תמימות מסוכנת
ארץ ישראל היא ארצנו, של העם היהודי. מי ששכח קיבל תזכורת בפרשת בראשית השבוע. למרבית הכאב אנו, בעלי הבית, סוחרים בה ללא סמכות.
ארץ ישראל היא ארצנו, של העם היהודי. מי ששכח קיבל תזכורת בפרשת בראשית השבוע. למרבית הכאב אנו, בעלי הבית, סוחרים בה ללא סמכות.
יש לנו חובה ממשית להעמיד את הניסיון שלנו לשרות העולם ולטובתו. ואנו מומחים עם תעודות. ואציין כמה דוגמאות והוכחות.
מקריית משה שבכניסה לעיר זרם "נהר" של בני אדם. צפוף, צוהל ונרגש. אכן, לא הלכנו. זרמנו והוזרמנו קדימה אל הכותל
ועדת החקירה ל-7 באוקטובר תצטרך לבחון מה המסר לאויבינו שאף כשהם פותחים במלחמות ואנו מנצחים בשדה הקרב, בסוף אנחנו מוותרים תמיד.
אני מבקש להפנות זרקור אל משפט שמתקבל אצלנו כפשוטו. ואין אנו מעמיקים בו. פשוט עוברים הלאה.
צריך לקחת בחשבון אפשרויות של דילוג קדימה. מעל מוסכמות ומעל הרגלים וכללים שגרתיים. להפעיל את החשיבה מחדש.
שתי ידיעות מהיומיים האחרונים לכדו את תשומת לבי, והן מדגימות בפשטות את הכוח שיש למכתירי הכותרות
אדמת עזה תהיה הפיצוי על ההתקפות ממנה לאורך השנים. זה כבר קרה בעולם, ואין צודק מזה.
הצבא, על הסדיר והמילואים, והעם שמתגלה שוב באיכותו ובלכידותו, ידעו להוציא מתוק מעז, גם הפעם.
מדינה חפצת חיים חייבת להשיב מלחמה. למשל, גם פגיעה בפנסיות הנדיבות שחילקה למי שכבר איננו מי שהיה.
צירוף של מפקד ולו אכפתיות עקשנית, עם ראייה נכונה של הנתונים ושדה הקרב המצופה, מאפשרת לי לכתוב את השורות האלה עתה.
מערכת המשפט והשיטור בישראל, עומדת מנגד ואינה מעזה לכפות עליהם את חוקי המדינה.
אווירת הפקר השתלטה על הציבוריות שלנו. הצועקת באוטובוס הציבורי למדה ממחנה שמורד בחוק ומשתלט על הרחובות.
המורדים – בדמוקרטיה שהם חיים על פיה- הם שמחליטים מה טוב לעם. כי העם לא יודע מה טוב לו.
התקשורת מנהלת את המדינה. מחלקת ציונים לעומדים בראשה, מדריכה את המרד שמתנהל בתוכה ומאדירה אותו
זו אינה מחאה. מחאה היא חלק מהדמוקרטיה. פה זה מרד נגד המדינה, נגד החוק השולט בה, נגד הריבון המנהל אותה
הגעתם לשלטון. יופי. כדאי לפעול אחרי מחשבה ובלי שליפות ספונטניות.
גנץ חש שנגזל ממנו המעמד שהוא זכאי לו. אומנם, הוא "שכח" שמי שהיה צריך להיות רמטכ"ל- היה האלוף יואב גלנט.
אם קצין לוחם ביבשה ובאוויר, אינו יודע, את הנתונים הבסיסיים ביותר, איך הוא יכול להוביל אנשים למסירות נפש?
שקט הוא בדרך כלל מצרך מבורך. אלא שכבר ז'בוטינסקי ידע להגדיר שלעיתים "שקט הוא רפש".
מה המשמעות שיש ביום הזה ה- 27 בינואר - שנבחר בידי אומות העולם לציין בו את השואה?
מי שרוצה להיכנס למעגל הריקודים צריך לפרוץ בכוח. וכשהוא כבר נכנס, גם הוא נועל את האפשרות לידו
האמריקאים כועסים על הוצאתן מחוץ לחוק של שש אגודות פלסטיניות שונות והם דורשים הסברים כי בעל המאה הוא בעל הדעה
כמה מכשירי אקמו אפשר לקנות בעלות של לשכת סגן שר על עוזריו?
ראוי לעשות מחקר רציני ומעמיק, כיצד רמטכ"לים, וראשי ממשלה טועים טעויות כה גסות, וברמה האסטרטגית.
הבה נתבונן אל ההיסטוריה. ממסעות הצלב רוויות דם יהודי, ועד ליורשיהם במדינות אירופה.
יש כאלו שעוד לא נפל להם האסימון... ההיצמדות לכללים שנקבעו, מחייבת אותם יותר מהפעלת שכל ישר
מאיר גרוס מציע שלושה כלים למחמה בקורונה: תפילה, חרם על מפירי הנחיות ותביעות נזיקין נגד מפירי בידוד
מסתבר שאנחנו עם שבאמת מצפה למשיח. וכיוון שהוא מתמהמה, מנסים בינתיים כל מיני משיחונים. צופים בקומדיה ושוכחים שהבדיחה על חשבוננו
מאיר גרוס במאמר תגובה לסדרה "שעת נעילה" על מלחמת יום הכיפורים
מאיר גרוס במאמר פרידה ממחנכו, ד"ר רחמים מלמד הכהן ז"ל, שהלך השבוע לעולמו.
אזרחי ישראל רוצים שראש ממשלתם לא יופרע במשימותיו, וכאן זועק האבסורד שדווקא הדורשים את השלכתו מתפקידו, הם המפרים את החלטות הכנסת
איך אפשר לדרוש מאחרים לא לצאת מבידוד לחתונת אחות, ובה בעת להתיר לאחרים לעשות מופעים המוניים בלב בירת ישראל?
התבוננות אל הנשיאים בעבר מראה לנו שתחילת הדרך של נשיאי ישראל הייתה בתחום הערכי וצמיחתם הייתה טרום פוליטית.
אף אחד לא ידע שהמפלצת הזאת עתידה להגיע, אבל היו שלקחו בחשבון שסערה קשה כלשהי תגיע יום אחד.
התקשורת אינה מתעניינת אלא רק בקצין הבכיר שנעצר והאיתות ברור
ספר הספרים הוא מסמך שמרבית העולם הנאור מכיר ומודע לו. כדאי שנחזור ונזכיר גם לעצמנו את עובדות האמת.
אין ספק שמפלגת כחול- לבן, מורכבת מסוחרים טובים. הם קראו היטב את מצב האין ברירה של הליכוד, וסחטו אותם ברמה שטרם נראתה כמותה
למה הנופל צובט לנו בלב גם לאחר יובל שנים? והרי חז"ל מציינים שהמת משתכח מהלב לאחר זמן. בגלל שאנחנו כואבים את העדר יכולותיו?
הכנסת היא המקום היחיד במדינה בו מרמה היא חוקית ואינה ברת עונשין. להפך, המרמה זוכה בכל הקופה ואפילו עושה את מעשיו בגלוי ומהמקפצה