נדיה מטר ויהודית קצובר בוחנות את הכרעת 1948 ומדגישות כי כפי שהבין דוד בן-גוריון - מציאות בשטח אינה מספיקה ללא ריבונות
הטקס האלטרנטיבי הוא לא ניסיון לפיוס, הוא יריקה בפרצוף של הזיכרון הקולקטיבי שלנו
נמרוד מדרר מנתח את המלכוד האסטרטגי של איראן: בין השקעה במירוץ חימוש לבין הצורך לשקם כלכלה קורסת וחברה מתוחה.
גיל אבריאל מתריע כי ללא חקירה מעמיקה של טבח השבעה באוקטובר, קיים חשש ממשי לחזרה על התרחיש בצפון.
פרופ' יואל אליצור מתאר תחושת כאב עמוקה על חוסר ההכרה בנסים הגדולים של התקופה, ומבקר את ההנהגה על היעדר הודאה לה'.
אבינועם הרש משתף בכאב העמוק לאחר נפילתו של תלמידו לשעבר אביעד וולנסקי הי"ד, ובתובנות על אחריות המחנך לראות בכל תלמיד עולם שלם
שופטי בג"ץ ומשפטנים רבים מאמינים כי תפקידם להגן על המערכת מפני פוליטיזציה, אך בכך הם פוגעים בליבת הדמוקרטיה וברצון הבוחר
בביקור באדמית, מנרה ושתולה, ציינה סטרוק את החוסן האזרחי והדגישה: "לא נסתפק בהישגים חלקיים - נמשיך עד להסרת האיום לחלוטין".
אליה ישיב ברינר משתמש במשל הרועה והזאב כדי לטעון כי השיח הפוליטי בישראל שוחק מושגים מרכזיים כמו "דיקטטורה" ו"אלימות"
דרך דוגמאות מעזה, איראן והצפון נטען כי חופש הפעולה הישראלי מוגבל, וכי הפער בין היכולת הצבאית למימוש בפועל הולך ומעמיק
הרב אברהם בלס משלב בין מקורות חז"ל ונבואות יחזקאל לבין המציאות הישראלית, ומציג את המדינה כתהליך של תחייה
בועז ליברמן מזהיר כי הפסקת האש היא אשליה מסוכנת שמאפשרת לחיזבאללה להתחזק.
סיפור אישי שהחל בשיחת טלפון אחת הפך לתופעה עולמית: עשרות אלפי יהודים נוהרים לקרעסטיר ביום ההילולא של ר' שעיה'לה.
השורה התחתונה של השנתיים וחצי האחרונות מפיחה רוח חיים דווקא באוייבינו: חמאס שרד, חיזבאללה שרד, שלטון האייתולות שרד.
הרב רפאל דלויה מספר על אנשים מכל הגילאים והרקעים שמבקשים דווקא עכשיו להצטרף לעם ישראל - מתוך אמונה, זהות וחיבור עמוק.
לא תקציבי עתק ולא מוסדות רווחה. את "בעיית נוער הגבעות" ניתן לפתור רק בטיפול שורש אמיתי ואמיץ. קריאת השכמה: עוד לא מאוחר לתקן
ד"ר שוקי פרידמן מנתח את הסיכונים לשואה שנייה: מהאיום האיראני והטרור האיסלאמי ועד הקצנה אידיאולוגית במערב.
"בשואה היינו חיה מוכה שהשמיעה זעקת ייסורים. היום יש לנו מדינה חזקה מאי פעם שמשמיעה שאגת עוצמה". לדמות הרב הראשי של הצבא העברי
סוף סוף, המוזיקה האמונית הפסיקה להיות 'טרנד'. שומעים את הלב בסאונד
הרב יואל בן-נון תוקף את רעיון השוויון בצה"ל וטוען כי לא ניתן להשוות בין לוחמים המסכנים חייהם לבין תומכי לחימה
האם מי שאינו מודה על ניסי הקמת המדינה וקיומה, כופר בטובתו של בורא עולם ומסרב להודות על התשועות שזכינו להם ב-78 שנות המדינה?
בטקס יום השואה שיתף נציג הסוכנות היהודית את סיפורה של סבתו, רבקה כץ, ששרדה את אושוויץ לאחר שהחליפה את מנת הלחם שלה בסידור.
אל"מ במיל' טל בראון מבקר את פסיקת בג"ץ המחייבת פתיחת תפקידי לחימה לנשים, וטוען כי מדובר בהחלטה מסוכנת
ד"ר גאולה פארן תוקפת את מחאת קפלן וטוענת כי המוחים מאמצים דפוסים של צביעות וכפיות טובה, בניגוד לערכי המוסר היהודי.
במאמר דעה חריף טוען הרב אליעזר שמחה ווייס כי מערכת המשפט, ובראשה בג"ץ, אינה נתפסת עוד כניטרלית בעיני רבים מהציבור הדתי
הדיון בבג"ץ לא יהיה על איתמר בן גביר, אלא עלינו, העם. רוצים לפסול את הזכות הבסיסית ביותר שלנו - לבחור את נציגנו בכנסת.
במאמר ליום השואה מתאר מיכאל פואה את כוחה של המשפחה היהודית - מהדילמות הבלתי אפשריות בתקופת השואה ועד לתקומה ולבניין החיים מחדש.
סיפורה של שושנה, ששרדה את הגטו, אושוויץ ומצעד המוות, ובחרה בשתיקה כדי להקים דור חדש בארץ.
הרב שילה מרום מותח ביקורת על קביעת יום השואה בניסן וטוען כי היא מתעלמת מהעומק ההלכתי והאמוני של זיכרון השואה.
