חנוכה הוא הזדמנות נהדרת עבור ההורים לברר עם ילדיהם את מהות עניין הגבורה.
העוצמה הגדולה והנכונות למסירות והקרבה לא נולדו בשדה הקרב. הכוחות התחילו להופיע בתצורות שנות כבר בגילאי הנערות הסוערים
בין עבר להווה: מהתחקירים המקראיים ועד לצורך בוועדת חקירה ממלכתית לאירועי המלחמה
בין סקופים עיתונאיים לניפוחי יתר, על תפקידה של התקשורת והפוליטיקה בעיצוב התודעה הציבורית
ייאוש הפך להיות חלק מחיי היום-יום של יהודים החווים שנאה גלויה.
חוק הפטור לחרדים מערער את אמון המשרתים, פוגע בתחושת השייכות ומסכן את החוסן הלאומי
את ההשתדלות שלנו למען החטופים נעשה בכך שניתן גיבוי לממשלה ללחוץ צבאית על החמאס ולהשיב את החטופים מעמדת כוח.
את הארס של הנחשים והעקרבים של אוסלו וההתנתקות אנו חשים עד היום. וגם הבור בו הם שוכנים עדיין מצפה לפתרון טוב ויעיל.
מיהודה המכבי לצ'רצ'יל: איך נאום קרב בן אלפיים שנה הפך לקריאת הקרב של בריטניה בשעתה האפלה
ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט שיתמנה על ידי נשיא בית המשפט העליון (יצחק עמית?) כמקובל על פי החוק, מסקנותיה ידועות מראש
תפקידו הבסיסי של היועמ"ש – כשמו כן הוא – הוא לייעץ לראש הממשלה ולממשלה, ועל כן יש להתייחס לכך כמשרת אמון.
הגיע הזמן להסיר את הגדר מאמצע ירושלים, לאכוף את חוקי הכניסה לישראל ואת חוקי התכנון והבניה באופן שוויוני.
רותי בויים, אימו של סמ"ר גילעד בוים מקרני שומרון שנפל בעזה קוראת לנשיא הרצוג להעניק חנינה לנגד א' מפרשת המסמכים בלשכת נתניהו.
חגי לובר לקראת "עצרת זעקה ותמיכה בעסקה משיבת חיים" בירושלים: אל תדקדקו, בואו להביע תמיכה במטרה גם אם אתם חושבים אחרת.
מהדמיית יאיר נתניהו כחטוף ועד הדרישה לעסקה בכל מחיר – לאן קמפיין החטופים מוביל את מדינת ישראל? מבט על רגישות, אטימות ורציונליות
אדבר בשם קבוצת שובתי הרעב, הזועקת מול הכנסת כבר 90 ימים. אני לא שובת רעב למען "עסקה". לא מדובר ב"עסקים" ואפילו לא "מחירים".
קו דק מאוד מפריד בין סולידריות הנובעת ממצוות פדיון שבויים ובין פאניקה המצמיתה פוליטיקאים מלעשות את הנדרש ולהגיד את שצריך להיאמר
היית חייל כל ימיך, חייל של מהפכות, חייל של ארץ ישראל, חייל של עם ישראל, לוחם וחולם שלא הפסיק לחלום ולפרוט על נימים ומיתרים.
על הריאיון של תא"ל במיל' עופר וינטר והקשר למלאת 29 שנים לפטירת מחולל המהפכה הציונית-דתית.
האויב האכזר מנסה לנצל את ערכי הליבה שלנו - את קדושת החיים, את הערבות ההדדית, את אהבת ישראל העמוקה.
מכון מחקר בריטי חושף את מסכת השקרים של משרד הבריאות הפלשתיני בעזה. דעה
בעידן שבו עוצמתה הביטחונית והכלכלית של ישראל נשענת על טכנולוגיה, נתוני הירידה בהישגי התלמידים במדעים ובמתמטיקה מעוררים דאגה.
האם זכותה של יולדת להכריע על גופה גוברת על זכותו לחיים של העובר?
לסגור או לא לסגור את התאגיד - זאת לא השאלה העצובה המסתתרת מעינינו.
על שני הנסים הראשונים, נס פך השמן ונס הניצחון, הוסיף הרמב"ם עוד שני נסים מופלאים: שיבת מלכות ישראל והקמת מדינה יהודית.
יהושע שני, אביו של אורי שנפל בקרבות בשבעה באוקטובר, בטור תגובה לאב השכול חגי לובר: "אין לאף מנהיג זכות מוסרית להביא עסקת כניעה"
עם חזרת צה"ל לפסגת החרמון, ראוי למחוק את השם 'החרמון הסורי', ולשוב לאחד השמות העבריים
נעשה עסקה ונפסיק את הלחימה כי אנחנו לא מסוגלים. אנחנו לא מסוגלים לחשוב על חיילת צעירה ומלאת חיים, שנמצאת בידי אנסים אכזריים
המאבק של השופט יצחק עמית וסיעתו כנגד כל הצעה שמציע עתה יריב לוין, הוא המאבק על הרוב האשכנזי חילוני פרוגרסיבי בבית המשפט העליון
שיטת ההתנהלות הפוליטית המזוהה עם השר איתמר בן גביר מוכיחה פעם אחר פעם שהוא אינו בשל להיות מנהיג.
סיפור פיטוריה של מיארה נמשך ונמרח באופן שעשוי לעורר חשד שהוא לא באמת יתרחש. עם זאת, אסור לסכן את הקואליציה - גם כשאתה צודק.
