ישראל עוצמתית - לא מעצמתית
הפסיכולוג הקליני ד"ר צבי מוזס סבור שהשיח על "היום שאחרי" חייב להתרחב מעבר לחמאס ועזה, ולכלול חזון יהודי כולל.
הפסיכולוג הקליני ד"ר צבי מוזס סבור שהשיח על "היום שאחרי" חייב להתרחב מעבר לחמאס ועזה, ולכלול חזון יהודי כולל.

ההתנגדות למינוייה של לימור סון הר מלך ליו"ר ועדת הבריאות לא רק שאינה עניינית, היא גם לא מקצועית

מה המשמעות האמיתית של קטארגייט, למה החיבוק מטראמפ בעייתי, ומה הימין צריך לעשות כדי לצאת מהתלות במנהיג אחד?

הטבח בסידני הוא שלב נוסף במלחמה חדשה נגד העם היהודי, קורא לישראל ליטול אחריות עולמית ולהוביל תגובה חירומית כלל-יהודית

ד"ר מוזס חושף את התחבולה מאחורי ההסכם שצובר תמיכה בעולם הערבי - ולמה ישראל עלולה לשלם את המחיר

עסקת החטופים המתגבשת עם סיוע אמריקני מגלמת הישג מדיני חשוב לישראל - אך גם מבחן ציבורי גדול.

לשבור את הפרדיגמה: יש לנהל מו"מ ישיר עם קטאר - המדינה שמחזיקה את חמאס, מממנת אותו, ומנהלת את האידאולוגיה של "האחים המוסלמים".

יום העצירה והשביתה נכשלו במחאה הפוליטית, אך עצרת החטופים יצרה רגע נדיר של אחדות והזדהות.

אם נכיר בכוחה של קטאר ובתמיכתה בחמאס, נוכל לשנות את המצב ולהפנות את משאביה לאויב האמיתי.

האם לאחר 20 שנות עצב על האירוע, אנו יכולים לקום אל החלום הלאומי?

הגיע הזמן לבחון מחדש את מטרת "הניצחון המוחלט" ולגבש אסטרטגיה מציאותית, שתאפשר יציאה אחראית מהעימות והתמקדות בשיקום לאומי רחב.

על רקע קיפאון בזירה הצבאית והמדינית, הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש, להתבגר פוליטית, לגבש יוזמה ישראלית עצמאית, ולהיערך ליום שאחרי

השנה יותר מתמיד אנו זקוקים לתקופת הפוגה בקרבות הפנימיים של החברה בישראל, ההולכים וגוברים ומרעילים את חיינו.

רוח טראמפ שעוברת על נתניהו גורמת לו לצבור בטחון עצמי גדול, לעתים מוגזם במקצת, ולממש את החזון של הימין לניקוי האורוות השמאלניות.

אסור לאפשר לחמאס לאתגר אותנו בתחום הרגשי והנפשי הלאומי. יש לגייס כוחות לסיום שחרור החטופים מהר ובתוצאה טובה ככל האפשר.

ישראל שבויה בקונספציה מיושנת של ויתורים וניהול משא ומתן עם חמאס. הגיע הזמן לאמץ גישה תקיפה ואולטימטום ברור, כפי שמציע טראמפ.

האסטרטגיה הבטחונית מול חמאס וחיזבאללה של נתניהו היא כרגע בכיוון הנכון והרבה יותר תואמת מציאות

לא להיסחף לאופוריה ולניסיון למחטפים מהירים. החל בהתיישבות בעזה שלא ברור אם היא נכונה, ובוודאי לא כרגע.

אנחנו זוכים לראות לנוכח עיננו תקופה היסטורית שעוד תלמד היטב בספרי ההיסטוריה.

ההישגים הצבאיים הם מדהימים, באוויר וברגליים, ולנגד עיננו המופתעות משתקפת, ולעיני העולם המופתע כמונו, תמונה אסטרטגית חדשה.

יש לשקול מה כרגע מתאפשר עדיין כשהאריס צריכה גם את היהודים, אבל אתגר כזה ניתן יהיה להציג לאמריקאים לאחר הבחירות.

כדי שהחזון האסטרגי יוכל להתממש צריך למנף את שני הטקסים המרגשים, כמשלימים זה את זה ונותנים חוסן וכוח חברתי פנימי למאבק הלאומי

הקוד האתי של אסא כשר ושאר עמדות אתיות ליברליות ופרוגרסיביות הן הבסיס ממנו צמחה הקונצפציה שגרמה לכשל ב 7.10, ואותם יש לשנות

על ישראל להתכנס לריטריט רוחני של ניקוי רעלים חברתיים, טיפול קריטי והכרחי להתמודדות עם המצב הנורא שנקלענו אליו.

חוסר יוזמה התקפית גורם לישראל להיתפס כ"מדינת הכאפות" של המזרח התיכון.

האסטרטגיה הישראלית הנוכחית אמורה לכלול יוזמה התקפית נחושה ומתמשכת עד להשגת מאזן טוב יותר מבחינת ישראל.

אנחנו צריכים לנצח עם רעיון היהדות והציונות ולא בהכרח עם נתניהו.

הארץ מלאה בעיות עד מעל לראש, ונתניהו איבד את סמכותו וכישוריו כמנהיג בטחוני וכלכלי כפי שהיה בעבר.

