ברגע שהח"כים החרדים וההנהגה הרבנית החרדית החליטו שהם אטומים לכאבו של עם ישראל, אין דרך אחרת.
השבוע התנהל שיח קשה על שובאל. מי שמדבר כך ובמיוחד על חייל שנהרג משפיל את עצמו בדיבוריו.
מקצת שבחם של עובדי החטיבה להתיישבות
ההיסטוריה מוכיחה שלמרות שיהודי ארה"ב מצביעים באופן מסורתי לדמוקרטים, הנשיאים הרפובליקנים היו תמיד יותר ידידותיים לישראל.
לנוכח סירובם של המשתמטים לתרום חלקם להצלת ישראל מיד צר, אין מנוס מנקיטת סנקציות חריפות, עד כדי שלילת זכותם לבחור ולהיבחר.
את בן ארי העמידו לדין על אמירות שהוכיחו את עצמן ועל כך שזעק את האמת, את שוקן לא יעמידו לדין גם אחרי שהסביר שיש כאן נכבה שנייה.
באותו רחוב מקור חיים - היו מהלכים להם הרב והתלמיד אוהבים ומעריכים זה את זה, ועתה יפגשו להן שם בכאבן האם השכולה והאלמנה
הציבור הדת"ל לא יסלח למפלגת הציונות הדתית על תמיכתה במתווה גיוס שבמבחן התוצאה יאפשר לחרדים להמשיך וליהנות מפטור לגיוס. דעה
אם "כל המרפה עצמו מדברי תורה, אין בו כוח לעמוד ביום צרה", ודאי שכל העמל, שוקד, מקיים, מסוּר, וחרד לדברי תורה, כוחו רב ביום צרה
ארץ ישראל היא ארצנו, של העם היהודי. מי ששכח קיבל תזכורת בפרשת בראשית השבוע. למרבית הכאב אנו, בעלי הבית, סוחרים בה ללא סמכות.
מתחת לרדאר פורחת לה תנועה ישראלית לא מוגדרת שרומזת למגזריות הדינאמית: 'נסחפת'.
חייבים להבין, כישלונות מאורעות ה 7 לאוקטובר לא היו קשורים ולא היו תלויים בגיוס כזה או אחר של הציבור החרדי לצה"ל.
יש כאן סלידה מהשתמטות החרדים, אך מנגד נטען שנטישת הקואליציה הנוכחית תוביל לאלטרנטיבה שעלולה להיות מסוכנת יותר.
"היו רגעים של הוד, קדושה ורוממות, שאתה אומר בהם כך רב צבאי צריך להתנהל במלחמה". על דמותו המאירה של הרב אברהם גולדברג הי"ד
אל נא תעמדו מנגד. אחיכם זקוקים לכם במלחמת המצווה הזאת. זו זכות גדולה להיות שותף להצלת עם ישראל מידי צר.
איזו קדושה יש בסדר התחלת הזמנים? דאורייתא או דרבנן? או מנהג בעלמא? וכי אין מקום לשנות סדרים מפני שינוי העתים?
החזית הירדנית מתחממת והולכת, מתחברת לטרור הגובר ברחבי יהודה ושומרון – והמלך, גם אם היה רוצה בכך, ידיו כבולות למדי
איך יכולים מחנכים להסביר לבני הנוער את התופעות שעיניו המשתאות רואות בעולם המערבי, במדינת ישראל ובתוך הציונות הדתית עצמה?
החרפה המרכזית מתנוססת מעל ראשיהם של אנשי הציונות הדתית, הסוחרים בקולו של הציבור אותו הם מייצגים.
בזמן חג שמחת תורה, גבורת לוחמי צה"ל נמשכה בחזיתות, ובין הלוחמים היה שאול, איש ערכי ואב לעשרה ילדים, שבחר להילחם למען עמו ואדמתו
בעולם שספוג מחומר מאכל, נצנצנים ויח"צ עצבני בלטה במיוחד דמותו הביישנית של הרב אבי גולדברג הי"ד בחיוך ובבחינת ה'מים שקטים' שלה
צריך להגיד ביושר, הסיבה שבמדינת ישראל לא מתמרצים את מי שנתן את חלקו למדינה היא התנגדות נחרצת של המערכת המשפטית
התלבטתי אם זה המקום שראוי שישמע בו קדיש על בני יהונתן, שהיה תלמיד חכם, ירא שמיים וחייל צה"ל שהרי הם סבורים שהיה מקולקל ופשרן.
מי ששבוי בקונספציית אוסלו ממשיך לנסות לשווק שוב ושוב את אותה איוולת מסוכנת ולצפות לתוצאות שונות.
אויבינו רואים את המחלוקות הגלויות ביננו אך אינם ממסוגלים להבין את סוד הקיום ההיסטורי שלנו, שהינו הנפש והנשמה הציבורית והנצחית
שנה שלמה הבלגנו. נשכנו שיניים ושתקנו. התייחסנו אליכם כאחים חרדים יקרים החלוקים עלינו. האמנו שתבינו שאנחנו צריכים אתכם. טעינו.
המציאות שנכפתה עלינו מאז ה-7 באוקטובר אינה מאפשרת עוד את הלוקסוס של ההתבדלות.
במלאת שנה למלחמה חייבים לתחקר ולהפיק לקחים מיידיים באותם דברים נחוצים שאינם סובלים דיחוי, ולפעול בהתאם.
לדאבון לב, לא תפיסת עולם מנומקת מניעה כיום את מחנה השמאל, אלא מצוקה נפשית חריפה.