מעצרו של הנגד מ'פרשת המסמכים' היא מאותן החלטות חריגות שמוצדק להביאן לדיון בפני הרכב מורחב של בית המשפט העליון.
האם אתם מודעים לכך, שבדרך זו אתם משרתים נאמנה ציבור אחד בחברה הישראלית, אבל פוגעים קשות באמון של חלקים אחרים בציבור, כלפיכם?
ההתנהלות המופקרת של מערכת אכיפת החוק במדינת ישראל מלבד היותה פוגעת באותם יחידים היא מהווה אבן נגף לכל עם ישראל
לא להיסחף לאופוריה ולניסיון למחטפים מהירים. החל בהתיישבות בעזה שלא ברור אם היא נכונה, ובוודאי לא כרגע.
ימי ההורים וההזדמנות המיוחדת של המחנכים לנפוח חיים בתלמידיהם ולגרום להם להבין שאף אחד מלבדם לא יוכל למלא את שליחותם בעולם.
כולם יודעים שהרפורמה המשפטית של יריב לוין לא תעבור. אז למה שוב להרגיז חלק לא קטן מהעם שלנו בהצהרות מיותרות ולא מעשיות?
הקונספציה לא רק בביטחון; הגיע הזמן שממשלת הימין תפנים שאם היא לא תשלח את היועמ"שית הביתה, היועמ"שית תשלח הביתה את ממשלת הימין.
יוסי אחימאיר מצביע על שינוי דרמטי בגימנסיה העברית "הרצליה" תחת הנהגת המנהל זאב דגני
המלחמה הנוכחית הביאה לעלייה מטאורית באחוז החיילים שפונים לטיפול נפשי ולהכרה כפוסט-טראומתים, והשיא עוד לפנינו.
כדאי להיפרד מהפיקציות, להוציא את הפוליטיקאים מענף התקשורת, לוותר על המשימה הבלתי אפשרית של "איזון" העונה על דרישות כולם
עיתונאים, לא מעניינת אותי הרכילות הצהובה שלכם. נבחרי הציבור ופקידיו, נבחרו בגלל כישוריהם ויושרם שלהם, ורק על פי זה הם יבחנו.
אמירות האוחזות בקרנות המזבח, רק כדי שמי שיושב על הברזלים או כבר עזב את הישיבה לא ייכנס תחת האלונקה, מרחיקות את עם ישראל מתורתו.
כמה פעמים אנו מרגישים נוח מכדי שנעשה שינויים בחיינו? אולי אנחנו כאלה גם כאשר הדבר הנכון הוא להתקדם לאתגר חדש או לארץ ישראל?
ראשית חכמה, טרם שיחלו בוויכוח, יש להבין מה טיבה של מחלוקת?
דבריו של יעלון מוכיחות כי הוא איננו שייך לקבוצת הלוחמים והמפקדים אשר סיבת יציאתם לקרב וחירוף נפשם נובע מהתשובה לשאלה למה?
נוצר כעת חלון זמן טקטי ומדיני שבו ניתן לבצע שינויים גדולים בשטח למול התנגדות חלשה עד אפסית של האויב
הלבנונים רוצים לתקן את הגבול לטובתם כך שהאדמות של הכפרים שלהם יהיו אצלם. לצערינו מקבלי ההחלטות שלנו לא מציעים הצעה הפוכה
מנהיגים פרוגרסיביים מורים ליהודים להסתיר את זהותם בעוד הם מפלילים את ישראל ומאפשרים למשסים האנטישמים לפעול כאוות נפשם.
ועדת חקירה ממלכתית היא צורך של הממלכה/המדינה, לא כדי לחפש אשמים, אלא כדי למנוע הישנות של האסון.
הלוואי ואמצא פרטנר ממתנגדי הממשלה, נלך יחד ונבקש מהנשיא שייתן חנינה לנתניהו. שיוציא כבר את המשפט הזה מחיי העם שלנו.
הרב פרופ' יצחק כהן, מנהל אקדמי בפקולטה למשפטים הקריה האקדמית אונו ומרצה במרכז אקדמי לב עומד על ענייני פרשת השבוע בזיקה לתקופתנו
גם האויבת הגדולה שלנו, איראן, וגם חלק משלוחותיה (ה"פרוקסים" שלה) טרם הוכרעו, ועדין מאיימים עלינו. המאבק בעיצומו.
מאבק עיקש מתנהל נגד כניסת "פורום משפחות שכולות משותף" למערכת החינוך, גוף המשווה בין רוצחים לנרצחים ומעורר סערה ציבורית.
בעוד המלחמה גובה קורבנות והמדינה מתמודדת עם משברים, סוגיות מהותיות כמו תאונות הדרכים נדחקות הצידה.
"בתשובה לשאלה מדוע הסתער קדימה, השיב כי 'אמרו לנו שהחרמון הוא העיניים של המדינה'". סיפור הגבורה של כובשי החרמון ביום הכיפורים
עוד לא מאוחר לתקן. ייתכן שכעת זהו זמן פיוס חשוב, לכבד ולהזמין את הרב דוד יוסף לכנסים ולמעמדות ציבור של הציונות הדתית ומוסדותיה.
סופה של שלטון אסד עשוי לעצב מחדש את מאזן הכוחות במזרח התיכון ולפתוח בפני ישראל חלון הזדמנויות לצד איומים חדשים.
בתוך המציאות המשתנה במזרח התיכון, על מדינת ישראל לרענן את החזון הציוני ולתפוס כמה שיותר שטח בסדר העולמי המתהווה. דעה
