ישנה חשיבות מכרעת למאבק האזרחי בעד החטופים, ובו זמנית למאמץ ללחץ הצבאי הנחוש על חמאס לכל אורך המלחמה.
מול קמפיין משומן של מטה החטופים, צביקה מור, דיצה אור ושאר חברי פורום תקווה היו מגדלור מוסרי שהאיר לעם ישראל בשעתו הקשה.
יצחק דדון מבקר את ההתנהלות של חלק ממשפחות החטופים עם שחרור יקיריהן, ומתריע מפני כפיות טובה כלפי חיילים, הנהגה ומדינה.
עסקת החטופים מסמנת את סיומה של תקופה קשה - ותחילתה של עידן חדש שבו ישראל יצאה חזקה, משוקמת, מרתיעה ובעיקר - מנוהלת ביד בטוחה.
אנחנו היום נמצאים ברגע כזה בהיסטוריה. ביום הזה, כשהחטופים יחגגו עם משפחותיהם ועם ישראל כולו ישמח בשובם
היום אני כואב את כאב המשפחות השכולות שבניהן נפלו בקרב בידיעה שהם מסתכנים כדי לחסל את מערכת הסבבים וליצור מציאות חדשה.
כמו רבים אחרים, גם אני מצטרף לשמחה, לריקודים ולהנפת הדגלים, ואין בי קנאה על שההוא ניצל ובני לא זכה.
מדוע ביום הושענא רבה אנחנו מגיעים לבורא דווקא עם המין הכי פחות "פופולרי'', וכיצד ניתן להוסיף לקח מכאן לקראת שובם של אחינו?
פירוז הרצועה איננו סיסמה ואיננו נספח קוסמטי להסכם. הוא תנאי הכרחי וקיומי. ישראל צריכה לעשות הכל לעצירת ההתעצמות המחודשת של חמאס
לא היינו ראויים לנס של שחרור חטופינו בחיים בלי עסקה, שתביא לרציחות ולחטיפות בעתיד. מה עלינו לעשות כדי לתקן?
היכן אנחנו נמצאים על ציר הגאולה? הניסים שראינו מרגישים כמשהו שמעבר לטבע, ולצד שחרור החטופים, בחג הסוכות נשיא גוי עולה לירושלים
כשתגיע הבוקר למשכן הכנסת בירושלים, ידרכו רגליך במקום שעצם קיומו הוא נס היסטורי
האשליה כאילו ניתן לקבל ניצחון מוחלט במובן הרחב של המילה - מטעה ומפילה אותנו בפח. המלחמה הזו הגיעה לשלב ניצחון חשוב מאוד.
כואב לראות איך אויבינו משתחררים וזוכים לרחמים, בזמן שהלוחמים שלנו שהגנו בגופם ובנפשם על כולנו, עומדים לדין בשל תלונה מבושלת
ההסכם הוא חלון הזדמנות אך לא יעד סופי. הוא מציל חיים, מעניק הקלה ומאפשר לחברה הישראלית נשימה.
הורים רבים רוצים שהילדים והמתבגרים שלהם יצטרפו אליהם לחוויית הלימוד של הושענא רבה
בעוד רבים חוגגים את השיבה מהשבי, אחרים מתמודדים עם תחושת שכול, החמצה ושבר. הרב יצחק נריה על הרגשות המורכבים.
חלק מתהליך הריפוי צריך להיות ביטול המשפט ההזוי של נתניהו.
כשמחבלים משתחררים - הצער מושתק, הזיכרון נמחק, והזוועות נדחקות לשוליים. אסור לנו לשתוק.
יש לשנות לאלתר את רחובות ג'ורג' החמישי בערי ישראל לרחובות החטופים, ואת כיכר צרפת/פריז בירושלים לכיכר החטופים.
דוד מ' וינברג מציע עשר דרכים מקוריות לנצל את הספינות - ממחאות בטורקיה ועד קמפיין בינלאומי נגד איראן.
הקדשתי את ימיי ולילותיי לתפילה למען החטופים, ילדיי לחמו ונפצעו אך כשבאתי להשתתף, הודרתי.
בשמחת תורה צריכים לשמוח על ההתקדמות המופלאה שהייתה בשנתיים האחרונות ולזכור שגם הקצוות הלא פתורים מול אויבנו הם חלק מההתקדמות
במלחמה הנוכחית נשמעות תביעות לכניעה מיידית בשם “להציל את החטופים” - אך האם התקווה שמובלעת בדרישה זו אינה דווקא כוח משתיק?
איזנקוט הוא אב שכול גיבור, אבל גם פוליטיקאי מפלג, ומי שנכנס לחיים הפוליטיים ועושה קמפיין פוליטי, בוחר לוותר על מגננת השכול.
הרב פרופ' יצחק כהן, המנהל האקדמי של הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, ומרצה במרכז אקדמי לב, עוסק בענייני היום.
יגאל ברנד מסמן את כשל אוסלו כשורש האסון של 7 באוקטובר וקורא לשנות את התפיסה מיסודה
הדס מזרחי, אלמנתו של ברוך מזרחי הי"ד שנרצח בפיגוע ירי בצומת תרקומיא, מתריעה מפני השלכות עסקת החטופים המתגבשת.
ביקור עומק בשני יישובי מיעוטים - חורפיש הדרוזית ולקייה הבדואית - חושף את הפערים העצומים שבין השתלבות אזרחית.
