישראל ינצח את אויביו ושונאיו - מבחוץ ומבפנים.

כל אחד מהחללים הקדושים במלחמה אמנם לא נמצא איתנו כעת בגופו, אבל ברוחו הוא מחובר עוד יותר למשהו נצחי, אמיתי וטוב.

על מנת שהלימוד התורני יעביר אותנו תהליך יעיל ומשמעותי, הוא נדרש להיות מתוכנן, כולל ושיטתי.

המערכה בדרום, המערכה בצפון ובשאר הגזרות, והאויבים מבית ומחוץ – שום דבר לא ישכיח מאיתנו שעמדנו וקיבלנו תורה בהר סיני.

ישנם הרבה כוחות שנחטפו מעם ישראל בזמן האחרון - ולא כולם באשמת החמאס. הגאווה הלאומית, האמונה בצדקת הדרך, כולם ישובו הביתה.

הפער שמתחדד כעת בין המצב שבו אנו נמצאים לבין המצב שבו היינו רוצים להיות – עוזר להפריד בין דמיון לבין מציאות.

שבעת החודשים האחרונים היו סוג של יום ירושלים מתמשך. ימים שבהם המציאות מתחדדת ואדם מגלה דברים ביחס לעצמו.

האנרכיסטים בישראל מונים (אולי) כמה אלפים והשמרנים (המסורתיים) הם מיליונים. חשוב לעמוד מול האנרכיסטים בנחישות ולא להתרגש מהם.

אנו לא חיים בזמן הכיבוש הרומאי ואנו לא נכנסים למערה. העיקרון של רשב"י נותר בעינו – גם ברגעים חשוכים ישנה תקווה.

הדרך שבה מנהל הקב"ה את עולמו בדורות הללו היא בדרך הטבע, אולם מידי פעם אנו מקבלים לחישה מלמעלה, שמזכירה לנו מהו הסיפור הגדול.

ספר חדש: "לשוב הביתה: מגילת רות של הנפש", ביאור של הרב חגי לונדין ובנו יצחק למגילת רות שבה דמויות המגילה נלמדות ככוחות בנפש

חייבים להפנים: הרוע, המופרעות והטירוף – הם החריג; הטוב, הנורמאליות והאיזון – הם הרוב.

השנה יש לנו הזדמנות להיות עצמאיים מבחינה נפשית. לשמוח בעצם העצמאות, בעצם זה שלעם היהודי יש מדינה, גם אם לא מושלמת.

לא צריך להתרגש מהפחדות על סופה המתקרב של מדינת ישראל במיוחד בעקבות האסון הכבד שחווינו בשמחת תורה. העם היהודי שרד צרות קשות מאלה

נציין בכאב את יום השואה ואת יום הזיכרון שיקבע לזכר האסון שפקד אותנו - אולם לא נהיה כפויי טובה לקב"ה שמקדם אותנו מדור לדור.

כדאי לכולנו לפתח סוג של קור רוח מול עוולותיו של העולם הזה ומאידך למצוא לעצמנו את הדרכים לזכור שזהו אינו המצב האידאלי.

אל תתרגשו מקולות המיואשים והשונאים. יש מישהו יותר חזק מהם שיחליט מה יהיה ולו אנו מודים גם בימי חג וגם בימי חול.

בתחילת המלחמה נדרשנו לטפח שרירי התעשתות והתגברות על ההלם הראשוני. ככל שהזמן עובר אנו נדרשים לשרירי התמדה ושמחה בהישגים קטנים.

השריר הנפשי שאותו יש לטפח הוא התקדמות בדרך הטבע. הנגזרות הן השתתפות הציבור הדתי בצבא, בכלכלה ובדיפלומטיה ואורך רוח מול הקשיים.

אין סתירה בין רוח וחומר. עם ישראל מצליח צבאית וכלכלית בטווח הארוך מפני שהוא עם שמגלם בהיסטוריה שלו את ערכי הנצח.

השבוע יצא לדרך הגיוס הגדול בתולדות ישיבות ההסדר, עם כ־1,300 מתגייסים ומיצוי כמעט מלא של פוטנציאל הגיוס לקרבי.

למרות חצי שנה של מלחמה - חיי השגרה מתפקדים. מבט מפוכח מבין שבטווח הארוך ברור מי הולך לנצח, וזה לא האיראנים.

מדינת ישראל עומדת כעת באחת משעותיה הקשות, אולם אין בנו רגע אחד של חרטה, לא על לידתו של עם ישראל ולא על לידתנו שלנו.

הרב חגי לונדין מציע, בימים של גיוס משמעותי לצה"ל על רקע המלחמה, תפילה להורים שבניהם מתגייסים הכוללת בקשת על הפרט והכלל.

מדינת ישראל התעוררה מן התרדמה שהייתה שרויה בה. ימים יגידו כיצד תתפתח המערכה אולם דבר אחד בטוח – הימים יגידו לטובה.

ב-7 לאוקטובר הוכח שרוב הציבור היהודי בישראל אוהב את ארצו ומסורתו. יש מספיק כוחות בריאים שמשרתים את העם בכל תנאי. איתם ננצח.

