והארץ נתן לבני אדם
בין הידיעה "כי לי הארץ" לבין ההנחיה "והארץ נתן לבני אדם" מונחת תורת המצוות החברתיות של עם ישראל
בין הידיעה "כי לי הארץ" לבין ההנחיה "והארץ נתן לבני אדם" מונחת תורת המצוות החברתיות של עם ישראל
הצורך בקדושה הכרחי לנפש האדם, ואינו תלוי דווקא בדתיות. גם לחברה האזרחית ישנם מרחבים של קדושה.
צריך להשתדל מאד מאד לא להיות כפויי טובה בליל הסדר: להודות על גאולתנו שלנו, ולא רק לשקוע בעבר הרחוק.
רק אם הנגע ממשיך להתפשט, צריך לטמאו ולהרחיקו, אבל גם אז צריך להשאר ולסייע בתהליך התיקון, הטהרה והשיבה אל המחנה
באיסורי אכילה ועריות יש מעבר לעבירה גם ממד של טומאה לגוף ולנפש וחילול קדושתו של האדם.
אחרי שבוע של מאמץ ממוקד ומרוכז, חוזרים לשגרת החיים ומביאים אליה מן המלאי שהתמלאנו בו – בשבעת ימי המילואים.
הפסיכולוגיה המודרנית מבקשת לפטור אותנו מרגשות אשמה מעיקים. אבל תורת הקרבנות מבקשת להציע תיקון, כפרה וסליחה על אשמותינו.
סיום משימה היא הזדמנות לעצור, להתבונן בסיפוק לאחור, להודות לה' על השלמת המלאכה, ולבקש להשרות שכינה במעשה ידינו
כתיבתו של הראי"ה קוק קשה לקריאה ולהבנה. היא מהווה מסווה להשגותיו הרוחניות, לאורות שקיבל מאת ה' וקרנו ממנו.
צריך לזכור את קיומו של ה"מעבר" כדי לא לשקוע בשגרת היומיום וגם כדי להזהר מפני סכנת פריצת הגבולות הכרוכה בו.
קודש וחול אינם שני צדדים של מטבע, אלא שני קטבים שיש ביניהם דרגות שונות של שילוב.
עיקר מעמד הברית כוון כנגד העם. לפיכך הוא היה מבוסס על מזבח וקרבנות, זריקת דם וסעודת מצווה.
מצוות בניית "מזבח אדמה" מורידה את עם ישראל מן השגב של מעמד הר סיני לשגרת החיים "על האדמה".
מלחמת עמלק אינה רק מאורע היסטורי אלא מערכה מתמשכת של כל אדם בכל זמן.
חרות, כמו לידה, אינה אירוע שבו חוגגים רק את השעבוד שנגמר וההריון שהסתיים, אלא את נקודת ההתחלה של חיים חדשים.
ישנו שלב של שקיעה בחטא, שבו החוטא איבד את הבחירה החופשית.
החשש מפני דחיקת הקץ, מפני הוזים המבקשים להביא גאולה מבלי שיהיו ראויים לכך ובעת לא מתאימה, טבוע עמוק בעם ישראל.
עד היום קיימת בעם ישראל תכונה יסודית של נכונות ורצון להשתקע בחוץ-לארץ, והיא מתקיימת לצד השאיפה המנוגדת לה.
נקודת השיא של המתח בסוף פרשת מקץ לא נפתרה עד עצם היום הזה.
יוסף למד בדרך הקשה שאינו יכול לסמוך על הבטחות ולצפות שיכירו במעלותיו וסגולותיו.
מתוך האיבה בין יעקב לעשו, מפציעה בפרשתנו קרן של תקווה לאפשרות של שיקום היחסים לעתיד לבוא. ואולי אפילו בהווה.
יעקב אבינו בורח לחרן מפני אחיו ובה בעת הולך לפדן ארם כדי למצוא את זיווגו. שתי המטרות מתלכדות בבית לבן
פרשת התולדות של ישמעאל המטרימה את תולדות יצחק בנו ממשיכו, מעידה על הדמיון בין האחים וגם על הבידול שנוצר ביניהם
התיאור המפורט של משפחת נחור בחרן מלמד על חשיבותם של הבית והמשפחה בעיצוב אישיותם של המשודכים והתאמתם זה לזו.
פעמיים בישר ה' על הולדת יצחק. בראשונה לאברהם כחלק מהברית איתו ועם זרעו, ובשניה לשרה בהודעה על הולדת בנה יחידה.
יש מניעים שונים לעליה לארץ ולהתיישבות בה: מהם חומריים, תרבותיים וחברתיים, ומהם אמוניים ותורניים.
בסוף פרשת בראשית, כמו בפרשיות אחרות בתורה, ישנה הקדמה מעוררת ציפיות לקראת קריאת פרשת נח בשבת הבאה.
חלוקת תפקידים וריבוי רשויות הוא דבר מבורך, אולם כדי שתתקיים מלכות מתוקנת צריך לדעת גם להיעשות כולם אגודה אחת.
כשהשיטה של עונשים לא משיגה את מטרתה, עובר הקב"ה לגישה של הכלה, חסד ורחמים. הלוואי עלינו.
שבת, יום כיפור, שמיטה ויובל, מכילים מרכיב משמעותי של חירות ודרור. גם התשובה היא מעשה של חרות.
גם לבני האדם יש דרך לתקן את השנה המסתיימת ולהפכה לשנה טובה ומבורכת.
גם כדי להצליח בקיום מצוות ועבודת השם צריך סיעתא דשמיא. חלק מהשכר על עבודתנו הוא בעצם העובדה שאנחנו זוכים להצליח בה, ולא להכשל.
חייבים לשלב כוחות עם כל מי שמאמין בכך ומוכן להשתתף, על מנת להגן על מוסד המשפחה ועל מרכיביו השונים.
איסור הסגת גבול מורה לאדם לכבד את הגבולות של זולתו, את אורחות חייו ואמונותיו, ולא לנסות לשכנע אותו לוותר עליהן ולשנות אותן.
תנועה הנפשית של העזרה לפרט, מנוגדת לפעמים לעמדה האידיאולוגית של פתרון בעיות כלכלה וחברה ברמה הלאומית.
להיכן נעלם קרח, הגיבור הראשי של הפרשה בספר במדבר? המפרשים העלו סברות שונות לתרץ את התמיהה.
צריך להכיר בזכות הגדולה לשבת בארץ ישראל, להתפעל כל יום מחדש ממעלותיה, אך לא לשכוח אף לרגע את האחריות והמחויבות הכרוכות בכך.
התורה אינה ספר היסטוריה והמעשים המסופרים בה נועדו להפקת ערכים ומוסר, ולא לסיפור עובדות כהוויתן.
הדרישה לשמירה על קיימות, נוי ואסתטיקה נובעת ממצוות התורה ומחייבת במיוחד את יושבי ארץ ישראל בדור האחרון.
סכסוך יכול להיות בין פלגים בעם כבימי החשמונאים, בין חברים בקהילה או במשפחה, ואפילו בנפש האדם היחיד פנימה.