"ההיאחזות בחיים היא מביאה חיים. המוכנות ללכת עם המציאות ולא להתווכח איתה, אולי זה החוט ששוזר את הכל". הכנה ליום הכיפורים התשפ"ו
לקראת יום הכיפורים ציטט הנשיא יצחק הרצוג את נבואת ישעיהו שהדגיש כי צום אמיתי אינו עינוי הגוף בלבד אלא שינוי מהותי בהתנהגות.
בחירת השיר "השם אוהב אותי" לשיר השנה משקפת תהליך עומק של מסורתיזציה: ישראלים חילונים מאמצים יותר סמלים, מנהגים ושפה יהודית.
ערב יום כיפור במעייני הישועה: הרופא הורה ליולדות לאכול ולשתות - מצוות היום. עשורים לאחר מכן, הילד שנולד אז שומר משמרת בעזה.
השר עמיחי אליהו במאמר חריף על מינוי האלוף דוד זיני לראש השב"כ: "זה לא רק על אדם אחד - זה מאבק על זהות המדינה".
יאיר גולן טרם נבחר לכנסת אבל כבר מתכנן "ניקוי אורוות" כלשונו בכל השירות הציבורי כולל הדחת ראש השב"כ. כך לא פועלת דמוקרטיה
לא זו הייתה צריכה להיות התוצאה. אחרי הרצח והזוועה היה ברור שנקבור את הרעיון המטורף של לאפשר לרוצחים מוצהרים - מדינה
25 שנה להפקרת קבר יוסף ולרצח הרב הלל ליברמן הי"ד, שיצא לציון מתוך תחושת שליחות ולא שב.
גם מי שאינו תומך בנתניהו חייב להבין שפגיעה בו בזירה הבינלאומית - היא פגיעה במדינה כולה, בייחוד בזמן רגיש בזירה המדינית והצבאית.
ביום הכיפורים הקרוב, כשהלבבות פתוחים, בואו נישא את מילותיו של גלעד בתוכנו, ונחליט גם אנחנו לבחור באהבה, בסליחה ובאחדות.
ביום הכיפורים אדם צריך להרבות בזכויות ישראל. מתוך כך אדם מכה על החזה של עצמו ומנסה לכפר על הדברים בהם הוא צריך להשתפר.
שתיקת שחקני הכדורגל הערבים מול איומי פיפ"א - ויתור על ערכים או פחד?
רגע מרגש של אחדות משפחתית ומסורת, תחת טליתו הגדולה של סבא ביום הכיפורים.
במדינה שבה שכירים זכאים לשבת "שבעה" בראש שקט, לעצמאים אין כתף להישען עליה בשעת אבל.
בעזרת שאלון טריוויה בוחן דוד מ' וינברג תרחישים ביטחוניים ומדיניים אפשריים לשנה החדשה בעקבות המלחמה ותוצאותיה עד כה
עתה נקלעה ישראל לנחיתות מדינית. בזירה הבינלאומית אנו סופגים מפלה אחר מפלה. אין די, מסתבר, בניצחון בשדות הקרב.
ה'כיבוש', אם בכלל היה כזה, הסתיים בכל מקרה בדיוק לפני 30 שנה, ב-ד' בתשרי תשנ"ו, 28 בספטמבר 1995.
חייבים למגר את תופעת חסימת הכבישים במחאות בשני צירים במקביל: מעצרים וקנסות וגם אנשים טובים, שיצעקו את צעקתם נגד החסימות.
במאמר שפורסם ביום השנה לפטירתו של הרב חנן פורת ז"ל, כותב השר סמוטריץ' על דמותו רבת הפנים של מי שהיה עבורו מורה, מנהיג וחבר לדרך
הרב יוסף זיני, אביו, מזומן לחקירה בעקבות התבטאויות ישנות, ונראה כי מדובר בניסיון סיכול פוליטי על רקע השקפת עולמו של הבן.
במאמר אישי ומרגש כותב הרב ליאו די, שאיבד את אשתו ובנותיו בפיגוע, כי השנה יש לעם ישראל הזכות להיכנס ליום הכיפורים בראש מורם.
לפעמים, דווקא אם מורידים את הראש ומנסים להתייחס לעצם העניין, מגלים שאפשר להצמיח ולמנף מהם דברים נפלאים!
כל ניסיון להכריז על ריבונות כעת הוא שגוי, כי ההכרזה תתפרש כאילו לא הייתה ריבונות קודם לכן.
הרשות הפלסטינית מקדמת בגלוי את אותה מטרה של חמאס - מדינה אחת מהנהר לים, והיא עצמה המכשול לשלום ונורמליזציה.
שני ספרים בני מאות שנים מספקים מסגרת מרתקת להבנת דרכו של נתניהו בפוליטיקה הישראלית.
גם כשהכהונה נקנית בכסף - המקדש לא ננטש. גם כשהצבא לא מושלם - ההגנה על ישראל נותרת מצווה.
יו"ר ועדת הביטחון בשלטון המקומי ולוחם שב"כ לשעבר, אבי נעים, תוקף את ההתנגדות למינוי האלוף אבי זיני לראש שירות הביטחון הכללי.
סגן ערן שלם שנפל במלחמה בסוף השבוע שעבר הזכיר לנאווה בודק אחירון שהוא דור רביעי למשפחה המשורגת בתולדות המדינה
לקראת יום הכיפורים שווה לזכור כי שורש המריבות בשיח האישי והציבורי נובע מהתעלמות מהממד האלוקי המכוון את סיפור חיינו.