השמחה על חזרת החטופים מעורבת בכאב הגדול על ההזדמנות שהוחמצה. בין הקמפיין הרגשני שהכשיל אותנו לבין המהפך האסטרטגי.
מדוע במידה והייתי שר הייתי מצביע בממשלה בעד ההסכם למרות שיש בו גם בעיות רבות?
יעקב ניצן, אביו של סמ"ר גלעד ניצן הי"ד שנפל בעזה, קורא לזכור את הנופלים במלחמה - לצד השמחה על השבת החטופים.
המחיר הבינלאומי, סכנת התמשכות הלחימה לפחות לשנה נוספת, והלחץ האמריקאי מצמצמים מאוד את מרחב הבחירה של ישראל.
השרה סטרוק מתארת במאמרה את שמחת השחרור, ההישגים הביטחוניים שייחסה לפעולות הממשלה - אך גם בושה עמוקה מההסכם.
הרב רפי פוירשטיין משתף במסע רוחני מרגש בין זעקות השופר, השבר הלאומי והאמונה שבוקעת מלבבות מרוסקים.
הסכנה הגדולה בשחרור מחבלים כאלה אינה רק תיאורטית. היא מוחשית, קרובה, ומבוססת על היסטוריה כואבת שכבר חווינו.
השר רון דרמר הוא מופת של נבחר ציבור המבצע שליחותו שלא על מנת לקבל פרס, הבו לנו פרנסים המאירים את הדרך.
כשם שנתניהו וממשלתו יכנסו לספרי ההיסטוריה על הפירוק המרשים של הציר האיראני, כך יזכרו לשמצה על הפספוס המתמשך בגזרת עזה.
כמו ילדים קטנים: מדברים על ערך השלום - עד שזה מגיע להתנגשות עם תחושות, צדק והגיון.
לא המנהיגים יצרו את ההישגים, אלא הלוחמים, אנשי המילואים, המשפחות השכולות. אלה שלא מתראיינים ולא מופיעים בטלוויזיה.
כמו ביום הולדתו של יהונתן, הבן האהוב שלי שנהרג, רגשותיי לא מעורבים. תמונות חטופים משוחררים ימלאו את ליבנו רק אושר, שמחה וגיל
אם מישהו מהשמאל עושה הסכם עם אויבינו זה נורא ואיום. אם ביבי עושה אותו הסכם הוא זוכה לשבחים? חברי הקואליציה - אל תשקרו לנו.
מאיר אוחנה מתאר את הדיסוננס בין שמחת חג הסוכות לבין זיכרון הטבח של 7.10, ומציג את המחלוקת הציבורית סביב התאריך הראוי לציון.
בועז ליברמן מבקר את אוזלת היד המוסרית של המדינה כלפי משפחות נרצחי 7.10: "זה לא עניין של קצבאות - זה מבחן זהותי לחברה כולה"
תמונת הרוצחים המשוחררים מניפים את אצבעותיהם בתצורת 'וי' תהיה הניצחון של החמאס
קרעי עמד בפוסט שפרסם על משמעות הסוכה כסמל לאמונה ולנס שבתוך הטבע וחיבר בין גימטריית המילה "סוכה" לשמו של ראש השב"כ דוד זיני.
הקב"ה לפני שנתיים גילה לנו עד כמה ארעיים קירותינו, עד כמה קל לפרוץ אותם וכמה צער וחורבן נגרם כתוצאה מהאשליה שבנינו קירות יציבים
תוכנית טראמפ מציעה לסגור את המלחמה בעזה בדיל חלומי עבור ישראל: גם שחרור חטופים וגם להבטיח את כניעת חמאס.
בחג סוכות תשפ"ו אנו יכולים להביט אחורה לחג סוכות תשפ"ד ולראות בסיפוק כמה התקדמנו במסע המלחמה.
הדברים המרגשים שכתב אחיינו של מו"ל "הארץ", דוד שוקן, מוכיחים שאסור להתייאש לעולם מאף יהודי.
ישראל מבינה כי במציאות הבינלאומית הקיימת בשעת מבחן תצטרך כל מדינה "לעמוד לגורלה". האם מדינות אירופה ילכו בעקבותיה? ספק רב
עסקת החטופים המתגבשת עם סיוע אמריקני מגלמת הישג מדיני חשוב לישראל - אך גם מבחן ציבורי גדול.
הטקס שמארגנת תנועת 'קומו' מחר בערב תלוש מכל היבט יהודי. אסור שהוא יהפוך לטקס המרכזי של מדינת ישראל.
הוא בחר דירה בקומה עשירית בגלל הסוכה - אבל שכחנו במה באמת צריך להשקיע בחג
עלייה הרמן מציגה את הנתונים הקשים על פציעות הנפש בצה"ל וקוראת לפעולה מוקדמת למניעת אובדנות.
משה גוטמן מציע: לא להחזיר את הספינות לאירופה ריקות, אלא עם עזתים הרוצים לצאת מהרצועה.
אנו חיים בתקופה של נסים גלויים. מדינת ישראל הקימה צבא, בנתה כלכלה, פיתחה טכנולוגיות מתקדמות.
השאלות הקשות על תכנית הנשיא טראמפ, בהיבט הבטחוני, המדיני, וגם בסיכוי להשבת החטופים.
להתלונן זה טבעי, אבל הדור הבא יצליח לזוז גם בלי זה. הלוואי ונקבל על עצמנו להשתדל לא להתלונן. לעולם.