לירן גרוס, מזכ"ל תנועת "עזרא", קורא לשנות את האופן שבו זיכרון השואה מועבר לדור הצעיר.
סיפורה של חנה לקס מתחיל בדפיקות הנאצים על הדלת וממשיך דרך אושוויץ, צעדת המוות והקמת משפחה בישראל.
האם הרמיזות החוזרות ונשנות לזהותו המקומית של נפתלי בנט כגרסה פרובינציאלית של מדיאר מפספסות את ההבדלים הקטנטנים בין השניים?
בפוסט ליום הזיכרון לשואה ולגבורה, שיתף שר האוצר בצלאל סמוטריץ' את סיפורה של סבתו, ברטה (ברוריה) ז"ל.
סערת הרב זרביב בעקבות בחירתו להדליק משואה, היא הזדמנות לבדוק האם משהו במבט המוסרי שלנו השתנה בעקבות הטבח שעברנו.
בעדות אישית נדירה מתאר שמואל דב פרל את צעדת המוות מאושוויץ: הקור המקפיא, הירי במפגרים, הרעב והמאבק הבלתי פוסק לשרו
הרב יעקב דביר מותח ביקורת חריפה על ההתנערות מהחלטת השרה רגב, וטוען כי מדובר בניתוק מרוח הלוחמים ומהמוסר היהודי שהוביל את הלחימה
מי שמבקש לחזק את המדינה חייב לתמוך בהגדלת כוח האדם בצה"ל - ולא להעמיס עוד על המילואימניקים.
דרך פרשת תזריע והידע הרפואי המודרני, הכתבה מדגישה את חשיבות ההחלמה לאחר לידה - פיזית ונפשית - וקוראת לנשים לא למהר לחזור לשגרה.
הורים רבים בטוחים שהדרך להצלחה בחיים של הילד שלהם עוברת דרך ההצטיינות במקצועות הליבה היוקרתיים: מתמטיקה אנגלית ומחשבים.
אם יש תשובה אחת, עמוקה ושקטה, לשואה, היא החיים שלנו כאן. יחד. עומדים. לא נשברים. לזכרם נחיה ונוסיף אור.
סערת הסרת סרטון הרבנות הצבאית נתפסת כסימפטום למאבק רחב על דמותו של צה"ל וצביונה של המדינה.
מאיר אוחנה מתייחס לאמירה שנקלטה באולם בית המשפט וטוען כי היא חושפת את מטרת המאבק: לא גיוס בני ישיבות אלא פגיעה בעולם התורה.
יוסי אחימאיר מזהיר: בזמן מלחמה מול אויבים - הקרע הפנימי רק מעמיק ומסכן את החברה
הרב דרוקמן הסביר דרך משל מדוע בני הדור מתקשים להעריך את המדינה - ומה תפקיד זיכרון השואה
הרב רועי אמגר מתייחס לפסק הדין שהתיר להביא ילד מזרעו של יותם חיים ז"ל, ותוהה האם נשקלה טובת הילד שייוולד יתום מלכתחילה.
בעולם מתוקן, הרב זרביב היה משיא משואה על מסירות ולא על הובלה, על שילוב תורה וצבא ולא על יוזמה. הלוואי והלקח ילמד
הרב יעקב מדן מתייחס לתופעת האלימות היהודית ביהודה ושומרון, מבהיר כי מדובר בתופעת שוליים - אך מזהיר מפני שתיקה.
פרופ' יצחק דוד גולדברג משתף בעדות אישית מטלטלת על אחות שמעולם לא הכיר - תינוקת שנחנקה בידי הוריה כדי להציל את המשפחה מהנאצים.
ד"ר צבי אלחייני מציג במאמרו ביקורת על השיח הציבורי סביב "אלימות מתנחלים", וטוען כי הוא מנותק מההיסטוריה הציונית
הכותבת מתארת כיצד עוצבה תודעה ציבורית שמודדת נשים לפי מדדים גבריים, וקוראת לשינוי עמוק
אריק שרון היה נוהג לצאת לשטח, להצטלם במעיל רוח ולדפוק על השולחן בתור שר בינוי שהקים עשרות ישובים.
סטרוק קוראת להעמיד במרכז את דרישת המינימום להגדיר את חיזבאללה כארגון טרור, להוציא אותו אל מחוץ לחוק ולפרק אותו מנשקו.
כל תוקפנות נגד ישראל תוביל לאובדן קבוע של שטח ושליטה, כדי למנוע תקווה אצל האויב
עו"ד אודליה קדמי מנתחת את יוזמת הסנקציות ומציגה אותה כמהלך אמיץ שמאתגר את כללי המשחק
לאחר חג פסח רווי אזעקות, נפילות טילים ופגיעות קשות, ישראל נכנסת להפוגה זמנית בעקבות הכרזת טראמפ על הפסקת אש.
יהודי הונגריה אינם מעניקים לאורבן תמיכה גורפת. לצד תחושת ביטחון, הם מביעים חשש מהיחלשות הדמוקרטיה ומהכיוון הערכי של המדינה.
בנצי גיספאן טוען כי החברה הישראלית לוקה בתודעת עבדות מודרנית הפוגעת ביכולתה למשול.
עו"ד אביחי יהוסף טוען כי הדרישה להודאה באשמה כתנאי לחנינה אינה מעוגנת בחוק, אלא בנוהג מנהלי בלבד.
אליה ישיב ברינר טוען כי בג"ץ נהנה מסמכות רחבה ללא אחריות, אך האחריות האמיתית מוטלת על הממשלה שמאפשרת זאת.
