זה לא יגמר עד החטופה האחרונה
יש לסיפור של עזה סוף אחד בלבד. הוא לא החזרת החטופים בדיוק כמו שבשום שלב הוא לא היה ההתרגשות מחזרת גלעד שליט.
יש לסיפור של עזה סוף אחד בלבד. הוא לא החזרת החטופים בדיוק כמו שבשום שלב הוא לא היה ההתרגשות מחזרת גלעד שליט.


הרב כרמל אליהו מצייר תמונה של עולם שבו לאמת כבר אין ערך, והכל נקבע לפי נרטיבים ורגשות רגעיים. מה כן נשאר? אמת נצחית אחת.

קובי אלירז מציג תוכנית סדורה להחלת ריבונות ביהודה ושומרון ובקעת הירדן - לא במילים, אלא במעשים

עברנו שנתיים של מבול, התגברנו וקיבלנו גשמי ברכה. כעת כדאי לבנות בנפש את תיבת נח שלנו לקראת המבול הבא
לפעמים "התרבות" היא הבריחה ה"מרגיעה" שלנו מעצמנו, תוך כדי השארת חור מלחיץ בכיס.

"הסלבים שלנו השתנו. הם הלוחמים ששרו שירי אמונה בשטחי הכינוס. הם הנופלים כולם והם גם החטופים שחזרו"

פגישתם ההיסטוריות של 'שני האריות' של העם היהודי בדירת צנועה וסגפנית בבני ברק, עוררה סקרנות כבר אז וזו נמשכת גם לאחר 73 שנה

למרות תמיכתו העקבית בהחלת ריבונות על יהודה ושומרון, אבי גרינצייג מותח ביקורת חריפה על הדרך והעיתוי שבהם מקודמות ההצהרות בנושא

החברה הבריטית מצויה בשעת מבחן קריטית. כאשר מגן דוד הופך לסמל פרובוקטיבי, הגבול שבו הזהות היהודית מתויגת כפשע כבר נחצה.

הלקח מ־6 באוקטובר 2023 איננו רק ביטחוני. הוא אמוני. חברה שמזלזלת באמונתה מאבדת את ההגנה הרוחנית שלה.

ד"ר מוזס חושף את התחבולה מאחורי ההסכם שצובר תמיכה בעולם הערבי - ולמה ישראל עלולה לשלם את המחיר

חובתנו המוסרית לגייס רטרואקטיבית את החטופים האזרחים, החיים והחללים, ולהעניק להם ולמשפחותיהם את זכויות הלוחמים בקו הראשון

יהושע שני, שאיבד את בנו בקרב, מבקש מהחברה הישראלית לזכור את ערכיה דווקא ברגעי מבחן ולא להיסחף אחר מסרים שמערערים את רוח האומה.

ערב שמחת תורה סימן עבורו את סיום הלחימה - אבל גם את תחילתו של מאבק ציבורי כואב.

יאיר נתניהו ואבינדב בגין שוב מעלים את רף השיח - אבל האם זה בגלל הדעה או רק בזכות הייחוס?

ב-2007 ירד ג'ושוע בל, מהכנרים הטובים בעולם, לנגן ברחוב כאחד האדם. כמעט איש לא שם לב. מה זה מלמד אותנו על תודעה?

הרב אליאב תורגמן מזהיר מפני תרבות שמעדיפה סבל על פני גבורה: "הנופלים הופכים לסטטיסטיקה, והציבור שותק".

נשבענו שלא יופקרו חיים של בנים אהובים למען הסכמים. על זה לא נעבור בשתיקה. על זה מפילים ממשלה.

תא"ל במיל' הראל כנפו טוען כי בנימין נתניהו הוביל את מלחמת חרבות ברזל בדיוק כפי שהיה צריך - בעוצמה, בנחישות ובשכל.

הכותב תוקף: ההסתמכות על הסכמים עם הערבים - שגיאה מסוכנת החוזרת שוב ושוב

מסע הנבצרות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו היה ניסיון מרושע ומתוזמר היטב לפגוע באדם שעמד בחזית הלאומית מול אויבי ישראל.

מידי יום מתקבלות החלטות, ונקבעים דפוסי-פעולה, שחלקם עלולים להוביל לתוצאות הפוכות לחלוטין ממטרות המלחמה.

החטופים שחזרו מעזה הפכו לסמל של אמונה וביטחון בקב"ה. מאיר אוחנה קורא להתחיל מהם את התיקון

במאה ה-19 נרשמו בריתות צבאיות נדירות ביניהם, וב-1967 עלתה אפשרות היסטורית לחידוש הברית - אך ישראל בחרה לעצור.

תומר מוסקוביץ תומך ברעיונות של אלקס ריף - אבל מותח ביקורת נוקבת על סעיף הנכד

השמחה על שחרור החטופים לא יכולה לבוא על חשבון ההבנה שהמחיר עוד לפנינו - ושצה"ל איבד את האומץ להכריע.

חגי הוברמן מנתח את מצב עזה לפני ואחרי המלחמה - ומציג את הנתונים הכלכליים שממחישים את הקריסה המוחלטת

במעמד מרגש לציון שנתיים לנפילתו של סמל מיכאל בן חמו הי"ד, חנכה משפחתו את "בית מיכאל" - ספרייה תורנית חדשה.

הרב שלמה יוסף ויצן, אביו של ישראל עמיחי הי"ד, משתף במחשבות לקראת שמחת תורה שנתיים אחרי הקרב בו נפל בנו.

הרב יאיר פרנק משווה בין הסיפור של רבי נחמן על אובדן בת המלך לבין הסכנה הרוחנית והלאומית ברגעי סיום מלחמה.