משהו קורה בבתי הכנסת: בשני הציבורים העיקריים המאכלסים את בתי הכנסת, הדתיים לאומיים והחרדים, מתפתחות תזוזות בסוגיות נוסח התפילה
ישראל חייבת לחסל סופית את חלום הבלהות של מדינה פלסטינית, ואל תדאגו, העולם דווקא יעריך את הצעד ויירתע
רכבת ההכרה ב"מדינה פלסטינית" יצאה השבוע לדרך בלי שיש לה איזו שהיא משמעות מעשית בשטח.
עו"ד יאיר גבאי בטור אופטימי לראש השנה: עזיבת השמאל את מדינת ישראל היא הזדמנות לחיזוק הרוב הציוני.
מאות מוזמנים, תקיעת שופר, בלונים צהובים וספר אחד שהותיר את כולם דומעים: פדוי השבי אלי-ה כהן משיק את 'מופאוודאת'.
מבט רחב רואה הרבה סימנים טובים שהולכים ומתרבים - צה"ל מנצח, ציר הרשע הוכרע, עזה נהרסת בשיטתיות והכלכלה פורחת.
בשנה הקרובה יהיה עלינו לגעת בפצעים הפתוחים, לאסוף את השברים ולחפש את נקודות החיבור מהן נוכל להתחיל לבנות את החברה הישראלית יחד
בעוד הנשמות בגיהינום בוכות על מה שעשו, אנחנו בוכים כי איננו מרגישים את נוכחות ה'.
המסר של ראש השנה, תקיעת השופר ומלחמת צה"ל ברשעים מתחברים לדבר אחד: גילוי מלכות ה'.
פרופ' גולדברג משתף ברגע נדיר בבית הכנסת, שבו עיניו של הרב יוסף דוב סולובייצ'יק הפכו לפסוק חי, וקול בנו - לגשר פיוס בין דורות.
הרצחנות הפלשתינית, כפי שבאה לידי ביטוי במלחמת אוסלו מחקו כמעט לחלוטין את התשוקה הישראלית לחזות בהקמתה של המדינה הפלשתינית ביש"ע
זו לא רק שנה של מלחמה, זו שנה של חשיפה: מי אנחנו כחברה, ואיך הרוח היהודית נשמרת גם תחת מתקפה - תרבותית, פוליטית ותקשורתית.
אפשר להעביר את ראש השנה כעוד חג נחמד חביב ומשפחתי, ואפשר גם להסתכל עליו כעל מקפצה מטורפת לצמיחה אישיותית וערכית.
עיון בקטע מספרה החדש של שופטת בית המשפט העליון האמריקאי מגלה שאמנם "יש שופטים בירושלים" אבל יש שופטים בעלי ענווה בושינגטון.
על הטקס המרגש במכינת יתיר, ועל הבחירה בחיים מכח עקידת יצחק של דורנו
זה לא מקרי ששלושה ימים אחרי ירי הרקטה מהכפר נעמה בבנימין, צה"ל והשב"כ הגיעו לתשתית הטרור שהכינה וירתה, וכולם היו בידינו.
את מקומם של היהודים הפתולוגיים שאפשרו את השבעה באוקטובר יתפוס דור הניצחון או בלשונו של כצנלסון, "צבא הרצל" שלא יכזיב
147 שנה אחר הסתלקות הרב יהודה אלקלעי, שחזה את שיבת ציון וגם את השואה, יתקיים לראשונה ביום ה'יארצייט' שלו טקס אזכרה לאומי ציבורי
מעטים זוכרים את 'הסכם הביניים' בין ישראל ומצרים השבוע לפני 50 שנה שהסעיר את המדינה והעלה את גוש-אמונים על המפה. תזכורת היסטורית
הגבול חייב לזוז למקום הטבעי שלו, לנהר הליטאני. לכל אורכו, ממקורותיו בבקעת הלבנון ליד העיר בעל גד, הקרויה היום בעל בק.
צבעי המכוניות מציגים בפנינו את הטבע האנושי וכנגדו - השקרים שמספרים לנו על עצמנו
"אנחנו צריכים אחדות. חמאס מסתמכים על פילוג. "הנסיך הירוק", בן המחבלים, עם מסר לישראל לרגל ראש השנה תשפ"ו
בואו נאמר את האמת: במפה הפוליטית יש רק מפלגה אחת (חוץ מהדתיות), שיש לה מורשת, שורשים, מוסדות ובחירות.
השופט אהרון ברק לא זקוק לקרבות תקשורתיים או להצהרות פומביות.
אריקה לא קפאה באבלה. היא קמה, ברגע החשוך בחייה, להמשיך את החלום. "לעולם לא ניכנע", הכריזה. "לעולם לא. אף פעם".
איך ייתכן שהציונות הדתית, עם התרומה העצומה שלה למדינה, לא מצליחה לתרגם את זה לכוח פוליטי?
המכתב שבחמאס ובאיראן היו אולי רוצים לשלוח לשופטי בית המשפט הישראלי, אבל לא שולחים כדי שלא נתחרט. (דעה)
מאז הקמת המדינה ברור לנו שהמשך קיומנו מותנה בכך שנמשיך לממש את ברית העקדה גם אם לא נמצא איל נאחז בסבך.
יועץ התקשורת עובד פרל חושף מכתב אישי ומטלטל לחבר מהשירות ומתאר את התהליך שעבר עד לאבחון הפוסט-טראומה.
אל מול אידאולוגיה דתית קיצונית אשר שוטפת את הרחוב המוסלמי, עולה השאלה האם הסכמי אברהם אכן יחזיקו לאורך זמן ויביאו שלום אמיתי?
