במאמר שפורסם ביום השנה לפטירתו של הרב חנן פורת ז"ל, כותב השר סמוטריץ' על דמותו רבת הפנים של מי שהיה עבורו מורה, מנהיג וחבר לדרך
הרב יוסף זיני, אביו, מזומן לחקירה בעקבות התבטאויות ישנות, ונראה כי מדובר בניסיון סיכול פוליטי על רקע השקפת עולמו של הבן.
במאמר אישי ומרגש כותב הרב ליאו די, שאיבד את אשתו ובנותיו בפיגוע, כי השנה יש לעם ישראל הזכות להיכנס ליום הכיפורים בראש מורם.
לפעמים, דווקא אם מורידים את הראש ומנסים להתייחס לעצם העניין, מגלים שאפשר להצמיח ולמנף מהם דברים נפלאים!
כל ניסיון להכריז על ריבונות כעת הוא שגוי, כי ההכרזה תתפרש כאילו לא הייתה ריבונות קודם לכן.
הרשות הפלסטינית מקדמת בגלוי את אותה מטרה של חמאס - מדינה אחת מהנהר לים, והיא עצמה המכשול לשלום ונורמליזציה.
שני ספרים בני מאות שנים מספקים מסגרת מרתקת להבנת דרכו של נתניהו בפוליטיקה הישראלית.
גם כשהכהונה נקנית בכסף - המקדש לא ננטש. גם כשהצבא לא מושלם - ההגנה על ישראל נותרת מצווה.
יו"ר ועדת הביטחון בשלטון המקומי ולוחם שב"כ לשעבר, אבי נעים, תוקף את ההתנגדות למינוי האלוף אבי זיני לראש שירות הביטחון הכללי.
סגן ערן שלם שנפל במלחמה בסוף השבוע שעבר הזכיר לנאווה בודק אחירון שהוא דור רביעי למשפחה המשורגת בתולדות המדינה
לקראת יום הכיפורים שווה לזכור כי שורש המריבות בשיח האישי והציבורי נובע מהתעלמות מהממד האלוקי המכוון את סיפור חיינו.
משהו קורה בבתי הכנסת: בשני הציבורים העיקריים המאכלסים את בתי הכנסת, הדתיים לאומיים והחרדים, מתפתחות תזוזות בסוגיות נוסח התפילה
ישראל חייבת לחסל סופית את חלום הבלהות של מדינה פלסטינית, ואל תדאגו, העולם דווקא יעריך את הצעד ויירתע
רכבת ההכרה ב"מדינה פלסטינית" יצאה השבוע לדרך בלי שיש לה איזו שהיא משמעות מעשית בשטח.
עו"ד יאיר גבאי בטור אופטימי לראש השנה: עזיבת השמאל את מדינת ישראל היא הזדמנות לחיזוק הרוב הציוני.
מאות מוזמנים, תקיעת שופר, בלונים צהובים וספר אחד שהותיר את כולם דומעים: פדוי השבי אלי-ה כהן משיק את 'מופאוודאת'.
מבט רחב רואה הרבה סימנים טובים שהולכים ומתרבים - צה"ל מנצח, ציר הרשע הוכרע, עזה נהרסת בשיטתיות והכלכלה פורחת.
בשנה הקרובה יהיה עלינו לגעת בפצעים הפתוחים, לאסוף את השברים ולחפש את נקודות החיבור מהן נוכל להתחיל לבנות את החברה הישראלית יחד
בעוד הנשמות בגיהינום בוכות על מה שעשו, אנחנו בוכים כי איננו מרגישים את נוכחות ה'.
המסר של ראש השנה, תקיעת השופר ומלחמת צה"ל ברשעים מתחברים לדבר אחד: גילוי מלכות ה'.
פרופ' גולדברג משתף ברגע נדיר בבית הכנסת, שבו עיניו של הרב יוסף דוב סולובייצ'יק הפכו לפסוק חי, וקול בנו - לגשר פיוס בין דורות.
הרצחנות הפלשתינית, כפי שבאה לידי ביטוי במלחמת אוסלו מחקו כמעט לחלוטין את התשוקה הישראלית לחזות בהקמתה של המדינה הפלשתינית ביש"ע
זו לא רק שנה של מלחמה, זו שנה של חשיפה: מי אנחנו כחברה, ואיך הרוח היהודית נשמרת גם תחת מתקפה - תרבותית, פוליטית ותקשורתית.
אפשר להעביר את ראש השנה כעוד חג נחמד חביב ומשפחתי, ואפשר גם להסתכל עליו כעל מקפצה מטורפת לצמיחה אישיותית וערכית.
עיון בקטע מספרה החדש של שופטת בית המשפט העליון האמריקאי מגלה שאמנם "יש שופטים בירושלים" אבל יש שופטים בעלי ענווה בושינגטון.
על הטקס המרגש במכינת יתיר, ועל הבחירה בחיים מכח עקידת יצחק של דורנו
זה לא מקרי ששלושה ימים אחרי ירי הרקטה מהכפר נעמה בבנימין, צה"ל והשב"כ הגיעו לתשתית הטרור שהכינה וירתה, וכולם היו בידינו.