המערכה המורכבת בעזה ובצפון וברקע בעולם כולו מחייבת את העם היהודי לחדש ולהאריך את צו ה-8 האחדותי לפרק זמן נוסף

הטקטיקה של הרשות הפלשתינאית והמדיניות הדו פרצופית שלהם מצליחה להם ומביאה את רבים מהמדינות להיאחז בפתרון שתי המדינות.

ריטואל בו הימין מתייצב כמעט אוטומטית נגד עסקה, גורם ליצירת הרושם שאין לו עניין בחטופים, ומציב אותו בפוזיציה שלילית מאוד.

מי שחושב שעדיין הוא ראוי לשמש בתפקיד ציבורי משמעותי לאחר המלחמה - צריך להבין שעליו לחזור לעם ולבקש מנדט מחודש.

ניכר שהוא התאושש ומתנהל כהרגלו בתמרון פנים ישראלי, בין סמוטריץ' ובן גביר, גנץ ואיזנקוט

דרושה התארגנות חדשה בכלל במערכת הפוליטית ובפרט בימין, אחרת ברוחה והתנהלותה, שתדבר בשפה וברוח אחרת.

בשיח בתקשורת ישנה תחרות סמויה וגלויה מי מוכן לשלם יותר לסינוואר תמורת השבת החטופים וכביכול מי יותר הומני

קדמה למתקפת הרצח והטבח של חמאס שנה של הצפת הרוע הפנימי אצלנו בעם. כעת השיח הציבורי צריך לחזק את הראייה החיובית

מטה החטופים מפספס את העיקר - וצריך לומר זאת ברור ככל שניתן - לטובת המשפחות ולמען האווירה הציבורית בישראל.

חשוב לקרוא לימין להפסיק לאתרג את נתניהו, אבל במקביל לקרוא לשמאל הליברלי והפרוגרסיבי לחדול מלתקוף אותו.

לכולם ברור שלאחר המלחמה יהיה צורך בהתארגנות פוליטית וחברתית חדשה והקמת ממשלה אחרת.

הציבור עוד ישפוט את מחרימי האחדות, כמו שיבוא בחשבון עם האחראים למחדל הנורא. אבל עוד חזון למועד.

בפרשת השבוע האחרונה כי תבוא קראנו על הברכות והקללות. שנת תשפ"ג הצטיינה בקללות, ותיזכר כאחת השנים הקשות בתולדות ישראל

הימין איבד את הפרופורציות בתחושת הכוח שניתנה לו בבחירות, וחשב שעם 64 מנדטים הוא יכול לעשות הכל.

החברה בישראל עברה משבר נוראי, והמבחן כרגע הוא לשמר את הממלכתיות של המדינה ולא להגיע לקריסה.

הרעש וההמולה של יום שלישי היא בבחינת סערה בכוס מים של הבדלים חשובים אך לא משמעותיים בחברה הישראלית

דרושה הקפאה מלא מלא, ופעולות הישרדות דחופות להצלת ממשלת הימין, המאויימת מבפנים ומבחוץ מלא מלא

המרכיב הפוליטי של הוועדה לבחירת שופטים יצר פרנויה נוראית שהנה ממשלת הימין הולכת להשתלט עלינו

הממשלה חייבת להתמקד בראש ובראשונה בבטחון וכלכלה, לייצב ולשפר ככל שניתן, בלי יוזמות ורפורמות רעשניות ומיותרות

גורלה של הרפורמה המשפטית נגזר להתפוגג תחת ההדברות הסתמית בבית הנשיא, ואולי רק קטעים שוליים ישארו ממנה.

ההתנהלות וההתנהגות של הצד השני מפתה את הימין להתעקש ולעמוד על צדקתו שלא מדובר בהפיכה משטרית, ובטח שלא בדיקטטורה

הימין חייב להיות ישר עם עצמו ולאמוד יותר מדויק את כוחו. הרוב בכנסת של 64 מנדטים נותן תמונה חלקית של המציאות

באווירה הציבורית הנוראה דרושה פעולה מידית של סם הרגעה חזק, שלפחות יוריד את מפלס המתיחות

ניתן לקוות שגם חברי הקואליציה האחרים יבינו את המצב ויתנו כתף וסיוע לנתניהו ויפסיקו לאתגר אותו במהלכים מיותרים

על הימין לאמץ דרך חדשה ומהר, יותר בתבונה ורגישות על מנת לשמר את הניצחון, ולהשיג רפורמה משפטית.

רצוי ליזום פגישת פסגה עם הנשיא ונתניהו ולהגיע ל"עיסקת טיעון" חברתית להשקטת המערכת.

השמאל מיטיב לסמן את ה"נאור" כמי שמתנגד לרפורמה ואת הפרימיטיבי המיושן במקרה הטוב, והלא חכם במקרה הרע

המציאות בה מפעילים כוח תיקשורתי וחברתי מוגזם בעניינם לא מצדיק לראות בהם יריב שיש להילחם בו.

התבהלה וההסתה נגד אבי מעוז חשפה באופן נוקב ואמיתי את הדיקטטורה האמיתית שקיימת שנים רבות

התקף החרדה של השמאל בעקבות התבוסה בבחירות היה דרמטי. לעתים מוגזם מופרך ומגוחך, אבל לעתים משקף חרדה אמיתית.

מה שמסכן את הימין הפעם הוא לא פילוגים מיותרים אלא דווקא ההיבריס אשר מגיע לשיאו בהתנהלות התמוהה מול איילת שקד

רוב העם בישראל הוא ימני ומסורתי ומי שאמור להיות ראש ממשלה הוא מי שמשיג את מירב המנדטים, גם אם אין לו רוב של 61