ציבור מיואש ממנהיגיו הוא ציבור חלש, ללא השראה, שלא יוכל לעמוד במשא המלחמה לאורך זמן. הקימו במושב הזה ממשלת אחדות שכוללת את כולם
לפני שנה ההנהגה החרדית המנותקת לא השכילה להתעלות לגודל השעה. יכלו לשתף פעולה עם הצבא ולעודד את כל מי שאינם לומדים להתגייס.
כזה היה גם רועי וייזר הי"ד, תושב אפרת, שהבוקר זכיתי להשתתף באזכרה שלו, בבית העלמין הצבאי בכפר עציון.
4 פעמים ב-76 שנות המדינה השתלט צה"ל על שטחים בלבנון מעבר לגבול – 4 פעמים נסוג מהם. כל נסיגה רק הכשירה את המלחמה הבאה
כמה פעמים ועוד כמה זמן נשמע שוב ושוב את האמירה מפי ניר דבורי ויואב גלנט – "התקיפה באיראן תהיה בקרוב"?
היום הושענא רבה, האושפיזין של היום הוא דוד המלך. אבירם, אתה היית עם טמפרמנט של דוד המלך.
בעידן הרשתות החברתיות והפוליטיקה הפופוליסטית רק אמירות ועמדות קיצוניות מצליחות להבקיע את 'תקרת האלגוריתם'
אנשי תוכן נמצאים בסיכון גבוה ללקות בחוסר רגישות למושאי אייטמים עימם הם באים במגע, אך אפשר גם אחרת.
ארבעה לוחמים גיבורים השאירו לנו דברים מפעימים על מה שהם מצפים מאיתנו. והיסטוריון אנגלי אחד, שמזכיר לנו על מה בכלל השמחה.
הפעולה הקרקעית עכשיו בדרום לבנון, היא פעולה צבאית שתהפוך למלחמת התשה, בה חיזבאללה מעוניין.
השנה הזו היתה השנה בה קמנו על רגלינו, נחושים לחתום את עצמנו, את עמנו ואת מדינתנו, לחיים.
בחג של תורה החיים לא מרכינים את ראשם בפני המוות. ההעדר לא דוחה את היש. העצב לא ממתן את השמחה.
זו ההזדמנות שלנו לתקן. יש להדגיש במיוחד את שמחת הניצחון, את היכולת המופלאה של עם מוכה וחבול להתעשת לבלום ולתקוף.
הרב אבירם הי"ד לא היה רק מפקד, הוא היה מפקד-מחנך, אישיות משכמה ומעלה, גם לחיילים מבוגרים – אנשי מילואים, והתייחס אליהם כבנים.
'הציונות היא שובנו אל היהדות עוד לפני שובנו אל ארץ היהודים – אנו הבנים שיצאו וחזרו, מוצאים בבית-אבא כמה ענינים המשועים לתקון
תזכורת מרה לכך, שסוכות השנה נחוג בעיצומם של ימים נוראים של לחימה בכמה חזיתות, חללים ולוויות, אזעקות ובהלות.
דרעי עובר לניסוחים מיסטיים אולי דווקא בגלל שהוא מבכירי מקבלי ההחלטות בישראל ויותר קל לדבר במונחים מטאפיזיים מאשר לקחת אחריות
יש לשקול מה כרגע מתאפשר עדיין כשהאריס צריכה גם את היהודים, אבל אתגר כזה ניתן יהיה להציג לאמריקאים לאחר הבחירות.
דאגלס מארי חש הקלה שהוא לא יהודי, כדי שיוכל לשמוח בחיסול אויבינו. האם הוא צודק? מבט עכשווי על חיסולם של רבי-המרצחים במלחמתנו.
התנהגות אינפנטילית וחסרת מעוף של שני מנהיגי השמאל-מרכז ביחס לניסיון להרוג ראש ממשלה מעלה תהיות על כשירותם הפוליטית והמדינית.
לכל הורה יש את ילד האתרוג שהוא גאה בו מטפח אותו והוא רואה בו גאוות המשפחה. אבל כמה הורים באמת יודעים איך לטפל בילדי החווה שלהם?
אנא יצגו בכנסת את האמונה בתורת החיים המלמדת שאין סתירה בין לימוד תורה לבין שירות, ואין היתר הלכתי לפטור בני תורה ממלחמת מצווה.
ביום שבו הוזמן אברהם לסוכתנו, נעקד סמ"ר יהודה דרור יהלום הי"ד מסיירת גולני, בדרום לבנון.
"אופיר רחוק ממני פוליטית מרחק מזרח ממערב, אבל מה הוא גם בן אדם ולא מתנהל בעולם כדי לתקוע אצבע בעין".
במקום שהשמאל יתבונן היטב על חולשתו בזירה האלקטורלית, ויחשב מסלול חדש כדי להיחלץ ממצבו העגום, הוא מיטלטל בין ייאוש ואשליה.
סוזי דים טוענת כי ההתיישבות בחבל עזה תתרום לביטחון ולפירוז עזה, ומסבירה כי נסיגה או בריחה לא יובילו להיפרדות מוצלחת מהפלסטינים.
הכאב על מותו של בני לא הופחת בגלל חיסולו של רשע. אין דריסת רגל לאובדן חיים מלאי אור וצדק, עם אובדן חיים שפלים ומרושעים.
מה שבא ב'היסח הדעת' יש עליו טביעת אצבע אלוקית, מובהקת, ניכר שהוא חלק מתוך ההנהגה האלוקית שבחרה להבשיל את התהליך
הכאב קיים ונוכח ואין לו שום צורך בהזמנה. וכדי לקום ולהמשיך חייבים ימי שמחה שלמה
על נזקי הקמפיין החדש נגד חוק הגיוס