את מקומם של היהודים הפתולוגיים שאפשרו את השבעה באוקטובר יתפוס דור הניצחון או בלשונו של כצנלסון, "צבא הרצל" שלא יכזיב
147 שנה אחר הסתלקות הרב יהודה אלקלעי, שחזה את שיבת ציון וגם את השואה, יתקיים לראשונה ביום ה'יארצייט' שלו טקס אזכרה לאומי ציבורי
מעטים זוכרים את 'הסכם הביניים' בין ישראל ומצרים השבוע לפני 50 שנה שהסעיר את המדינה והעלה את גוש-אמונים על המפה. תזכורת היסטורית
הגבול חייב לזוז למקום הטבעי שלו, לנהר הליטאני. לכל אורכו, ממקורותיו בבקעת הלבנון ליד העיר בעל גד, הקרויה היום בעל בק.
צבעי המכוניות מציגים בפנינו את הטבע האנושי וכנגדו - השקרים שמספרים לנו על עצמנו
"אנחנו צריכים אחדות. חמאס מסתמכים על פילוג. "הנסיך הירוק", בן המחבלים, עם מסר לישראל לרגל ראש השנה תשפ"ו
בואו נאמר את האמת: במפה הפוליטית יש רק מפלגה אחת (חוץ מהדתיות), שיש לה מורשת, שורשים, מוסדות ובחירות.
השופט אהרון ברק לא זקוק לקרבות תקשורתיים או להצהרות פומביות.
אריקה לא קפאה באבלה. היא קמה, ברגע החשוך בחייה, להמשיך את החלום. "לעולם לא ניכנע", הכריזה. "לעולם לא. אף פעם".
איך ייתכן שהציונות הדתית, עם התרומה העצומה שלה למדינה, לא מצליחה לתרגם את זה לכוח פוליטי?
המכתב שבחמאס ובאיראן היו אולי רוצים לשלוח לשופטי בית המשפט הישראלי, אבל לא שולחים כדי שלא נתחרט. (דעה)
מאז הקמת המדינה ברור לנו שהמשך קיומנו מותנה בכך שנמשיך לממש את ברית העקדה גם אם לא נמצא איל נאחז בסבך.
יועץ התקשורת עובד פרל חושף מכתב אישי ומטלטל לחבר מהשירות ומתאר את התהליך שעבר עד לאבחון הפוסט-טראומה.
אל מול אידאולוגיה דתית קיצונית אשר שוטפת את הרחוב המוסלמי, עולה השאלה האם הסכמי אברהם אכן יחזיקו לאורך זמן ויביאו שלום אמיתי?
איראן ממשיכה לאיים בגלוי על ישראל, גם תוך משבר פנימי הולך ומחריף. המערכת האיראנית כבר מתכוננת ליום שאחריו.
הרב משה דימנטמן זצ"ל, שהיה ר"ם אהוב, מחנך נלהב ולוחם של תורה, הותיר אחריו תלמידים, רבנים ודמויות חינוכיות רבות.
בשעה שחיילים ואזרחים ישראלים מרותקים במנהרות עזה ללא מזון ותרופות, בוחר בג"ץ לדון בזכויות תזונתיות של מחבלים הכלואים.
המאמץ לטשטש את חומרת וגודל האירוע, נועדו למטרה עמוקה יותר - להחביא את האלימות הפורחת בשמאל, גם כאן אצלנו.
שלום לא קיבלנו. חבלי הארץ שהפקרנו לידיים מגואלות בדם - עודם שלנו. על החובה לתקן את חטאי אוסלו
הרב יואל בן-נון מדגיש את ערך חיי האדם בישראל ומזמין לחשוב מחדש על ביטחון, תחבורה ועבודת בנייה.
בשנה הזו במיוחד נתפלל לקב"ה: חווינו כבר את צירי הלידה עם כל מכאוביהם. זכה אותנו לשנה שבה נזכה לראות בלידתם של חיים חדשים.
מהסיפור הדמיוני על זרובבל ועד הרצח המזעזע של צ'ארלי קירק בארה"ב - כך מתדרדרת חברה כאשר היא משתיקה קולות חופשיים.
הכנה לראש השנה עם צ'רלי קירק ז"ל ושגריר ארה"ב בישראל ועם הספר שפותח צוהר לייעוד האוניברסלי של ישראל
הקשבה, בירור ועימות רעיונות הם יסודות של חברה חופשית. מי שמנסה לבטל קול באמצעות קליע מודה בפשטות שאין לו תשובה.
הקרב בקיבוץ מגן מלמד שכשאזרחים נלחמים - קיבוץ שלם יכול להינצל. פרופ' האס מנתח וקורא לשינוי
מהרדיפה נגד ערוץ 7 ועד פסיקות בג"ץ: כך נחסם חופש הביטוי דווקא לציבור הימני בישראל
מנחם רהט מתאר את "יום שני השחור" - שבו נרצחו ונפלו 11 קדושים אזרחים וחיילים מכל גווני החברה הישראלית.
התורה מציבה הבחנה ברורה: ארץ ישראל היא נחלת עם ישראל, אך ניתן להושיב בה גויים במעמד של גר תושב
איך אירוע טרגי אחד חושף את האמת המטיילת שחסרה לנו, ומה אפשר ללמוד מהשיח הציבורי שלנו
לא נשכח את העוול שעשו לאנשי ימין בהאשמה קולקטיבית ברצח יצחק רבין. לא נעשה אותו דבר בדיוק לאנשי שמאל ברצח צ'ארלי קירק.
בדור בו גברים נאלצים לעשות מלאכות נשיות - זאת הזדמנות להתרגש יותר מהמשפחה.
כאשר הבת בונה את אישיותה, חשוב לה לנסות לשלב את רצונותיה הפנימיים, יחד עם הנדרש ממנה. על צניעות בלבוש ועל ענווה כגישה חינוכית