החיילים שלנו ש"יצאו מן החיים" לא הפסיקו לחיות - אלא התחברו למקור טהור הרבה יותר - לחיי הנצח של האומה.

הלכה לעולמה יהודית המנדינגר, סופרת, עו"ס ובעלת אות לגיון הכבוד. ניהלה בעבר את בית היתומים היהודי לניצולי מחנה הריכוז בוכנוואלד

קיים ציבור בעם ישראל שמוכן להקריב מעצמו ללא תנאים מוקדמים; גם שמגרשים אותו מהבית וגם שלא מוצא חן בעיניו מה שקורה במדינה.

הרב זמיר כהן הסביר מדוע חרדים לא משרתים בצה"ל ותקף את התנהלות הציבור הדתי-לאומי. הרב לונדין השיב: "לא מרצים איש - צבא זו מצווה"

העיבור של חודש אדר נועד להתאים את ההארה הרוחנית שנמשלה לשמש למציאות הארצית שמשתקפת בירח, וכל זה לקראת הולדתו של עם ישראל בניסן

החיילים הנפלאים הללו – שעומדים לצערנו גם בראש הנופלים – הם זן חדש של לוחמים שעם ישראל לא ראה מזה אלפיים שנה.

בכל פעם שנופל לוחם אני מנסה להתחקות אחריו מעט ולהבין מהיכן מגיע הכוח. בכל פעם אני מתפעם מחדש.

האסון שנחת עלינו בשמחת תורה היה מעל ומעבר, אולם הוא גם עורר גבורה והתנדבות מעל ומעבר, והמערכה גם תצמיח ישועות מעל ומעבר.

יש אנשים שתפקידם להצביע על הפער בין הרצוי למצוי ויש אנשים שתפקידם לעבר שנה ולהצביע כיצד אט אט מצטמצם הפער ונולד לנו חודש "אדיר"

הרמת גבה מול השנאה של כוח קפלן או עיתון "הארץ" – אינם "התנשאות". גם לציבור שלנו יש חסרונות - המרכזי שבהם הוא נטייה להלקאה עצמית

בעיסוק האינטנסיבי בפרטי המלחמה יש לעטוף את הכל בתכלית. לזכור את המטרה עבורה אנו נלחמים – לשם שמים.

הצאצאים של מרדכי ואסתר לא מתיימרים לדעת בדיוק מה יקרה. הם עושים ככל יכולתם ברגע הנתון ומוכנים להקריב כל מה שיידרש.

הכתרות, סעודת פורים, עדלידע, שבת זכור ועוד מתקרבים למוסדות החינוך בעוד המלחמה נמשכת וגובה מחיר כבד. הרב לונדין בראיון על האתגר.

אדם שהתמסר במשך חודשים ארוכים למען כלל ישראל – ישוב מן המלחמה אדם אחר - אדם מלא במשמעות וערכיות.

מי שמצוי בעמדה נפשית של תרומה יודע גם להוקיר תרומה של אחרים. עם ישראל אוהב לקטר אבל גם יודע לתרום מכל הלב.

שחרור החטופים הוא סוג של נס מתנוסס. דגל שמזכיר לנו את התמונה הכוללת שטרור מנצחים לא באמצעות כניעה אלא במאבק נחוש.

בימים אלו מצוי עם ישראל ברגעי הכרעה בסיטואציה מורכבת: האם לפחד להכריע את הלחימה בעזה או לדרוש בנחרצות הכרעה שתביא לניצחון מוחלט

נתקלתם באדם שמפיץ היסטריה וחולשה? אל תתביישו, גלו אחריות, שדרו חוסן, פרופורציה ואופטימיות.

הרבי מקוצק היה קרוץ מחומר אחר. הוא הבין שתהילה ופרסום, כמו כסף ועמדות כוח, הם דברים חולפים. מה שנשאר אחרי 120 זו האמת בלבד.

כאשר מבקשים מכם להצטרף לאחת מיוזמות השבת החטופים בדקו מי עומד מאחור: האם המשפחות הגיבורות של פורום תקווה או כוח קפלן.

מדינת ישראל חזקה יותר מכל אויביה – ביטחונית, כלכלית וחברתית. אנחנו נקרע גם הפעם את ים סוף שעומד מולנו.

לא ניתן לברוח ממחייה מוחלטת, מעל העצים ומתחת לאבנים, של חמאס. לא ניתן לברוח ממלחמה מתמשכת שתניב ניצחון. כדאי לצמצם נזקים בדרך.

אסור לא להתמכר להצלחה הראשונית אלא להפנות משאבי נפש להתמדה. לחוש התחדשות לא רק ברגעי שיא אלא בדרך ארוכה ומפותלת.

אנחנו לא הולכים לשום מקום. אנו ממשיכים לצאת ביד רמה ממצרים, ייקח כמה זמן שייקח.

סדרי הטבע, הקונספציות, והשאננות מתנפצים להם במהלך עשר המכות. אנחנו עוד נראה בקרוב את הישועה שתצמח מתוך המכות שאנחנו חווים כעת.

המלחמה הנוכחית רק הבהירה, למי שהיה צריך הבהרה, מי הם עיקר הכוחות שנושאים על גבם כיום את ביטחון ישראל.