ראש ישיבת אורות שאול, אביו של סרן אמתי צבי גרנות ז"ל מספר על הרוח שמאחורי ההקפות שנערכו בכיכר החטופים בצל ביקורת - משני הצדדים.

התרגלנו להיבלע מול המסך ולהלעיט את הדמיון. האם יש מחיר לצפייה המתוקה הזאת?

שום דבר לא הגיע לסופו: שום כסף לא יגרום לערבים לוותר על תוכניתם להשמיד את ישראל. הכל לא מסתיים אלא מתקדם

ישנה חשיבות מכרעת למאבק האזרחי בעד החטופים, ובו זמנית למאמץ ללחץ הצבאי הנחוש על חמאס לכל אורך המלחמה.

מול קמפיין משומן של מטה החטופים, צביקה מור, דיצה אור ושאר חברי פורום תקווה היו מגדלור מוסרי שהאיר לעם ישראל בשעתו הקשה.

יצחק דדון מבקר את ההתנהלות של חלק ממשפחות החטופים עם שחרור יקיריהן, ומתריע מפני כפיות טובה כלפי חיילים, הנהגה ומדינה.

עסקת החטופים מסמנת את סיומה של תקופה קשה - ותחילתה של עידן חדש שבו ישראל יצאה חזקה, משוקמת, מרתיעה ובעיקר - מנוהלת ביד בטוחה.

אנחנו היום נמצאים ברגע כזה בהיסטוריה. ביום הזה, כשהחטופים יחגגו עם משפחותיהם ועם ישראל כולו ישמח בשובם

היום אני כואב את כאב המשפחות השכולות שבניהן נפלו בקרב בידיעה שהם מסתכנים כדי לחסל את מערכת הסבבים וליצור מציאות חדשה.

כמו רבים אחרים, גם אני מצטרף לשמחה, לריקודים ולהנפת הדגלים, ואין בי קנאה על שההוא ניצל ובני לא זכה.

מדוע ביום הושענא רבה אנחנו מגיעים לבורא דווקא עם המין הכי פחות "פופולרי'', וכיצד ניתן להוסיף לקח מכאן לקראת שובם של אחינו?

פירוז הרצועה איננו סיסמה ואיננו נספח קוסמטי להסכם. הוא תנאי הכרחי וקיומי. ישראל צריכה לעשות הכל לעצירת ההתעצמות המחודשת של חמאס

לא היינו ראויים לנס של שחרור חטופינו בחיים בלי עסקה, שתביא לרציחות ולחטיפות בעתיד. מה עלינו לעשות כדי לתקן?

היכן אנחנו נמצאים על ציר הגאולה? הניסים שראינו מרגישים כמשהו שמעבר לטבע, ולצד שחרור החטופים, בחג הסוכות נשיא גוי עולה לירושלים

כשתגיע הבוקר למשכן הכנסת בירושלים, ידרכו רגליך במקום שעצם קיומו הוא נס היסטורי

האשליה כאילו ניתן לקבל ניצחון מוחלט במובן הרחב של המילה - מטעה ומפילה אותנו בפח. המלחמה הזו הגיעה לשלב ניצחון חשוב מאוד.

כואב לראות איך אויבינו משתחררים וזוכים לרחמים, בזמן שהלוחמים שלנו שהגנו בגופם ובנפשם על כולנו, עומדים לדין בשל תלונה מבושלת

ההסכם הוא חלון הזדמנות אך לא יעד סופי. הוא מציל חיים, מעניק הקלה ומאפשר לחברה הישראלית נשימה.

הורים רבים רוצים שהילדים והמתבגרים שלהם יצטרפו אליהם לחוויית הלימוד של הושענא רבה

בעוד רבים חוגגים את השיבה מהשבי, אחרים מתמודדים עם תחושת שכול, החמצה ושבר. הרב יצחק נריה על הרגשות המורכבים.

חלק מתהליך הריפוי צריך להיות ביטול המשפט ההזוי של נתניהו.

כשמחבלים משתחררים - הצער מושתק, הזיכרון נמחק, והזוועות נדחקות לשוליים. אסור לנו לשתוק.

יש לשנות לאלתר את רחובות ג'ורג' החמישי בערי ישראל לרחובות החטופים, ואת כיכר צרפת/פריז בירושלים לכיכר החטופים.

דוד מ' וינברג מציע עשר דרכים מקוריות לנצל את הספינות - ממחאות בטורקיה ועד קמפיין בינלאומי נגד איראן.

הקדשתי את ימיי ולילותיי לתפילה למען החטופים, ילדיי לחמו ונפצעו אך כשבאתי להשתתף, הודרתי.

בשמחת תורה צריכים לשמוח על ההתקדמות המופלאה שהייתה בשנתיים האחרונות ולזכור שגם הקצוות הלא פתורים מול אויבנו הם חלק מההתקדמות

במלחמה הנוכחית נשמעות תביעות לכניעה מיידית בשם “להציל את החטופים” - אך האם התקווה שמובלעת בדרישה זו אינה דווקא כוח משתיק?

איזנקוט הוא אב שכול גיבור, אבל גם פוליטיקאי מפלג, ומי שנכנס לחיים הפוליטיים ועושה קמפיין פוליטי, בוחר לוותר על מגננת השכול.

הרב פרופ' יצחק כהן, המנהל האקדמי של הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, ומרצה במרכז אקדמי לב, עוסק בענייני היום.

יגאל ברנד מסמן את כשל אוסלו כשורש האסון של 7 באוקטובר וקורא לשנות את התפיסה מיסודה
